החדר

הייתי בחדר הזה הקטן והחשוך חדר הזה, "זה החדר שלך מעכשיו פה את תישני,תאכלי ותחיי כאן. את תצטרכי להישאר פה כל הזמן את לא יכולה לצאת החוצה, אבל מותר להסתכל דרך החלון אסור לך ליצור קשר עין ולדבר עם מישהו. זה מובן לך?". כן אמרתי עם חיוך קטן. היא התכוונה לעזוב, חכי רגע! אמרתי, היא הסתכלה אלי ושאלה כן? "אני יכולה להדליק את האור בחדר?" "את זה את תצטרכי לגלות לבד" היא אמרה לי ויצאה. חיפשתי בכל החדר אחרי מתג אבל לא מצאתי.גיששתי בחשכה ומצאת את המיטה נשכבתי אליה ונרדמתי. הרגשתי את קרני האור נכנסות לחדר פקחתי את עיני, ניסיתי להתרגל לאור שנכנס לחדר, אחרי שסוף סוף התעוררתי סקרתי את החדר הוא היה די גדול היה בו מיטה, ארון עם בגדים חדשים וחדר אמבטיה. הלכתי להתקלח שטפתי את עיני וצחצחתי שיניים, התלבשתי וחיכיתי שמשהו יקרה. לא קרה כלום ואף אחד לא הגיע. לכן ניסיתי לפתוח את הדלת ופתאום שמעתי דפיקה משהו דופק על הקיר דפקתי בחזרה ושמעתי קול אומר לי: "היא תכף תגיע אל תפתחי את הדלת אחרת ייקחו אותך מכאן פשוט תחכי ותראי, הכול יהיה בסדר אני נמצא כאן כבר שנה." "איך קוראים לך?" "מקס ולך?" "קרול"