‘הזכרון האחרון’ פרק שלוש ❤️

קודם לפני הכול תודה ל'סתם אחת' שהערת לי בפרק הקודם תכלס זה באמת עזר לי עלה לי רעיון:) (זה לא נתן לי להגיב לך על הפרק הקודם)

נקודת המבט של יגל:

הסתכלתי על צג הפאלפון שלי השעון הורה על השעה 00:34, ידעתי שזה יתפרסם בתקשורת אבל עד כדי כך מהר לא דמיינתי לעצמי שככה זה יהיה, היום יצא שאני הייתי במשמרת לילה, הסתכלתי מהפתח הקטן שהיה בדלת היא שכבה על המיטה שראשה מופנה לקיר כך שלא יכולתי לראות אם היא ישנה או לא,למרות שהנחתי שכן בהתחשב בעובדה שהיא לא זזה כבר שלוש שעות, לידה היו מונחות שלוש צלחות מלאות ובכול אחת מזלג שלוש כוסות מלאות ובכולן יש מים, כבר התחלתי לדאוג שאם היא לא תמות דרכנו היא תמות מרעב, התלבטתי אם להיכנס לחדר הקטן או להישאר כאן בשקט בחוץ, בחרתי באפשרות הראשונה, פתחתי את הדלת בשקט והתיישבתי על הרצפה מול המיטה, משהו שאני יצטער עליו אח״כ כנראה, היא הסתובבה ועניה היו אדומות ככול הנראה מבכי, היא קמה במהירות כאשר קלטה אותי בחדרה ״אני לא רוצה לאכול״ היא אמרה בקול שקט שעדין נשמע צרוד ,שוב, מבכי. הרגשתי אדיוט שנכנסתי לחדר הקטן אז אמרתי את מה עלה לי לראש באותו הרגע ״למה את לא אוכלת?״ שאלתי אותה,״זה אוכל שלא ראוי להביא אותו לכלב״ היא השיבה ומשכה באפה ״מה אתה עושה כאן?״ היא שאלה, מה באמת אני עושה כאן חשבתי לעצמי ״השתעממתי בחוץ אז נכנסתי״ אמרתי את האמת ״ואני מציע לך לא לברוח כי ברגע שתצאי מכאן את תקבלי ירייה ואני לא יהיה אחראי עליך יותר״ אמרתי שוב את האמת.
היא הרהרה מספר שניות ונשענה על הקיר ״זה כבר התפרסם,כול הדבר הזה שאתם מנסים לעשות״ היא חכמה הילדה הזאת,״זה התפרסם בכול בארץ המשטרה התחילה באזור העיר שלך ואז עברה לכול אזורי הארץ״ השבתי ושקלתי כול מילה לפני כדי לא להסגיר אותנו , ״זה סתום, אתה יודע, מה אתם חושבים שבסופו של דבר לא יגלו אתכם ותכנסו לכלא?אתם הולכים לבקש עלי כופר נכון?״ היא שאלה, הנהנתי,״אז תקבלו את הכסף שלכם ואז מה יתפסו אותכם והכסף יחזור להורים שלי אז מה פשר הדבר המטומטם שתיכננתם״
חכמה מאוד יש לצייו ״יש אנשים מעלינו״ השבתי ולא פירטתי יותר. היא נשכבה על המיטה ״יש לך שם?שם בדוי לפחות, אני מרגישה סתומה לדבר עם מישהו שאני לא יודעת את השם שלא, שלא נדבר על לא לראות את הפנים שלו אבל טוב נסתפק בקצת״ היא הביטה בי ועכשיו ראיתי את עינייה התכולות והבהירות,״שם בדוי את אומרת?״ היא הנהנה ״יובל״ עניתי ״אתה כבר יודעת את השם שלי לא?״ שאלוהים יעזור לה היא לא אמורה לפחד ממני, ״כן״ השבתי קצרות ״שם יפה״ אמרתי ״כן חבל שאני לא יכולה להגיד לך אותו דבר כי אין לי מושג מה השם שלך״ היא אמרה,״מצטער״ ספק שאלתי ספק אמרתי,היא הסתכלה למעלה, ״ אז מתי כול הקטע הזה שאתם שמים לי אקדח בראש ומצלמים אותי אומרת אמא,אבא, תעזרו לי?״ היא שאלה,״את רואה יותר מדי סרטים״אמרתי ״אצלנו זה הרבה יותר פשוט מביאים הודעה אנונימית לאבא שלך ואם הוא אוהב אותך הוא יביא את הכסף אם לא אז לא״ אמרתי ישירות לתגובה שאחר כך לא ציפיתי, ״חתיכת מפגר אבא שלך לא היה משלם שליש ממש שאבא שלי ישלם בשבילי״ היא הטיחה חזק אבל לא בכתה, לא הרגשתי רע עם מה שהיא אמרה אבל שלי באמת לא היה משלם עלי כלום אם הייתי במקומה,הוא אוהב אותי אבל אין לו דרך להביא את הסכום הזה, כנראה שהיא שמה לב ששתקתי כי היא אמרה ״סליחה פשוט עיצבנה אותי האמירה המפגרת שלך״, ״אני אומר את האמת לימאי,אם תקבלי אותה או לא, זה כבר בחירה שלך.״

נקודת המבט של לימאי:

הוא הסתכל על הדלת דקה שאני בהיתי בדלי שהונח בשולי החדר. היה שקט ולא ידעתי מה להגיד, לא, לא פחדתי ממנו, יותר ריחמתי על זה שהוא הולך להכנס לכלא אחרי כול זה, כך או כך לא היה לי מה לעשות במקום הזה הזה ולדבר איתו לא הגריע את המצב אז פתחנו בשיחה וכבר שעה כמעט אנחנו מדברים.
״אולי תספר לי על עצמך קצת״ אמרתי ״אם חטפת אותי אתה יודע עלי הכול לא ככה?״ עכשיו הוא כבר הסתכל עלי ״אוקי אז לצורך העניין קוראים לי יובל אני בן 18 לומד בכיתה יב'״ ואז שתק שהוא קלט שהוא מגזים, ״אני לא ישתמש בזה נגדך אתה יכול להרגע״ אמרתי ,ובאמת אני לא ישתמש בזה נגדו כך או כך, ״בטוח?״ הוא שאל ״מילה שלי״ השבתי, הוא הנהן, ״כמו שאמרתי יובל,לומד בכיתה יב' גר ב…ראשון לציון?״ שאל והסתכל עלי הנהנתי והוא המשיך ״יש לי אח אחד קטן וזהו בערך״ הוא סיים ואז שאלתי שאלה שכן עניינה אותי ״אהבה?״, ״אין״ הוא ענה ״ולך?״ שאל ״גם״.
״את רוצה שנעשה שאלות כן ולא״ הוא אמר
וככה מצאתי את עצמי משחקת עם החוטף שלי שאלות כן ולא.
לאחר כרבע שעה של משחק ככול היותר הוא שאל שאלות יותר אישיות ״פעם התנשקת?״ שאל והסתכל לי בעניים ״לא״ עניתי והחזרתי לו באותו מטבע ״ואתה?״, ״כן״ הוא ענה.
לאחר כחצי שעה הוא יצא מהחדר, ונפלתי לשינה עמוקה.

אוהבת תגיבו :)