הזכיה-1

זוג ממוצע ממעמד הביניים,2 ילדים. מצב כלכלי סביר.
הוא מחושב, מדוד, שקול בהוצאות וחושב קדימה. היא מאמינה ב'חיה את הרגע' ולמצות את החיים, יכולה להבין אותו עד גבול מסויים אבל לא מקבלת מה שנראה לה כחסכנות מוגזמת.
מזה זמן מעוניינים לעבור לדירה מרווחת יותר אחרי שימכרו את שלהם ויוסיפו 150,000 ואז נחתה עליהם בהלם הזכייה במיליון ש"ח.
מסכימים לגבי מעבר ונותרה השאלה מה לעשות עם רוב הכסף. לה ברור-קרוז ממושך ויקר, כמה רכישות ודירה יקרה וגדולה מזו שתכננו. לו ברור- הדירה שתכננו ואחת קטנה יותר בנוסף כהשקעה. הכנסה נוספת שתקל.
"ברצינות, רותי, את חייבת את הקרוז הדבילי הזה? 40 יום על ספינה, אלפי קילומטרים? כדי לראות דובים באלסקה ולחצות את מיצר גיברלטר ולשלם על השטות הזו 200,000? שבוע, מילא.את זורקת 'ככה' (נוקש באצבעות) כמעט רבע מהסכום וחצי מיליון נוספים לדירת 5 חדרים מיותרת?"('בחיאת, מאיפה הרעיונות האלה…אלסקה-שמלסקה')
"זה לא 'זורקת'- זו חוויה לחיים. חיים פעם אחת, כל החיים התחשבנת על כל הוצאה"
('די להתחשבן, אנחנו מסודרים ונפלו עלינו מיליון שקל!')
"איפה שצריך. לא חסכנו על בריאות, חינוך ואוכל. אל תעשי ממני קמצן חולני".
"לא, אבל הגישה שלך- את זה לא צריך, ההוא מיותר, אפשר בלי זה…לחסוך איפה שניתן"
"כי יש מציאות. משכנתא, בריאות, חשבונות, דאגה לעתיד. הוצאת כל שקל פנוי על שטויות. במה שהשקענו ביום ההולדת שלך וחנוכת הבית ('עוד המצאה מטומטמת') יכולנו לממן את טיפול השיניים של דורית. שיפצנו את המטבח ב-30,000 ומה היה רע בו קודם?" ('אוי בזבזנית…')
"מוטי, שמעת את המושג carpe diam? ? חיה את הרגע? אתה לא רוצה לחוות, להתנסות, מסעדות, יותר חו"ל? תפסיק להיות כל כך מחושב וחסכוני" ('האמת, אולי השיפוץ היה מיותר אבל… הקמצנות שלו!!')
"לא חייבים לטוס כל שנה והיינו בחו"ל" ('שונא לטוס! בלגן, לחץ, תכנונים אבל זה חשוב לה, בסדר, פה ושם')
"כמה גיחות לאירופה ושלושה שבועות בארה"ב זה לא…"
"רותי, זה מיותר. ירד שלג בגיהינום לפני שנזרוק 200,000 על קרוז מטומטם כדי 'לחוות' ולהעלות תמונות לפייס"….('אלפי תמונות היא מעלה סתם ככה…')
"מיליון זה המון, מוטי. תתחיל לחיות"
"לא, זה לא. זה פחות ממחיר דירה סבירה בארץ. תתעוררי. אני רוצה להבטיח את עתיד הילדים כמו שההורים שלנו עזרו לנו, זו אחריות"
" הם יסתדרו" ('שימצאו עבודה כמונו')
"נמאס לי, רותי. תהיי מעשית. ברור שאחד מאיתנו צריך להיות" ('היא לא לגמרי טועה אבל מגזימה כאן')
"נמאס גם לי…אם לא תסכים אצא לבד..חלק מזה שייך לי בדין"
"לא יקרה" הוא אומר, קם ויוצא בכעס, טורק את הדלת.