הזמרת מהטיטאניק – פרק 11: מכתב פרידה

הקטע הבא הוא מכתב שאליזבת' שלחה למר וגברת לורנס! מגיע להם כמה הסברים לא?
————————————
מר וגברת לורנס היקרים!
אוי לא תאמינו כמה אני שמחה! כאשר שחררו את אדוארד מבית החולים פיטר עבר לגור בביתו של אדוארד והם הציעו לי להתגורר אתם, לאחר ההלוויה של הוריי (כמובן היה הרבה בכי שסוף סוף השתחרר)
אחותי התחתנה! לא בחתונה גדולה כמובן, אלא בחתונה קטנה, עם חבר שלה פרד, הם עברו לגור בתוך הבית הישן שלנו, בכל זאת מישהו צריך לדאוג לו, אחותי גם ככה לא ממש רצתה לעזוב.
רגע רגע… אני אולי צריכה להסביר לכם כמה דברים… מי זה אדוארד למשל! אוי יש כל כך הרבה דברים שלא סיפרתי לכם, ורק עכשיו אני קולטת שאתם הייתם לצידי גם אם לא תמיד סיפקתי לכם הסברים או תשובות, אני מודה לכם מקרב לב! בכל מקרה, אדוארד הוא בן דוד של פיטר, (את פיטר אתם כבר מכירים) את אדוארד הכרתי קצת לפני, כשעזבתי את הבית שלי אני חיפשתי עבודה והוא חיפש מישהי שתהיה זמרת בספינה 'טיטאניק' אנחנו נפגשנו, הוא עשה לי אודישן והתקבלתי, כך עבר לו הזמן וכאשר הייתי אמורה לשיר… הכל התמוטט. הספינה התנגשה בקרחון ואדוארד הציל אותי, כי מסתבר שהייתה סירת עץ קטנה לבנאדם אחד, והוא הציל אותי ונשאר בספינה… את ההמשך אתם מכירים, מצאתם אותי על החוף מעולפת, לקחתם אותי לבית שלכם, הכרתי אתכם…
בכל מקרה, כאשר הבנתי שאני זאת שגרמה לטביעה הגדולה, לא יכולתי לשאת זאת והייתי מרותקת למיטה ימים שלמים, גם את זה אתם מכירים כמובן, ובכל זאת אתם תמכתם בי וערכתם לי חברה… איך אוכל לגמול לכם אי פעם?! עזרתם לי למצוא עבודה ושם בעבודה הכרתי את פיטר… ולאחר מכן קיבלתי את המכתב מבית החולים… נסעתי בבהילות לבית החולים יחד עם פיטר כי הוא אמר שבאותו בית חולים נמצא בן דוד שלו, הוריי מתו אחרי שפגשתי אותם ודקה או שתיים אחרי זה פגשתי את אדוארד, קשה להכיל דבר כזה לא? אבל הייתי מאושרת לפגוש את אדוארד, זה עודד לי טיפה את מצב הרוח.
כעת אני מתגוררת עם אדוארד ועם פיטר ואנחנו עושים ביחד חיים משוגעים (קצת פחות משוגעים… כי בכל זאת אדוארד פצוע אתם יודעים…) הלכנו לראות המון אופרות, הופעות, טיילנו בכל מיני מקומות יפים מאוד ואפילו הספקנו לקנות לאדוארד מקל הליכה, המקל הזה כל כך יפה, בקדקודו משובץ יהלום גדול ויפה, אדוארד אמר שהוא ימשיך ללכת עם המקל הזה גם אחרי שהרגל שלו תחלים, הוא אומר שהמקל יותר מידי יפה מכדי להניח לו לשבת במחסן סתם כך.
קשה לי להודות בזה אבל אני חושבת שסוף סוף מצאתי מישהו שאני אוהבת באמת, אני יודעת שזה קיטשי (אני לא ילדה קיטשית בדרך כלל, למרות שיש לי מראה כזה ו… אני גם לפעמים משדרת את זה נורא נורא נורא חזק…) אבל אני באמת אוהבת את פיטר… אופס.. כתבתי את השם שלו? לא נורא, אין באהבה שלנו שום דבר נורא, לא ממש דיברנו על זה אני והוא אבל אני מרגישה שהוא אוהב אותי… עד יום אחד!
יום אחד אדוארד הרגיש שהוא ממש חייב מנוחה בגלל הרגל שלו והוא לא יכול לטייל, אז רק אני ופיטר הלכנו לטייל, פיטר אמר שהוא מכיר מקום מושלם לטייל ולעביר קצת את הזמן, הוא הכין ליד אגם יפה פיקניק, אני כל הזמן טמנתי את הראש שלי בתוך הצלחת כי הייתי נורא מובכת, והבנתי פתאום שזה נורא קשה בלי אדוארד לנהל שיחה, במשך כל הזמן היה שקט נורא מלחיץ בנינו עד שפיטר קם וקפץ אל תוך האגם והשפריץ לכל עבר, את השאר אני לא ממש אפרט.. אבל בסוף הוא גם שכנע אותי להיכנס לאגם ואז השקט שבנינו נשבר ונהנו מאוד. לבסוף כשיצאנו מהאגם אני והוא טיילנו קצת ליד האגם בידיים שלובות בשקט, והפעם השקט הזה לא היה נורא כל כך, זה היה שקט דווקא נחמד.
הסוף כמו בכל סיפור קיטשי מאוד נגמר בהצעת נישואים.. כן כן הוא כרע לי ברך (ומסתבר שהוא היפראקטיבי יותר ממה שהוא נראה כי בסוף כשאני הסכמתי לו הוא קרא קריאת שמחה וקפץ אל תוך האגם כמו ילד קטן… נכון שהוא מתאים לי?!) אני ופיטר מאוד מאושרים ביחד, קיבלנו אפילו את בירכתו של אדוארד, זה היה לי האמת חשוב נורא, ולסיכום אני יכולה רק להודות לכם, מכל הלב! אתם הצלחתם להקים אותי כשהיה לי קשה ותמכתם בי גם בלי לשאול שאלות,
אולי זה מכתב פרידה, אבל תמיד אזכור אתכם!
אוהבת מאוד, אליזבת'.
—————————————–
המכתב הזה היה כתוב בעט שחור בכתב קטן ומסודר שהיה מיועד לזוג לורנס היקר, ובתוך המעטפה היה מצורף יחד עם המכתב ציור מים יפה וציורי של זוג אוהב בעלי שיער זהוב מתנשקים בתוך אגם.