הזמן שאחרי (הסיפור שבפרק הקודם הוא היה בלי שם) -פרק 2-

"מה?" שאלתי אותה, היילי תפסה בידי והובילה אותי לאחת מהדלתות האפורות שנמצאו במסדרון, החדר היה ריק, רק על אחד מקירות ניצבה עוד דלת אפרפרה, נכנסנו אליה. הגענו לעוד מסדרון. המסדרון נראה בדיוק כמו המסדרון הקודם שהיינו בו, רק שהוא היה הומה אדם. ממש כמו ברחוב רגיל, היום שם נשים עם ילדים ועגלות, גברים, נערים, נערות וגם אנשים הסתובבו שם עם שקיות של קניות. " זה ה 'רחוב' לכעורה של המחנה," הסבירה לי היילי "הדלתות שיש במסדרון הזה הן חדרי מגורים של משפחות, רווקים ויחידים" "אה," התחלתי לומר "מזה האנשים האלה, מאיפה יש להם מצרכים?" הצבעתי על האנשים עם הקניות " הם מביאים את האוכל הזה למטבח, זוכר שסיפרתי לך שאני ואימי הלכנו היום להביא אוכל ממחנות באזורינו למחנה שלנו? אז הם אלה שמעבירים את האוכל הזה לכאן." התחלנו ללכת לאורך המסדרון. חלפנו על פני ילדים משחקים, נשים עם ילדים, גברים במדי צבא ואנשים עם שקיות מצרכים גדולות. לאחר שתיקה, שאלתי את היילי: " למה לא היה אף-אחד במסדרון הקודם שהיינו בו?" "זה המסדרות של הבית חולים, כל הדלתות שהיו שם הם היו של חדרי – חולים." היא תחבה את ידיה בכיסי מכנס העור השחור שלה. בחנתי אותה שוב, על חגורתה העבה היו שלושה סכינים ארוכות ומבריקות, בקצה חולצתה הלבנה היה כתם של דם ארגמני, כנראה היא עוד לא החליפה בגדים מאז שהיא מצאה אותי. " וזהו? זה כל מה שרצית להראות לי? רק את ה 'רחוב'?" התקרבתי אליה "לא, רציתי להראות לך עוד משהו, אבל זה בהמשך…" היא הסיטה את מבטה ממני. "הגענו." היילי עצרה בפתאומיות, היא פתחה את הדלת שעליה הוא כתוב את המספר ' 543 ' ונכנסה לתוכו, הוא היה כמו החדר בבית החולים, רק שהפעם הצלחתי להבחין בצוהר קטן מעל המיטה, וגם ארון עץ גדול שהתנוסס על הקיר הימני של החדר. " כאן אתה תגור,החדר שלי משמלך. אקרא לך לארוחת ערב." במילים אלה היא יצאה מהחדר. שכבתי על המיטה ובהיתי בתקרה בשעמום. חיטטתי במגרות השידה ולא מצאתי כלום. עליתי על המיטה כדי להביט דרך הצוהר. לא ראו דרכו כלום, רק חושך, טוב, זה לא מפתיע, אחרי הכול אנחנו מתחת לאדמה. על הצוהר היה מותקן מין מנעול חסר צורה, מנעול ללא מקום להכנסת מפתח.
יצאתי מהחדר ודפקתי בדלת חדרה של היילי. "מה?" היא קראה "אמ.. זה אדמונד…" מלמלתי לכיוון הדלת "תכנס" פתחתי את הדלת והצצתי דרכה באדישות. "מה קרה?" היא לבשה עכשיו את אותו מכנס עור שחור שהיא לבשה מקודם, אבל החליפה לחולצה לבנה נקייה. "כלום פשוט-" " משעמם לך?" קטעה אותי היילי "כן, פחות או יותר.." סגרתי את הדלת אחרי. בחדרה של היילי, לעומת חדרה של אמבר, לא היה שולחן איפור, בובות פרווה על המיטה ופוסטרים של כוכבי רוק עכשוויים. חדרה של היילי נראה בדיוק כמו חדרי. "ומה אתה מצפה שאני יעשה?" היילי ישבה על מיטתה ושייפה סכין "אמ.. רציתי לדבר איתך" התיישבתי על המיטה, היילי הניחה את הסכין ונשכבה לצידי "טוב, דבר" שערה הבהיר נפרס על הכרית. הבטתי בה לכמה רגעים ואז אמרתי : " איך מצאת אותי?" "אני חושבת שאמרתי לך את זה; אימא שלי מתה, ברחתי לכיוון השדות, מצאתי אותך, הצלתי אותך, אתה כאן, סוף סיפור." היא דיברה במהירות "לא איך הגעת אליי, כאילו באיזה מצב הייתי כשמצאת אותי?" "מעולף, מרחוק זה היה נראה כאילו אתה ישן, הדופק שלך היה חלש" קולה היה עצבני "אה.." אמרתי ביובש, היא שתקה. "תגיד," היילי הפנתה את מבטה אליי "מה?" "איך הגעת לשם בכלל? כאילו, לאמצע השדה הזה?" " אני לא ממש יודע," מלמלתי "אבל כל מה שאני זוכר זה שהייתי במעבדה עם המורה למדעים שלי בנינו-" "מורה למדעים?!" היילי נשמעה כאילו גיליתי לה את אמריקה "כן.. ובנינו מכונת-" "אין.. אין כבר מורים למדעים, בעצם, אין כבר בית-ספר, כבר לפני..לפני עשר שנים בערך. אתה לא מכאן." היא כמה מהמיטה והתרחקה ממני מעט " אני, איפה אני בכלל?" קמתי מהמיטה "אתה… אנחנו בקלוברדייל קליפורניה" היילי נראתה כאילו סטרתי לה עכשיו " כאן אני גר, כאן בית הספר שלי נמצא" התקרבתי כמה צעדים לכיוונה, פתאום צלצל פעמון "ארוחת ערב" היילי פתחה את הדלת ויצאה, יצאתי אחריה. המסדרון היה מלא באנשים ממהרים, כנראה לארוחת הערב. כולם הלכו בכיוון אחד. גם בסוף המסדרון הזה- הייתה דלת חומה גדולה. היא הייתה פתוחה לרווחה ואנשים נכנסו אליה. חדר האוכל היה די דומה לקפיטריה בתיכון, מלבד שהכול פה אפור. מגשי האוכל אפורים, הקירות אפורים, השולחנות אפורים, הכול אפור. " איזה בחירה טובה של צבע" התבדחתי, היילי שתקה והושיטה לי מגש. לקחתי את המגש מידה והתקדמתי אחריה. הגישו לי מחית מירק לא ברור, קציץ בשר, פרוסת לחם, כוס מים חמימים ותפוח. היילי דחפה לתוך מגשי סכין ומזלג מפלסטיק, ונחשו מה, הם היו אפורים! התיישבנו בשולחן ריק באחת הפינות של החדר. היילי התחילה לאכול, ואני רק בהיתי בצלחת שלי כאילו יש בתוכה כלב מת. "למה אתה לא אוכל?" שאלה אותי היילי בפה מלא " אני לא רעב" הרמתי את המזלג שלי והתחלתי לשחק עם האוכל " אתה תהיה רעב אחר כך," אמרה היילי בנימה אימהית "וחוץ מזה אסור להוציא אוכל מחוץ לחדר-האוכל" הרמתי את התפוח ונגסתי בו "מרוצה?" "לא, אתה אוכל בפה פתוח – זה מגעיל" היא הישירה אליי מבט קפוא, גיחכתי ונתתי עוד ביס בתפוח. היילי סיימה את ארוחתה " בוא , אני אראה לך איפה המקלחות" היא קמה "אבל לא סיימתי!" הכנסתי קציץ בשר אל פי " אמרתי לך שאתה תהיה רעב" היא חייכה והלכה לכיוון הדלת "חכי!" קמתי ומיהרתי לדלוק אחריה. שוב, הלכנו במסדרון חסר הצבע. שוב, נכנסנו לתוך אחרת מהדלתות האפורות, ושוב, בתוך החדר הייתה עוד דלת אפורה, נכנסנו גם אליה.החדר היה עצום, והפעם הקירות היו עשויים מקרמיקה כחולה. המקום היה אפוף אדים. היילי הביעה לכיוון דלת עם ציור קטן של גבר עליה "מקלחות גברים," היא הצביעה לכיוון הדלת השנייה, שעליה הייתה מצוירת אישה "תיעצר אם תכנס לשם" חייכתי חיוך מתגרה והיילי גלגלה עיניים. היא הלכה לכיוון דלת שלישית שלא הבחנתי בה קודם ונכנסה. החדר היה קטן, כמו החדר של השרת בבית-הספר. היא הושיטה לי מגבת לבנה , תחתונים אפורים, חולצה אפורה ומכנס טרנינג שחור. "עכשיו לך להתקלח" היא הורתה, עשיתי כדבריה. מקלחות הגברים היו מלאות בגברים ערומים ורטובים, התפשטתי ונכנסתי לאחת המקלחות, סגרתי את דלת הזכוכית אחרי. לפתע זרם מים חמים השפריץ על פלג גופי התחתון "אח!" נרתעתי לאחור, לאחר מכן, דרך החור שיצאו המים, יצא סבון, ואז שוב מים. מוזר, חשבתי לעצמי. יצאתי, התנגבתי והתלבשתי. יצאתי ממקלחות הגברים. היילי חיכתה לי בחוץ, כשערה רטוב " כמה זמן לוקח לגבר להתקלח?" "הרבה, עם מקלחות מוזרות כמו שלכם" הושטתי לה את בגדיי המלוכלכים "לא תודה, אתה יכול לשמור את זה" היא הסתובבה כדי לצאת מהחדר. חזרנו למסדרון הומה האדם. היילי הובילה אותי לאורכו "מה עכשיו?" שאלתי "לישון" היא ענתה. הגענו לחדרים 543 ו- 542 "לילה טוב" אמרתי לפני שהיא נכנסה לחדרה, היא לא ענתה, רק הסתכלה עליי ונכנסה. אור החדר נפתח עם כניסתי, זרקתי את בגדיי המלוכלכים בתוך אחת ממגירות השידה, ונשכבתי על המיטה. הסתכלתי על המנורה השטוחה עד שצרבו עיני מצמצתי, ונשכבתי על הצד. לפתע נכבה האור, אולי נשרפה המנורה, יצאתי מהחדר, גם המסדרון היה חשוך, איש לא היה בו. נכנסתי לחדרה של היילי "אדמונד?" היא שאלה, לא ראיתי אותה, אבל ניחשתי שהיא על המיטה "אמ.. יש הפסקת חשמל או משהו כזה?" צעדתי לתוך החדר "לא, יש כיבוי אורות מטומטם" היא אמרה בקול תוקפני "אה, טוב סליחה.." מלמלתי בביוש ויצאתי מהחדר.

***

שוב התנשקנו, אני ואמבר. איפה היינו? אני לא יודע ממש, ישבנו על.. על ספסל עץ, מאחורינו היו הרבה עצים, יער היה מאחורינו, יער ירוק וגדול- לא ראו כלום באופק חוץ מיער. "אני אוהבת אותך" ידיה העדינות של אמבר ליטפו את פניי "גם אני" חייכתי בשלווה פתאום שמעתי את קולה של היילי קורא בשמי "היילי?" קמתי מהספסל ורצתי לכיוון היער "היילי!" קראתי שוב "אד!" אמבר התחילה לרוץ אחרי "אדמונד!" קולה של היילי זעק "היילי איפה את?" הייתי כבר בתוך היער ולא ראיתי את אמבר, פתאום השיחים סביבי נעו "אמבר?" התקרבתי אליהם, לפתע היילי קפצה עליי, בעצם זו לא היילי זה נמר, נמר שדומה להיילי, יותר נכון היילי שדומה לנמר "קומי ממני!" ניסיתי לדחוף אותה מעליי "אדמונד!" קולה של היילי קרא שוב.

מצמצתי בעייני ראיתי את דמותה של היילי רוכנת מעליי "בוא, ארוחת בוקר" "אני בא.." התמתחתי ופיהקתי. קמתי מהמיטה " מה אני אמור ללבוש?" שאלתי את היילי "תבוא עם מה שאתה לובש עכשיו" "אבל זה-" "פשוט בוא!" היא גערה בי "טוב.." לבשתי את נעלי הספורט הישנות שחיכו לי ליד המיטה ויצאתי מהחדר. הלכנו לחדר האוכל. הפעם היה כף גבינה לבנה, פרוסת לחם, בננה, מים וחצי מלפפון. אכלנו במהירות ויצאנו מחדר האוכל. " אז מה עכשיו?" שאלתי את היילי " שוב הולכים להיתקע בחדרים כל היום?" היא הסתכלה עלי "לא" הבטתי בה בצפייה "מה?" היא שאלה " אז לאן הולכים?" תחבתי את ידיי בכיסי המכנסיים. "לרשום אותך" היא ענתה כאילו זה מובן מאליו "לרשום אותי ל…?" " למחנה" .

התיישבתי על כיסא פלסטיק אפור עם גלגלים בקצה כל רגל. היילי נשארה לעמוד. מולי ישב אותו גבר בהיר עיניים שחושב שהיילי היא בן. " איך קוראים לך?" הגבר שאל בעודו מחפש אחר משהו על שולחנו המבולגן "א.. אדמונד סטון" חיפשתי את מבטו, אך הוא היה נעול על השולחן. הוא שלף דף מתחתית ערמת ניירות והניף אותו בניצחון "אדמונד סטון…" הוא רשם על גבי הנייר "גיל?" "16" הוא רשם גם את זה " מוצא?" "ארה"ב, קלוברדייל קליפורניה" " אז אתה מפה.." הוא בחן את עיני וחזר להביט על הדף "בוא אחרי" הגבר קם ויצא מהחדר, אני והיילי הלכנו אחריו.
נכנסנו לחדר שהזכיר לי חדר ניתוח , בלי מיטת ניתוחים. החדר היה לבן כמו אותו החדר שהתעוררתי בו אתמול. חלק מהחדר היה מוסתר בווילון כחול בהיר. "תעמוד פה" הגבר הצביע על משקל לבן וישן, עשיתי כדבריו. אחרי דקות שעמדתי על המשקל הופיע בקטן המספר ' 56' הגבר רשם את זה על הדף. הוא אמר "עכשיו גובה" עמדתי ליד מדד הגובה שהיה תלוי על הקיר "מטר שמונים ושבע.." מלמל ורשם גם את הנתון הזה על הדף "אתה צריך להשמין," הוא תלש חלק מהדף והגיש לי אותו " תן את זה למגישי האוכל בחדר האוכל. אל תאבד את זה. נבנה לך גם מערכת אימונים בחדר הכושר" הוא שתק ויצא מהחדר. "מה עכשיו?" הבטתי בהיילי " נתקעים בחדרים" היא חייכה ויצאה מהחדר. נאנחתי ויצאתי אחריה.

כך עבר שבוע, אותו דבר כל יום. ארוחת בוקר, צהריים,ערב, ונשארים בחדרים כל היום. באחד הימים היילי גם נתנה לי ספר, אבל גמרתי אותו תוך יומיים. הגבר שמדד אותי עדיין לא הביא לי את מערכת האימונים. לא נראה לי גם שהוא עומד לתת לי. כרגע, אני שוכב על המיטה, אחרי ארוחת הצהריים, ובוהה בתקרה. פתאום נשמעה דפיקה בדלת "אדמונד? רוצה לצאת?" שמעתי את קולה של היילי מבעד לדלת, ניגשתי ופתחתי אותה למענה. "לצאת לאן?" היא הסתכלה עלי בעיניים גדולות וירוקות "החוצה, ליער, אתה צריך לספוג קצת אור יום" "כן" עניתי "אז בוא" סגרתי את הדלת אחרי.
נכנסנו לעוד חדר, הוא היה גדול משציפיתי, ועל קירותיו היו תלויים כלי נשק, כמו שבכניסה, רק שהפעם הם לא היו בתוך קופסאות זכוכית. היילי לקחה ארבעה סכינים קטנים וחדים והושיטה לי שניים מהם "תכניס בחגורה" אמרה, חטפתי את הסכינים מידה ושמתי אותם בחגורתי. היילי סובבה את הסכינים באצבעותיה והכניסה לחגורתה.

***
יצאנו החוצה. האוויר קריר ורוח קלה נשבה בצמרות העצים, השמש זרחה במלואה והאירה את כל היער. "בוא, נטייל קצת." אמרה היילי "כן.." הבטתי לאחור והתחלנו ללכת. "לפני שבוע," החלה היילי לומר "אמרת לי שהיית עם המורה שלך למדעים, ובניתם משהו. מה בניתם?" הבטתי בה בתמיהה "משהו" "תענה לי על השאלה" קולה נשמע מרוגז "מכונת זמן" עניתי.