הזמרת מהטיטאניק – פרק 2: בת'

אני ואדוארד נסענו במונית קטנה במושב האחורי, וערמה של מזוודות חצץ ביני לבין אדוארד ,
אבל בכל זאת הרגשתי שאדוארד מציץ ומסתכל עליי מתוך סדק שנוצר בין שני מזוודות והרגשתי מאוד לא בנוח. לבסוף הגענו לנמל ואדוארד שילם לנהג מונית ויצאנו.
לפתע ראיתי אותו זז לכיוון הנגדי של הנמל, שם ראיתי את כל האוניות.
"לאן אתה הולך? אנחנו לא הולכים לטיטניק?" אדוארד צחק בקול רם וצומרני.
"הו לא! אנחנו ניכנס לטיטאניק אך ורק שיחנכו אותו רשמית, עד אז צריך שהטיטאניק יבוא בכלל לנמל הזה, ושיערכו הכל, אנחנו רק צריכים לחכות, מחר אנחנו ניכנס לספינה ואערוך לך סיור" הוא חייך והושיט לי יד, אחזתי בו בחשש ונכנסו למלון כאשר ידינו שלובים.

אליזבת' ואדוארד נכנסו למלון וכאשר רק כף רגלם דרכה במלון באו לשירותם תריסר משרתים, כל אחד החזיק כמה מזוודות (רובם של אדוארד) ואחד מהמשרתים ליווה את אליזבת' לחדריה. "אני אבוא בקרוב! אני צריך רק לשלם על החדר ואני בא" אמר לה אדוארד ונופף לה לשלום. אליזבת' פרקה את מזוודותיה בארון באופן קפדני והתיישבה על עדן החלון, והסתכלה על הנוף, כל הים נפרש לפניה, היא הוציאה את רגליה בעדינות מעבר לחלון והתיישבה, אנשים הסתכלו עליה מלמטה וחשבו שהיא משוגעת, ושהיא עוד מעט תיפול, אבל לא היה לה אכפת, זה הזכיר לה את הימים שהיא גרה עם משפחתה ליד האגם והתיישבה על עדן החלון ונענעה את רגליה הלוך ושוב כילדה ושרה לציפורים ולברווזים שבאגם.
אליזבת' עצמה עיניים ושרה, וניסתה לדמיין כאילו היא בבית, קולה היה ערב לכל אחד שעבר ליד בית המלון, ולפתע כל מי שחשב שהיא משוגעת האריכו אותה מאוד, ולא היה להם אכפת שהיא התיישבה על החלון בקומה הכי גבוהה של בית המלון. אדוארד ששמע את שירתה מהלובי נכנס בתנופה לחדר וקטע את שירתה הערבה של אליזבת'. הוא ניסה לגרום לה לרדת אך לא הסכימה.
"נו אליזבת' תרדי, איני מסוגל לראות אותך יושבת כך" הוא אמר והסתכל לצד השני של החדר.
"מה קרה אתה מפחד? א..אתה תציל אותי אם אחליק למטה, תראה! זה נורא גבוה!" היא עשתה את עצמה כנופלת ומזיזה את ידיה בהגזמה, הציניות שלה רק הטריד את אדוארד, הוא רצה לצחוק אך זה הפחיד אותו יותר מידי. "תראה תראה! בלי ידיים!!" אדוארד הסתכל אליה בעיניים חודרות "אוקיי אוקיי אני יורדת…" היא קפצה מעדן החלון אל המיטה והסתכלה סביבה, החדר היה ענק, עם שני מיטות זוגיות ושני ארונות ענקיות והאמבטיה הייתה יותר גדולה משהיא רגילה.
"שנינו נישן פה?" היא שאלה אותו וראתה שהוא כבר התמקם במיטה השנייה.
"כן, אם זה בסדר בעינייך, אני פשוט רגיל בדרך כלל להזמין חדר אחד".
היא חייכה בנימוס והנהנה "זה בסדר גמור".
השמש ירדה והתחיל להחשיך, אורות הציפו את הנמל והנוף היה עוצר נשימה יותר מבבוקר,
אליזבת' בילתה את כל הצהריים בקריאת ספר על המיטה כמו שהיא אוהבת.
אדוארד חטף את הספר מידייה והכניס סימנייה למקום בו הוא עצר אותה והניח אותו על השידה.
"היי! אני קוראת!" היא צעקה בבהילות, היא תמיד הייתה מעוצבנת אם היו עוצרים אותה בעיסוקייה, כמו חתול. "צר לי אבל אנחנו צריכים להתחיל לישון, אני צריך אותך ערנית מאוד מחר" הוא הכריח אותה להרים את פניה כאשר שם מתחת לסנטרה אצבע, עיניה הכחולות נפגשו בעיניו החומות, אליזבת' השתתקה לפתע. "קדימה, תתלבשי ותלכי לישון" הוא אמר בחיוך ועזב את סנטרה, אבל אדוארד רצה שהרגע הזה יימשך ושהוא יטבע בעיניה הכחולות כמו בים…

אדוארד התיישב וחשב על אליזבת' שנכנסה לאמבטיה כדי להתכונן לשינה, קולה אכן מכשף את כולם, ולצערו הוא כישף במיוחד אותו, קולה ומראה היה שילוב שיכל לשתק כל בן שאליזבת' חפצה בו, אם כי אינה חפצה בחבר. אדוארד נאנח בתקווה שלא ייתן לרגשותיו להשתלט עליו וכן יישאר מקצועי בהחלט לאורך כל השיט. אליזבת' יצאה מהאמבטיה לבושה בכותונת לילה מכותנה צחורה, הצבע היה כה נעים לעין, ואליזבת' נראתה כה טהורה, כי נראה שלא לבשה כלום מלבד הכותונת, היא השחילה בעדינות את רגליה אל תוך המיטה ואדוארד עקב אחרי כל צעד שלה. "אתה לא נכנס למיטה?" היא שאלה אותו והחליקה בקפדנות את השמיכה כדי שישאר ללא קפלים.
"כן כן…" הוא נכנס לתוך המיטה השנייה והסתכל איך עיניה של אליזבת' נעצמות בעדינות "לילה טוב.." היא לחשה. "לילה טוב בת'." עיניה לפתע נפקחו בתדהמה "אמרת שאתה מעדיף שאבקש רק מחבריי הקרובים שיקראו לי בת'." אדוארד השמיעה נשימה קטנה באפלה ועצם עיניים. "אני יודע" הוא אמר וסובב את גבו כדי שלא תראה אותו מחייך.