הזכיה-3

מבחינתו זה היה עוד יום עבודה והמתח בגלל הסכסוך המתמשך נתן בו את אותותיו.
לעתים נעצמו עיניו בכבדות במהלך עבודתו כרואה חשבון מול מסך המחשב והמספרים בטבלאות האקסל ריצדו.
והיא חשה מיאוס מהמצב.
ובתפקידה כאחות בכירה שכחה לפעמים היכן הניחה ציוד רפואי, שמה פריטי לבוש לחולים במקום המיועד לרופאים ופעם כמעט שלחה אחות צעירה עם גלולות לא נכונות לחולה מה שהיה עלול להסתיים במותו לולא עלתה על טעותה בזמן.
בתם הבכורה הושפעה מאד מהמצב. מאז ומתמיד היא 'לקחה ללב' מצבים רגישים, לעתים הסתובבה בבית כארי בסוגר או יוצאת לשעות – העיקר להתרחק מהאווירה המעיקה. היא הידרדרה בלימודיה, הסתגרה, חיוכה הקבוע נעלם בהדרגה… היא היתה אהבת חייו הגדולה, בבת עינו והיה לו קשה לראותה כך. הוא היה בין הפטיש והסדן- המתח בבית, קשיים בתפקוד ובעיקר בתו ששמחת חייה נעלמה מול רצונו להשתמש בכסף כפי שחשב לנכון, כולל דאגה לעתידה ועתיד בנו – חש שזו אחריותו כאב.
והרגשה מעיקה שהזכייה הארורה הרסה את חייהם.
יום אחד ישב כרגיל בעבודתו, ספל הקפה הריק למחצה לידו וערימת ניירות ממתינה להזנת הנתונים שבהם.
בדק כבשגרה את מאזן חשבון הבנק המשותף ומה שראה הקפיץ אותו. הוא חבט בספל הקפה שהתנפץ על הריצפה.
הוא יצא בזעם ומיהר למכוניתו מסנן קללות ודהר הביתה.
אשתו ובתו ישבו בסלון, על הספה הצבעונית האהובה עליהם. על השולחן היה מונח דף שנפלט מהפקס ובפינתו לוגו מטושטש קמעה של חברת ספנות ידועה.
"מה לעזאזל עשית"?
"מה שהייתי צריכה לעשות מזמן"
"300,000 ₪ חסרים בחשבון!"
"הם לא 'חסרים', מוטי. השתמשתי בהם."
" הזמנת את הקרוז הטפשי שלך, נכון"?
"נכון, בין היתר"
"אבא, אני לא יכולה יותר…." אמרה הבת דומעת…"שכנעתי את אמא לעשות את זה. אני…אני משתגעת. מאז שזכיתם החיים כאן הפכו לבלתי נסבלים. די, שחרר, תפסיק להיות כזה…."
הוא לא יכול היה לעמוד יותר בעיקשותו. כמה דקות כואבות מול בתו עשו מה שחודשים של ויכוח עקר לא עשו. הוא פלט אנקת השלמה.
"בסדר, ניקח חופש" אמר והן חייכו. הבת קמה וחיבקה אותו. למרבה הפלא, גם הוא חש הקלה.