החופש הגדול של שני-פרק 3

עברו שבועיים מאז שהתחלתי לעבוד, ואני יכולה לומר שאני מאוד אוהבת את זה. בינתיים טל ושיר טסו לחו"ל, ואני מדברת איתן בסקייפ ובפייסבוק כל הזמן, טל אפילו הראתה לי חולצה מהממת שהיא קנתה לי בפריז! שחר ואני עדיין נהנות, בהפסקות שלי אני נפגשת איתה, ואנחנו הולכות ביחד לבריכה וקולנוע, ולפעמים אנחנו הולכות לבית הקפה שאני עובדת בו.

יום אחד, בזמן שהבאתי את המיצים הדיאטטיים לשתי נשים שהסריחו מזיעה, מיה אמרה לי שאוהד (הבעלים של "ברקפסט") קורא לי. שטפתי ידיים והלכתי למשרד שלו. דפקתי על הדלת והכנסתי את הראש.
"קראת לי?"
"כן בואי שבי" נכנסתי למשרד וישבתי על הכיסא מול השולחן שלו.
"אז ככה" אמר אוהד "לאחרונה, כמות הלקוחות שלנו יורדת, ואני חשבתי שתוכלי לחשוב על איזה רעיון שיוכל להביא הרבה לקוחות". לא היה לי מושג איך להביא לקוחות "לא כדאי שתשאל עובדים יותר ישנים?" אמרתי "אני דיי חדשה בתחום הזה"
"בגלל זה קראתי לך, אני צריך ראש צעיר, ראש שלא מכיר את כל החוקים, אני רוצה שיהיה לנו משהו מקורי וייחודי"
"אוקיי, אני אחשוב על משהו" אמרתי ויצאתי מהחדר.
הלכתי לכיוון הדלפק ועמדתי ליד מיה.
"היי תקשיבי, חברה שלי עושה מסיבת בריכה, אני הזמנתי את אלון ועידן, רוצה לבוא גם?" אמרה מיה וחייכה אלי את החיוך היפה שלה. האמת שמאוד רציתי לבוא, רציתי ללכת למסיבה, קצת ליהנות, קצת להירגע, ואולי גם אכיר חברים חדשים. אמרתי למיה שאבוא והיא אמרה לי אבוא אליה בשעה שמונה, ואז נלך ביחד למסיבה.
כשגמרתי לעבוד, הלכתי הביתה ועליתי לחדר. פתחתי את הארון והוצאתי את בגד הים שקניתי עם טל ושחר שבועיים לפני סיום הלימודים. אני מאוד אוהבת אותו, זה ביקיני, החלק העליון והחלק התחתון צבועים בוורוד- אפרסק ועליהם נקודות בצבע לבן. לבשתי את בגד הים ומעליו לבשתי חולצה ושורט. לקחתי את התיק והלכתי לכיוון הבית של מיה. תוך זמן קצר עמדתי מול דלת עץ שעליה היה כתוב 'משפחת כהן', דפקתי על הדלת ומיה פתחה לי כשהיא לבושה בחולצה מעט שקופה ומכנסיי ג'ינס קצרים. מיה לקחה את התיק שהיה תלוי על מתלה כסף מבריק. יצאנו לרחוב, ותוך רבע שעה מיה ואני עמדנו מול דלת עשויה זכוכית מעוטרת בקישוטים מברזל. מיה פתחה את הדלת, תפסה את ידי ומשכה אותי לתוך הבית הענקי. הייתי המומה! אני בחיים לא חשבתי שיש בתים כל כך בעיר הזאת. הקירות היו צבועים בצבע לבן, על הקירות היו תלויות תמונות וציורים ממוסגרים במסגרת זהב, בקצה הבית ניצבה שידה ועליה הייתה מונחת טלוויזיה ענקית מכוסה בסרטים צבעוניים ובספרי, הרצפה הייתה מכוסה כולה בכוסות פלסטיק, ובין הכוסות היו זרוקים חטיפים ושלוליות קולה. אני בכלל לא מכירה את בעלת הבית, אבל אני ממש מרחמת עליה! מיה משכה לכיוון החצר הענקית, שחצי ממנה הייתה בריכה חצובה ענקית! ובתוכה מלא נערים ונערות לבושים בבגדי ים רוקדים למוזיקה המקפיצה שנשמעה ברקע. מיה צעקה "היי נועה בואי!" ונערה מתולתלת לבושה בבגד ים פרחוני רצה לעברנו.
"שני תכירי, זאת החברה הכי טובה שלי נועה. ונועה, זאת חברה מהעבודה שלי, שני"
"היי" אמרה נועה בחיוך ענקי שחשף טבעות מבריקות מונחות על שיניה של נועה
"היי" אמרתי בביישנות
"נוו, מה את אומרת על המסיבה שלי?"
"את גרה בבית הענקי הזה?!" אמרתי ופערתי את פי ומיד הוספתי "מסכנה, את תצטרכי לנקות אחר כך את כל הבלגן הזה" נועה הסתכלה עליי כאילו אני הילדה הכי טיפשה בעולם
"למה את חושבת שאני אנקה את הבלגן הזה?!"
"אני לא מבינה.." אמרתי
"יש למשפחה שלי שלוש מנקות, והן ינקו את כל הבלגן הזה"
"מה!?" אמרתי ופי נפער (שוב)
"כן" אמרה נועה ברצון "יש לנו שלוש מנקות, טבח, ברמן, גנן ונהג לי, לכל אחד מההורים שלי ואחותי הקטנה" הייתי המומה, איזה כיף לה! ממש קינאתי בה!!!
"טוב תהינו במסיבה" אמרה נועה והלכה לחבורת בנות בלונדיניות שרקדו ליד חבורת בנים שהסתכלו עליהן והזילו ריר. מיה הלכה לחבורת בנות שישבו סביב שולחן ופטפטו.
ואני, אני עמדתי לבד בכניסה לחצר, ולא ידעתי מה לעשות. אני לא מכירה כאן אף אחד.
פתאום, הרגשתי שמשהו מסתכל עליי, אתם יודעים, ההרגשה הזאת שאתה הולך נגיד ברחוב ואתה כל הזמן מרגיש שמשהו מסתכל אליך. זה בדיוק מה שהרגשתי, הסתובבתי אבל לא היה שם אף אחד, רק כמה נערים שהשפריצו ספריי לבן על אחד הפסלים. התחלתי ללכת לבד בחצר הענקית ואז ראיתי את אלון ועידן עומדים בקצה החצר ומדברים. הלכתי אליהם ואמרתי
"היי, מה קורה!"
"בסדר" אמר עידן ביובש
וככה עמדנו כמה דקות בשקט, כי אין לנו בכלל על מה לדבר. למרות שלי זה לא ממש נשמע לי הגיוני, כל החופש אני רואה אותם בעבודה לפחות חמש שעות ביום, איך יכול להיות שאני בקושי מכירה אותם. פתאום אלון אמר "יואו תיראה, תיראה!" והצביע על שתי בנות בלונדיניות. פתאום הם מתחילים להתלהב?! משתיי בלונדיניות שהם בחיים שלהם לא הכירו! "יאללה בוא" אומר אלון
"לאן?"
אליהן" אומר אלון ומצביע לעבר שתי הבלונדיניות, התחלתי לצחוק. חשבתי שהם רק מתלהבים, בחיים לא חשבתי שהם באמת יעשו משהו!
"למה את צוחקת?"
"כי אני לא בטוחה שהן ממש ירצו….. אותך"
"למה את כל כך בטוחה?!" אמר אלון בשחצנות "אני ממש מקובל בשכבה שלי! אני בטוח שהן כבר מתות שאגש לדבר איתן" עידן היה נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ מצחוק, היה לי ברור שאלון משקר. המשכתי לצחוק.
"אוקיי תצחקי! בואי נתערב, אם אני ועידן נלך לשם ושתיהן ירצו אותנו, את מחליפה אותי במשמרת שלי מחר"
"אוקיי" אמרתי "אבל, אם הן מנפנפות אותך ואת אלון, אתה מחליף אותי
במשמרת!" לחצנו ידיים ואלון לקח את ידו של עידן וגרר אותו לכיוון הבנות. אלון אמר משהו, שתי הבנות הסתכלו אחת על השנייה אמרו משהו והסתובבו כשהן צוחקות. עידן ואלון התקרבו ואלון אמר "הן סתם בנות שטוחות שלא מבינות כלום מהחיים שלהן! מי צריך אותן בכלל!!"
"ביום ראשון, אתה מחליף אותי במשמרת בוקר!" אמרתי
"אוקיי" אמר אלון והסתכל על הרצפה בכעס
"עכשיו יש לי שאלה: מה אמרתם?!"
"רק שאלתי אותן אם אבא שלה גנן, ואיך הוא הצליח לגדל פרח כזה יפה.." אמר אלון הסתכלתי עליו בפליאה, אני לא חושבת שיש מישהו שמשתמש במשפט הנדוש הזה!
"ברור שהן צחקו לכם בפרצוף! המשפט הזה כל כך ישן, אם הייתם אומרים לי את המשפט הזה גם אני חושבת שהייתי צוחקת לכם בפרצוף" אמרתי. אלון התחיל הסמיק ואמר "טוב.. מאיפה לדעת"
מיה התקרבה אלינו ולקחה אותי לרחבת הריקודים, קפצנו ורקדנו בקצב השירים הקופצניים.
בשעה שתיים עשרה בלילה הייתי מותשת, אבא שלי בא לקחת אותי הביתה.
כשהגענו עליתי לחדר, החלפתי לפיג'מה ונכנסתי למיטה. זו הייתה המסיבה הכי כיפית שהייתי בה!