הזמרת מהטיטאניק – פרק 7: מתחילים מההתחלה

לרוב האנשים קשה להתחיל דברים מחדש, ובצדק, כי לפעמים טראומה יכולה להיות כל כך קשה שקשה להתעורר ממנה ולחזור לשגרה, אליזבת' הייתה אחד מהם, היא הייתה שוכבת ימים שלמים במיטה בלי ניע ומר וגברת לורנס לא שאלו אותה מדוע היא מתנהגת ככה מתוך נימוס, גברת לורנס נתנה לה אוכל אל מיטתה ומר לורנס אירח לה חברה וקרא לה סיפורים למרות שלא השיבה להם אף פעם אלא שכבה דוממת.
לזוג לורנס לא היה אכפת כלל שהיא מתגוררת אצלם, מכיוון שהם היו זוג נשוי וזקן שלא יכלו להביא לעולם ילדים, ויותר מזה שמחו לארח את בת', אבל גברת לורנס לא יכלה לראות את בת' שוכבת כל הזמן במיטה,
ורצתה להרגיל אותה לאיזושהי שיגרה, שתעשה משהו לפחות, אפילו לקרוא.
יום אחד גברת לורנס נכנסה בשקט אל חדרה של בת' בשעת הדמדומים עם צלחת עוגיות בידה, היא הניחה בשקט מופתי את הצלחת על השידה והתיישבה על הכיסא מול מיטתה של בת'.
שיערה הזהוב של בת' הציץ מתחת לשמיכה הלבנה, גברת לורנס רצתה ללטף את שערה אך ידעה שזה יהיה לא מנומס לכן התאפקה והסתירה את ידיה אחורי הכיסא.
"בת'י מדוע את כה עצובה? את ממש מדאיגה אותנו… קרה משהו בלילה שמצאנו אותך שאנחנו יכולים לדעת?" אליזבת' לא זזה אלא רק הנידה את ראשה. גברת לורנס חייכה אל עצמה באות ניצחון שסוף סוף בת' ענתה לה. "אם כך אוכל רק לומר משהו? לא משנה מה קרה… את חייבת להמשיך הלאה, לא בריא לשכב ככה כל היום בחוסר מעשה, את חייבת לעשות משהו שיעסיק אותך לפחות" גברת לורנס לא התאפקה וליטפה את שערותיה הזהובות של אליזבת', בת' כל כך נבהלה למגעה של גברת לורנס אבל נרגעה מיד, מגעה המנחם והרך של גברת לורנס הזכיר לה את אמה, שניחמה אותה ברגעיה הקשים ובזמנים העצובים…אכן משפחתה היה מקום מפלט מצוין לזמנים כאלו.
גברת לורנס עזבה את החדר בשקט וכאשר בת' שמעה טריקת דלת קלה היא קמה, לקחה לעצמה עוגייה, נגסה ביס גדול וחשבה שהגיע הזמן להתחיל מההתחלה.

כמובן שהניסיון להשתקם לא היה פשוט, היא בקושי הצליחה לקום מהמיטה… בלשון המעטה. באמת היה לה קשה, כשהיא קמה היא קמה בתנופה חדה כל כך ומלאת ביטחון שהיא ברגליים כושלות נפלה על הרצפה, והנפילה שלה הדהדה בכל רחבי הבית, מר וגברת לורנס באו לעזרתה בבהילות ועזרו לה להשתקם עם נחמדות ללא גבולות. הם עזרו לה למצוא עבודה ולבסוף הם מצאו את העבודה המושלמת בשבילה, זמרת במסעדה מצוינת שקרובה בכמה רחובות אל הבית של הזוג לורנס. בת' היססה לרגע, מכיוון שהרגישה שיהיה לה קשה לאחר מה שקרה… היא לא רצתה אפילו להזכיר את זה, אבל היא הייתה חייבת להוכיח לעצמה שהיא יכולה, אז היא בכל זאת הלכה.

בת' הלכה בצעדים כושלים אל עבר המסעדה, היא הרגישה כה חלושה לאחר ימים שלמים של שכיבה בחוסר מעשה, אך היא בכל זאת הלכה, בגב זקוף אל עבר המסעדה, בת' עמדה מול הדלת בשהייה, היה למסעדה גג אדום עם שלט ירוק וכתוביות לבנות:'מסעדת הים' באותיות ברורות, רק השם הזה עשה לה בחילה כי הוא הזכיר לה יותר מידי את האוניה. בת' נכנסה לאט לאט… כאשר פתחה את הדלת פעמון צלצל בקול כמודיע שהיא נכנסה וגבר בלונדיני נאה הסתובב לעברה וחייך בנחמדות.
"ברוך הבא! הזמנת מקום מראש?"
"אמ… לא אני באתי לעבוד כאן" אליזבת' הסתכלה אל עיניו הגדולות והחומות שלו וטבעה.
"אה! נכון, את אליזבת' לא? נעים מאוד, אני פיטר, בואי אני אראה לך את המקום"
הוא הושיט את ידו ואליזבת' אחזה בו בביטחון, כאילו היה גלגל הצלה, ובפעם הראשונה בחייה, היא הרגישה משהו כלפי בחור שלא הרגישה אף פעם, זו אכן הייתה התחלה חדשה