'הזכרון האחרון' פרק שני ❤️

נקודת המבט של יגל:
בערב ישבנו אני, יקיר, מור, ואלדד ארבעתנו היינו אמורים להיות במבצע הזה זה היה במשמרות מור תמיד יתן לה אוכל אני ואלדד נעשה משמרת יום משמרת לילה ויקיר ישמור על המבנה מבחוץ אני התנדבתי לקחת את המשמרת הארוכה, כמו שכבר אמרתי אני נכנסתי לזה כי אני רוצה שלא יפגעו ולא בשערה משערותיה.
שכולם יצאו נשארתי עם יאיר לבד, ״תשמע״ אמרתי ישירות ״אני לא רוצה שהיא תפגע בשום דרך איומים ודברים כאלה סבבה, אבל שתחזור הביתה כמו שהיא הגיעה אלינו״ אמרתי. ״אתה מכיר אותה ממקום כלשהו?״ הוא שאל מסתכל עלי במבט מוזר, ״לא,זה לא סותר את זה שהיא צריכה להגיע הביתה שלמה ולא בחלקים״, אמרתי לו ״יש לך את המילה שלי״ הוא אמר ונירגעתי קמתי ושניה לפני שיצאתי הוא אמר ״תזכור את התוכנית למחר״ חייכתי ויצאתי.

נקודת מבט של לימאי:

צחצחתי את שיני, לפני שהתלבשתי הבטתי במערכת, ספורט, נהדר היום נלך עם טייץ, לבשתי טייץ שחור ואול סטאר כחולות גבוהות כי נעלי ספורט יש לי בתא באולם הספורט שמתי חולצה אדומה ומעליה קרדיגן שחור בכול זאת, חורף,ואספתי את שיערי לקוקו מתוח לא התאפרתי כי במילא שעה שלישית יש ספורט אז שמתי רק שפתון מבריק, אכלתי את ארוחת הבוקר וקראתי כרגיל עיתון, סימה-המנקה, כבר התחילה לשטוף אל הקומה למעלה ״ביי״ צעקתי ויצאתי, שיחקתי בפאלפון ופתאום מישהו בא מאחורי וסתם לי את הפה ניסיתי להתפתל ולצעוק אך הוא היה חזק וגדול ממני, ניסיתי לקלוט עוד, היה לו מסכה שחורה שכיסתה את פניו, הוא ועוד אחד הכניסו אותי לאוטו לבן גדול הם קשרו אותי וסתמו לי את הפה, הדמעות לא איחרו לצאת והם זרמו הרבה, נסענו ונסענו, מה שקלטתי מהבד שכיסה את פניי מולי ישב גבר עם מסיכה שהסתירה את פניו היה לו גינס כהה וחולצה כחולה בהירה, לאחר כשעה וחצי האוטו חרק, הגענו, למקום לא מקום ,הם הוציאו אותי והחזיקו אותי כול אחד מצד אחד הורידו לי את הבד והכניסו אותי לחדר בעל מיטה ושירותים מלוכלכים, בצד החדר היה ברז קטן עם משחת שנים לידו וזהו זה כול מה שהיה.

נקודת מבט כללית:

אל אורלי אמא של לימאי נודע שעתיים אחרי שבתה נעלמה כאשר קיבלה טלפון ממורתה של לימאי, תמר,שלימאי לא הגיעה לבית הספר היא התקשרה לסימה המנקה שאמרה לה שלימאי יצאה בבוקר לבית הספר, אורלי התקדמה למשרדו של רביב בעלה שהיה צמוד למשרדה הפרטי, היא נכנסה לחדרו וסיפרה לו מה שידוע לה.

שעתים לאחר מכן:

המשטרה סקרה כול חלק ופינה בעיר ואין שום זכר ללימאי, הדבר נודע גם בחדשות ובתקשורת ואנשים התחילו לדבר.
רביב ואורלי ישבו בביתם כול אחד במחשבותיו שלו, בזמן שאורלי בוכה ונשענת על רביב שמלטף ומנסה להרגיעה בזמן שלא היה רגוע בעצמו.
וכולם עסוקים באותה השאלה, איפה לימאי ואיך ימצאו אותה?

אהבתם?
תגיבו
ותשתדלו להשקיע ולא לרשום רק ׳תמשיכי׳
אוהבת ❤️