החופש הגדול של שני-פרק 1

היי!
קוראים לי שני כרמל, אני בת 16 וחצי, יש לי אח תאום שקוראים לו יובל, בעיקרון, אנחנו נולדנו באותו זמן, אבל הוא יצא לפני, אז תכנית, הוא הבכור. חוץ ממנו יש את אחותי הקטנה, ליאור. היא בת 14 וממש מעצבנת! אבל כשהיא רוצה שאני אעשה לה מחליק או שאני אעזור לה בבעיות שלה, היא ממש חמודה!
החברה הכי טובה שלי היא שחר, הכרנו בכיתה ב', אני הייתי חדשה בבית הספר והמורה ביקשה ששחר תראה לי את הבית ספר ושתשלב אותי בכיתה. מאז אנחנו לא נפרדות. חוץ ממנה יש את טל, אותה הכרתי בכיתה ז.
יש לי שיער חום בהיר כזה, ממש ארוך וגלי, ועיניים חומות. האהבה שלי, זה התעמלות קרקע, אני ושחר הלכנו בכיתה ג' לקייטנה שעוסקת בזה, שחר לא ממש התחברה אבל אני התאהבתי בזה. המדריכה שלי, הילה, אמרה שיש לי כשרון טבעי, והיא צופה לי עתיד מזהיר. אני כל הזמן הולכת לתחרויות, ואני אפילו זכיתי מקום שני בתחרות ארצית. שחר יותר מתמקדת בשחייה, והיא ממש טובה. את כיתה י' גמרתי עם ציונים טובים, אני יכולה להגיד על עצמי שאני משקיענית.

הסיפור שלי מתחיל ביום האחרון ללימודים. קמתי מוקדם, התארגנתי לבית הספר ויצאתי. הדך לבית הספר עוברת ליד הבניין שבו שחר גרה. חיכיתי מתחת לבניין שלה והתעסקתי בטלפון. שחר ירדה והמשכנו ללכת. "יואו אני ממש מקווה שיהיו לי ציונים טובים השנה" אמרה שחר והתעסקה בשיער שלה. "ברור שיהיו לך ציונים טובים, את ממש שקעת השנה!" אמרתי ושחר הנהנה. המשכנו ללכת.
השעתיים האחרונות עברו מהר, המחנכת שלנו אמרה כמה היא גאה בנו, וחילקה את התעודות. ברוב המקצועות קבלתי 90. רק המורה להיסטוריה נתן לי 70! אבל זה כי הוא שונא אותי.

בהפסקה אני שחר ושיר (החברה הכי טובה של טל) ישבנו בחצר על המדרגות והשווינו את התעודות. משהגעתי לחטיבה, אני, שחר, טל ולפעמים גם שיר, מבלות ביחד את החופשים. בזמן שאני שחר ושיר השווינו תעודות. כלומר שיר מתגאה במאיות שלה ואני ושחר אוכלות את הלב, טל קיפצה לעברנו כמו ארנבת קטנטנה. "אתם פשוט לא מאמינות מה אני הולכת לעשות בחופש הגדול" טל צרחה וחיבקה את כולנו, אני ממש פחדתי לשאול אז פשוט שתקתי, כולם שתקו, אולי כולן פחדו כמוני. טל לא חיכתה שהן ישאלו ופשוט המשיכה לצרוח "אני נוסעת לטיול באירופה לכל החופש! אני הולכת להיות באיטליה, צרפת, ספרד וביוון!" הרגשתי כאילו משהו בעט לי בבטן. "שני! את בסדר" אמרה שחר "את ממש חיוורת, אולי תשתי משהו" "לא, פשוט…. זה פשוט קצת מוזר לי" "האמת שגם לי יש משהו לספר לכן" אמרה שיר בביישנות "אני נוסעת לסבתא שלי, היא גרה בניו יורק, אז אני נשארת אצלה כל החופש" "מה גם את?!" צעקתי "אני מצטערת" אמרה שיר "אבל לא ראיתי אותה ארבע שנים אני ממש מתגעגעת אליה" "לא זה בסדר, את לא אשמה, לפחות יש לי את שחר" אמרתי ושחר התחילה להסמיק. "את לא נוסעת, נכון?" פחדתי מהתשובה שלה. "אז ככה" אמרה שחר "אני נבחרתי לייצג את חוג השחייה שלי בתחרות ארצית ולפני זה יש מחנה אימונים, אז אני אהיה שם בכל חודש אוגוסט" הרגשתי רע. הדמעות התחילו לעלות לי בגרון, אני לא מאמינה שכל החברות שלי נוסעות ואני אשאר כאן. הצלצול קטע את המחשבות שלי. לקחתי את התיק שלי והלכתי לכיוון אולם הספורט יחד עם שחר, השעתיים האחרונות היו טקס סיום, זה מין טקס כזה שהמנהלת מחלקת תעודות מיוחדות. כל הטקס חשבתי מה אני הולכת לעשות בחופש הזה, החופש פתאום נראה לי מיותר בלי החברות הכי טובות שלי. אחרי שהטקס נגמר, הלכתי הביתה יחד עם שחר.

כשהגעתי הביתה, יובל ישב על הספה ליד אמא ואבא שלי והראה להם את התעודה, אמא ביקשה לראות את התעודה שלי, נתתי להם את התעודה, אבא ביקש שאשב לידם, לא היה לי כוח בכלל לשבת לידם, רציתי לעלות לחדר שלי ולטמון את הראש בכרית שלי. אחריי שסוף סוף ההורים שלי גמרו לקרוא את התעודה, עליתי לחדר. פתחתי את הטלוויזיה ונשכבתי על המיטה, פתאום נשמע דפיקה בדלת, אמא שלי נכנסה וישבה לידי, "מה קרה שני? אני רואה שעבר עלייך משהו לא טוב" לא יכולתי יותר, כל הדמעות ששמרתי יצאו, ספרתי לאמא שלי על הכול, על הטיול לאירופה ועל המחנה. אחר כך אמא שלי רק חבקה אותי ואמרה שהכל יהיה בסדר.

בערב, ישבנו לאכול ביחד כל המשפחה, באמצע הארוחה, אמא שלי הניחה את המזלג על הצלחת ואמרה "אוקיי קודם כל, אני ואבא מאוד גאים בכם ובציונים שלכם, ועכשיו, שני ויובל, אני ואבא חשבנו והחלטנו שאתם יכולים להתחיל לעבוד בקיץ" כמעט נחנקתי מהחביתה, לעבוד?! ועוד בחופש?! "אין מצב" אמר יובל "בחופש הזה אני מתכוון לנוח וליהנות, לא לעבוד" אמא ואבא הסתכלו עליי בצפייה, לא היה לי נעים להגיד להם את אותה תשובה של יובל אז פשוט אמרתי "אני אחשוב על זה" "אז כדאי שתחשבי מהר" אמר אבא "זוכרת את עידו כהן, החבר שלי מהעבודה? הבן שלו, פתח בית קפה קטן בקניון בשם "ברקפסט" , והוא עושה מחר ראיונות לעובדים צעירים". אחרי ארוחת הערב יובל נגש אלי לחדר ואמר" מה את סתומה? למה את רוצה לעבוד באיזה בית קפה?" "אני לא אמרתי שאני רוצה, אמרתי שאני אחשוב על זה, וחוץ מזה, בא לי לעשות משהו בקיץ הזה" אמרתי וסגרתי את הדלת. כל הלילה חשבתי על זה ולבסוף החלטתי לגשת מחר לראיון.