זה שאת אוהבת-פרק 1

אצל חדר המנהל המנהל היה נראה בטוח בעצמו כאילו עומד לסגור את עסקת חייו.
"שלום אליס" אמר המנהל בחיוך חושף שיניים והציע לי לשבת.
"שלום" עניתי והיתישבתי על הכיסא ליד אימי .
"מאוד נחמד לראות שתלמידים רבים באים ללמוד בבית ספרנו.אני בטוח שלא תשתעממי כאן!" הוא לחץ לאמי את היד וכעת זה באמת הרגיש לי כמו סגירת עסקה.לאחר מכן הוא אמר לי: "המורה תלווה אותך לכיתתך"
"את אליס?"היא שאלה תוך כדי העברת ידה השמאלית בשיערה השחור והחלק .בגדיה נראו חדשים לקראת השנה החדשה ועיניה נצצו כמו הכוכבים מההתרגשות.ובכן אני מודה שזה היה די מלחיץ…
"כן" עניתי "אני מיכל המחנכת שלך. עכשיו בואי איתי " המשיכה.
כל הדרך לא הוצאתי מילה הפה, רק הסתכלתי,על המסדרונות,על החצר מבעד לחלון,על המורים שעוברים במהרה כמו הרוח .על המדרגות,על המורה .שמתי לב שיש לה נטייה להעביר את היד בשיער כל כמה רגעים כאילו משהו לא בסדר .נראה שהיא לחוצה ממשהו.וכך זה המשיך שתיקה ארוכה מלווה מרעשים של מכוניות מבחוץ.כך זה המשיך עד שהגענו.
"הנה" היא אמרה הכנסי לכיתה.
"בסדר" אמרתי וחייכתי.
"שלום תלמידים" אמרה מיכל ופסקה את הקולות הסואנים.
"שלום למורה מיכל"אמרו תלמידי הכיתה והיתישבו.
"אני יודעת שאתם לא רגילים לתלמידים חדשים חוץ ממאשה שהגיע אלינו בכיתה ד׳ אז יש לנו תלמידה חדשה אנא מכם להיתנהג יפה."
"תלמידים זו אליס" אמרה.
התקדמתי אל עבר המורה ונעמדתי מול הכיתה .פרפרים בבטן התעופפו במהירות אדירה יותר משל האור.
"היי" אמרתי ונופפתי לשלום.
"אליס,בואי תישבי ליד רונן."אמרה והראתה לי איפה זה,בשורה השלישית ליד החלון.
כיתה גדולה ומעט תלמידים.כולם הסתכלו עליי במבטים שגרמו לי להרגיש במבוכה רבה.
שמעתי התלחששויות רבות מהבנות על הלבוש והסגנון שלי והן לא היו ממש חיוביות…
כשכמעט הגעתי למקומי בכיתה ראיתי ילד שנראה די חמוד.הוא אמר לי "היי קוראים לי בן" "היי" עניתי והסמקתי.ברגע שאמר את אותן המילים רגשות רבות צפו בליבי.זה הרגיש לי אחר. התיישבתי ליד רונן ואמרתי לו היי והוא אמר גם היי.