הזמרת מהטיטאניק – פרק 3: חיים חדשים

מאות אלפי אנשים התקבצו ליד המזח כדי לחגוג את פתיחת האוניה הגדולה ביותר,
צלמים וכתבים ובמיוחד אנשים עשירים ומפרסמים כדי לזכות לשוט באוניה בפעם הראשונה.
התרגשות גדולה סחפה את כל העוברים והשבים והיום היה מואר ומלא חיים,
אליזבת' רצה במהירות עם המזוודות שמרוב התרגשות לא הכבידו לה כלל, לאומת אדוארד שנגרר אחריה מרוב הכובד של המזוודות שלו. "בת' חכי לי!" אבל היא לא שמעה אותו יותר, היא התחילה לקפצץ בין הכיסאות כדי לחפש שני מקומות לשבת, אבל אדוארד עצר אותה ברגע האחרון.
"אנחנו לא מתיישבים!" הוא אמר בחוסר סבלנות. "אה לא? אז מה אנחנו עושים?" אדוארד משך אותה לעבר המדרגות הגדולות שהובילו אל פתח האוניה, כאשר אליזבת ראתה את המקום המדהים, היא לא יכלה להישאר אדישה, היא רצה הלוך ושוב וכמעט הפילה כמה עובדים בדרך אך לא שה לב כלל, מרוב התרגשות היא התחילה למחוא כפיים, וכאשר רצה ברוורס לראות מה יש בצד השני אדוארד תפס בחולצתה די שלא תברח שוב. "בת' את צריכה להיות מנומסת יותר, האוניה הזאת היא מקום פאר, אינך יכולה להתנהג ככה" אליזבת' שלא ממש הבינה בנימוסים מכיוון שבדרך כלל הייתה לרוב בבית ולא יצאה השפילה את מבטה באופן נבוך ומלמלה מילת התנצלות.
אדוארד הוביל אותה אל חדר ענק (בעיניה) עם מיתה ענקית בצבע תכלת וקירות עם טפטים בצבע טורקיז עם הדוגמאות של הים. אליזבת' כמובן לא יכלה להתאפק וקפצה על המיטה.
"אני שמח שאת מרגישה פה בנוח כי כאן את תגורי מעכשיו עד סוף השייט הזה" אליזבת' קפצה בחזרה ולא פצתה את פיה אלא רק מחאה כפיים. אדוארד הנהן לה כאילו הוא שבע רצון מהתלהבותה וחייך חיוך קטן. "המופע שלך מחר בשעה שבע בערב, אני אבוא אלייך שעה לפני כדי לעזור לך להתכונן, כדאי שתחפשי לך שיר בחוכמה כדי שתוכלי לשיר אותו מול כולם" אליזבת' שהתה לרגע.
"אולם ההופעות גדול?" אדוארד צחקק "ענק! אני בטוח שההופעה הזאת תפתח לך קריירה מצליחה ביותר! אין סיבה שלא יאהבו אותך במופע" אדוארד יצא מהחדר ואליזבת' נשארה לבד.
לפתע היא שמה לב שמעליה יש צוהר שאפשר לראות דרכו את הים, אליזבת' קמה על קצות אצבעותיה והציצה, היא ראתה את הנמל עם כל האנשים המוכנים לפתיחה החגיגית של האוניה, היא פגשה במבטם של שלוש ילדים קטנים ונרגשים שאוכלים תפוח מסוכר כמו ביריד, הילדים הופתעו לראות אותה ונופפו לה בשמחה, היא נופפה להם בחזרה בהתלהבות 'זהבה! זהבה!' ככה שלושת הילדים צעקו לעברה, ואליזבת' צחקה צחוק גדול מאוד, היא באמת דומה לזהבה, יש לה שיער בלונדיני מתולתל כמו שלה ותמיד כשהייתה קטנה היו קוראים לה במקום בת', זהבה, אפילו המורים שלה היו מתבלבלים לפעמים. אליזבת' גידלה את השיער שלה ארוך מאוד כדי שהוא יהיה לפחות גלי טיפה ולא מתולתל כל כך, אבל בכל זאת התלתלים שלה היו פרועים לכל מקום, שערותיה הגיעו עד לאזור האגן ולכן תמיד הייתה מצליחה לעשות כל מיני תסרוקות מצחיקות ל שיערה השופע, לפעמים היו גם קוראים לה רפונזל בגלל שיערה הארוך אבל מאז היא קיצרה ושערותיה יותר קצרות (אבל עדיין די ארוכות) אישה מבוגרת וזועפת הלכה בצעדי פיל אל שלושת הילדים, נעצה באליזבת' מבט חודר שיכול להבריח ל איש בעל לב חלש ולקחה את הילדים משם, כנראה אמא שלהם… או סבתא….
אדוארד נכנס בריצה מתנשף אליזבת' הזדעזעה מהמראה של אדוארד נוטף זיעה.
"מה קרה?!" אדוארד משך אותה החוצה מהחדר ולקח אותה על קצה החרטום שבספינה, אדוארד עמד מאחוריה. "עכשיו חותכים את הסרט האדום! רציתי שתראי את זה" אליזבת' הסתכלה בשקיקה על האדם השמן בחליפה שהתהלך עם מספריים ענקיים אל עבר הסרט האדום ונעצר שם.
"אני מודה שכולם באו לפתיחה החגיגית של האוניה!" אמר האיש השמן בקול נמוך אך צורם, היה לו משהו בקול מאיים כל כך שאליזבת' רצתה להירתע, אבל היא נשארה. "אני שמח להשקיע את כספי על ספינה שכזאת מיוחדת! כידוע לכולם היא אחת הספינות היוקרתיות, והגדולות בעולם! לכן חשבנו לקרוא לה, טיטאניק!" כולם מחאו כפיים בהתרגשות, אליזבת' לא הצליחה להתאפק ומחאה כפיים גם, ובטעות נתנה מכה לאדוארד שמסתבר עמד ממש ממש קרוב אליה, אבל אליזבת' לא הבחינה.
האיש השמן חתך את הסרט האדום במהירות ומאות פלאשים של מצלמות הבזיקו כדי לצלם את הרגע ההיסטורי כדי שיוכלו לזכות בעונג לפרסם את החדשות המרעישות על העיתונים של מחר.
הרבה אנשים עשירים נכנסו בהמוניהם אל האוניה באופן מסודר עם ליווי שוטרים, כדי לראות מי באמת שייך לאוניה ומי לא. אליזבת' הייתה מופתעת מכל האנשים שנכנסו, לכולם היו חליפות מגונדרות ומעילי פרווה וכפפות ממשי וכובעים מיוחדים… לא היה קשה לראות את ההבדל בינה לבין כל האנשים העשירים האלו, היא פתאום פחדה מאוד להסתובב בחדר האוכל ליד כולם ולהופיע בניהם כי חשבה שהם יראו בה משהו נחות ועני. אדוארד ראה את מצוקתה של בת' ומיד ניחש מדוע היא מודאגת. "אה כן, שחכתי לספר לך, יחד עם העבודה את תקבלי כמה בגדים חדשים כדי שתוכלי להסתובב איתם באוניה, חשבתי שראית אותם" אליזבת' התרגשה כל כך שחיבקה את אדוארד בחטף ורצה אל החדר בלי מילים.
בערב אליזבת' הסתובבה בחדר האוכל עם שמלה ירקרקה חיוורת עם צעיף פרווה ונעלי עקב, אין ספק שהיא התלהבה מאוד מהבגדים החדשים שלה, אבל היא סירבה ללבוש כפפות, אדוארד רץ אחריה בכל האוניה בתקווה שהיא תקשיב לו אבל היא סירבה בחומרה לא ללבוש כפפות. אליזבת' חגגה ואכלה אוכל ברמה גבוה משהייתה רגילה וחגגה לכבוד עבודתה החדשה, היא הייתה מרוצה מאוד מהרעיון לגור באוניה. ובערב לפני השינה, היא לבשה את השמלה של אמא שלה וחזרה על השיר שאיתו אמורה להופיע, ובהחלט חשבה שהיום, התחילה חיים חדשים.