הזיכרון האפל:לחפש את האמת.(פרק7)

התעוררתי מהשעון המעורר ונרדמתי יחד עם סבתא שלי ואנג'ל במיטה.כיביתי ישר את השעון המעורר והלכתי להתקלח בזמן שהתקלחתי חשבתי על כל מה שקרה אתמול. קיבלתי כלכך הרבה מידע אתמול שאני כבר לא יודעת איך להגיב איך להמשיך את חיי כאילו כלום לא קרה. אני לא רוצה לדעת כבר מה יכול להיות יותר גרוע מזה.כשסיימתי להתקלח יבשתי את השיער שלי והסתרקתי.כשנכנסתי לחדר סבתא שלי כבר לא הייתה בטח היא כבר ירדה למטה לאכול או לראות טלוויזיה. הלכתי לארון ולקחתי חולצה לבנה עם סמל הלהקה של "my chimichal romance" ושמתי מכנסי צ'ינס בצבע בורדו ונעליי הולסטאר לבנות,ענדתי כמה תכשיטים וטבעות ושמתי את העגילי מפרט שלי.לקחתי את התיק שלי והוצאתי את הפאלאפון ואת האוזניות החדשות והכנסתי לתוך התיק שלי את המסקרה ואת העיפרון השחור כרגיל.ירדתי למטה והכנתי לעצמי קורנפלקס ומזגתי לעצמי כוס של מיץ פתוזים כדי לשתות ובדרך לקחתי קערה קטנה ומילאתי אותה בחלב ועליתי למעלה ולקחתי את הקערה הריקה והנחתי את הקערת חלב החמימה.כשסיימתי כמה מהסידורים בבית הלכתי לומר לסבתא שלי שיצאתי לבית ספר אז חיפשתי אותה בכל הבית וכשנכנסתי לחדר האורחים שבו היא הייתה הכל היה מסודר ועל המיטה היה מונח מעטפה עם השם שלי פתחתי את המעטפה ובפנים היה שרשרת ממש מגניבה ומכתב,ובמעטפה היא רשמה "היי,לוסיה.אני מצטערת אבל לא אוכל להיות איתך עד שאחותך תבוא את תצטרכי להישאר לבדך.אני לא יכולה להיות איתכן אני עוד לא התגברתי על כל מה שקרה.מה שאני כן רוצה שתדעי זה שאני מצטערת שהתנהגתי אליך ככה כלכך באכזריות אבל את חייבת להבין אותי,את חייבת להבין שלי היה קשה לסבול ילדה שחייה ניצלו מהדבר הרע מכולם ושאת עלולה לגרום לבעיות.והשרשרת שאת רואה זה היה שלך אבא שלך הוא תמיד אהב את החיות שחיות במים אז הוא מצא שן של כריש שנתקע על הכלוב שהאנשים ושאבא שלך היו נכנסים כדי לראות אותם מקרוב אז הוא לקח את השן ועשה ממנו שרשרת.חשבתי שתרצי משהו ששייך לאביך". נשארתי בהלם..אני לא מאמינה..ככה היא השאירה אותי?עד שחשבתי שאני יכלתי לנסות לסמוך עליה היא פשוט נעלמת לי?.. לפחות היא נתנה לי משהו בתמורה ששימח אותי מעט החזקתי בשרשרת וענדתי אותה.הבטתי במראה וחייכתי חיוך קטן.כשהתחלתי לצאת הבטתי בשעה בפאלפאון "שיט אני מאחרת"אמרתי בקול רם ונעלתי את הדלת והתחלתי לרדת במדרגות כמה שיותר מהר ולקחתי את האופניים שיהיה לי יותר מהר. איחרתי שעה ראשונה של מתמטיקה ועכשיו יש לי שיעור ספרות בטח עם המורה מחליפה המעצבנת של המורה שבחופשת לידה.כשהגעתי לבית ספר הנחתי את האופניים שלי במקום שכל התלמידים שמים את האופניים שלהם נעלתי את האופניים במנעול ורצתי לבית ספר. כשנכנסתי לכיתה התנשפתי בכבדות מחוסר האוויר "סליחה על האיחור"אמרתי מתנשפת אחרי כל משפט ומביטה לריצפה כדי לא לראות את הפרצוף הכועס של המורה המחליפה הזאת ששונאת אותי וגם כדי להכניס אוויר לריאות.
"אני לא רוצה יותר איחורים"שמעתי קול מעט נוזף אבל לא של המורה המלחיפה. זה היה קול גברי.כשהרמתי את מבטי והתיישרתי בחזרה ראיתי אותו את ג'וני מה?הוא לא עבד עלי לגבי זה שהוא יעקוב עלי מקרוב יותר.
"למה את מחכה תשבי"אמר בחיוך קטן. הבטתי בו במבט כועס והלכתי לעבר ג'ס שהייתה מהופנטת מהפרצוף של ג'וני.אני לא אשקר הוא חתיך והוא גבוה ובהחלט שיש לו שרירים.
"ג'ס"לחשתי.
"לוסיה!"ענתה מעט מבוהלת בגלל שהייתה יותר מדי עסוקה בלבהות במורה החדש שלנו."איך את עכשיו?נורא דאגתי לך ורק שתדעי לך שאני אמשיך לדבר איתך ולהסתובב איתך אז אל תחשבי שנפטרת ממני"היא אמרה וחייכה לעברי חצי חיוך שובב.וחייכתי חזרה ואמרתי "אני שמחה שאת עדיין רוצה להסתובב איתי ולסבול אותי"והיא קרצה לעברי."ראית את המורה החדש נכון שהוא חתיך?"היא אמרה בהלהבות. "כן ראיתי"השבתי ביובש ובאדישות."אוייש נו,מה איתך הוא לגמרי חתיך מעניין עם יש לו חברה?"היא המשיכה ולא היה לי כוח להמשיך לשמוע.אז שמתי את האוזניות שלי והוצאתי את המחברת סקיצות שלי והתחלתי לצייר.תמיד ישבנו בשולחן הזה כי אף פעם המורים לא רואים מה אנחנו עושות. ככה שהיינו אוכלות.ישנות.מציירות,רואות סרטים בפאלאפון עם אוזניות וכל מיני..לאחר כמה זמן הרגשתי כמה מכות חלשות בכתף והוצאתי את האוזניות והסתכלתי על ג'ס "מה?"שאלתי אותה והיא הצביעה לי על מישהו שעמד לידה וזה היה ג'וני.הוא עמד עם רגליים שלובות ונשען מעט על השולחן של אחת הבנות שכנראה לא היה לה אכפת כי היא הייתה יותר מדי עסוקה בלהביט בגבו שכנראה היה גדול ושרירי.ג'וני הצביע על האוזניות שלי. "אופס?"אמרתי מסתכלת עליו.לחיי הסמיקו מעט בגלל תשומת ליבם של כל התלמידים. "תביאי לי את האוזניות ובסוף השיעור תבואי אלי למשרד"ענה בכעס.הבאתי לו את האוזניות בעצבים והתיישבתי בכיסא.לא הצלחתי להתרכז בשיעור הוא היה כלכך משעמם ונרדמתי עד סוף השיעור.שאלתי את אחד המורים איפה נמצא המשרד של המורה החדש והוא הסביר לי.כשהגעתי למשרד ראיתי את סטייסי יושבת על השולחן עבודה של ג'וני והייתה לי צביטה קטנה בלב משום מה וכעסתי רק מלהביט עליהם ככה ראיתי את ג'וני מחייך אליה והתעצבנתי עוד יותר.
"אפשר כבר את האוזניות שלי?יש לי דברים לעשות חוץ מלראות מורה ותלמידה שעוד שניה עושים לי פה סצנת פורנו"אממרתי בקרירות והתקדמתי לעבר השולחן כדי לקחת את האוזניות אבל הוא הצליח לקחת אותם לפניי.
"אני זזתי"אמרה סטייסי וחייכה לעברו והעבירה לו נשיקה באוויר וחייכה לעברי ארסי.
"שבי".אמר ושילב את רגליו.התיישבתי משלבת את ידיי והשפלתי את עיני לריצפה.
"את יכולה לומר לי למה את שומעת מוזיקה בזמן שאני מלמד?"שאל אותי כשהוא מצביע על האוזניות שלי.
"כי רציתי.."עניתי ביובש."ואפשר לדעת למה התלמידה ישבה על שולחן המורה?כשזה אסור"הוספתי.
"אני זה ששואל כאן את השאלות לא את לוסיה"ענה בקול מעט נוזף."אז את יכולה לענות לי על השאלה כן או לא?"הוסיף והרגשתי שהוא הביט בי כשהרמתי את מבטי אליו עינייו תפסו אותי הבטתי בו כך לכמה רגעים ואז התנתקתי ממבטו כשהרגשתי משהו מוזר הרגשתי צמרמורת נעימה עוברת בכל גופי והבטן המלא ברגשות וכנראה שהוא הרגיש גם את אותה ההרגשה כי הוא ישר השפיל את מבטו על הקלסר שהיה בקצה השולחן.
"כי אני רציתי…כבר אמרתי לך עכשיו תתן לי את האוזניות"והושטתי את ידי שחיכתה לאוזניות אבל במקום האוזניות הוא הוציא פתק ורשם משהו ונתן לי אותו ליד.הבטתי בפתק והיה רשום שם 'לזמן את ההורים לפגישה' ציחקקתי ציחקוק אדיש וקר והבטתי בו.
"זה בדיחה עכשיו?"אמרתי לו בקול כועס.
"למה בדיחה?את רואה שאני צוחק כאן?את שמעת מוזיקה באמצע שיעור וציירת במקום ללמוד כמו כל השאר"הוא ענה.
"אז אני רואה שמי שמעסיק אותך בלעקוב אחרי והמנהלת של בית הספר לא סיפרו לך את הפריט הכי חשוב כאן"עניתי וצחקתי.כמה דמעות אימו לצאת החוצה אבל לא איפשרתי להם. הלוואי הלוואי שההורים שלי היו כאן ובאים לפגישות משמחות ורעות של בית הספר ולהצגות שלנו ולטקסים אבל אי אפשר לעזאזל עם זה!לא באלי לחשוב על זה כי זה בחיים לא יקרה..הם כבר לא כאן לוסיה תכניסי לראש הם מתו את ראית את זה במו עינייך וזה היה בגללך!.
"אני לא מבין אותך מה את רוצה ממני?"שאל כשקולו היה כעוס והביט בי בבלבול.
"ההורים שלי לא נמצאים!הם לא יכולים לבוא לפגישות או לטקסים כי הם נפטרו!"צעקתי בקול כועס ולא רציתי לשמוע את תגובתו.לא רציתי ולא היה לי כוח.חטפתי את האוזניות שלי ממנו וברחתי משם.הלכתי לג'סי ודיברנו מעט בדקות האחרונות שנשאר מההפסקה.
"ג'סי את יכולה לבוא היום לחנות ההוא?"שאלתי אותה בלחש כי לא רציתי שהחברים שלנו ישמעו והיא הינהנה.שמתי לב שאביב,מהחבר'ה שלנו שהוא גם החבר הכי טוב שלי מכיתה ה' נידבק לג'סי וג'סי אליו.
"לא..אתם רציניים?"שאלתי אותם בשוק.והם נבהלו מעט והתרחקו "מה מה קרה?"הם שאלו ביחד.
"שניכם..אתם..ביחד?!"שאלתי אותם ושניהם הסמיקו."כן,הלכתי להגיד לך היום"ענתה ג'סי מסמיקה מעט.ואני רק חייכתי לעברה והבטתי באביב "עם אתה פוגע בה אתה אתה תהיה מת"אמרתי אליו וחייכתי.כי ידעתי שהוא לא יעז לפגוע בה הוא הבחור הכי נחמד .אני ואביב הכרנו בכיתה ה' הוא ישב בספסל ובכה ואני מתוך דחף הלכתי אליו ושאלתי אותו מה קרה,וכשהוא סיפר לי ופרק הכל החוצה התחבקנו והתנחמנו אחד בשני.הוא סיפר לי שאימו מתה בתאונת דרכים ואני סיפרתי לו שההורים שלי גם נפטרו לא רציתי לספר לו איך אבל הוא הסתפק בכך ששמע שהוריי מתו וניחם אותי. כך שמאז אנחנו קשורים כמו אחים הוא שומר עלי ואני עליו.השיער שלו בצבע שחום וקצר העור שלו שזוף בצבע יפה ועינייו כחולות כמו שלי.הייתי כלכך שמחה כשראיתי שהם ביחד. "אממ..אני צריכה ללכת לעשות כמה דברים"אמרתי להם כשלא היה לי נוח להפריע להם.
"אני יבוא איתך"ג'סי אמרה.
"לא לא את לא צריכה באמת זה רק כמה דקות קטנות"עניתי והלכתי.לא רציתי להפריע להם אז המצאתי את התירוץ הזה.הלכתי לעבר הדשא שלא היו באים לשם הרבה אנשים שזה די חבל זה מקום די יפה..נשכבתי על הדשא והשתמשתי בתיק שלי בתור כרית שמתי את האוזניות שלי ושמתי את כל הפליי-ליסט של " Aerosmith" על פול ווליום ונרדמתי.הרגשתי ליטוף בלחי שלי וקיבלתי צמרמורת קלילה ונעימה כשפקחתי את עיניי ראיתי את ג'וני.גילגלתי עיניים "לא התכוונתי להבריז אוקיי?אני רציתי לשמוע מעט מוזיקה לפני השיעור ונרדמתי"אמרתי כשאני מביטה בדשא.לא רציתי להסתכל עליו כי לא ידעתי מה הייתה התחושה הזאתי ולא רציתי גם שזאת תהיה אהבה כי אני לא ראויה לאהבה של אף אחד אני רק אפגע ואאבד אותם ואני לא רוצה לפגוע בו משום מה..
"בית החולים"הוא אמר לאחר כמה רגעי שתיקה.הבטתי בו עם מבט שואל לא הבנתי למה הוא התכוון עם בית חולים.
"את ואני הכרנו בבית החולים בפעם הראשונה כשהצלת אותי מהמעשים שהייתי עושה לעצמי"
"מה..על מה אתה מדבר אני לא זוכרת שפגשתי מישהו בשם ג'וני בבית החולים.." עניתי במבט מבולבלת. והוא נאנח והביט בי.
"כשאת היית קטנה היית בבית החולים זה היה נראה שעברת תאונה קשה בכל אזור הבטן…היית צריכה להישאר בבית החולים למשך כמה שבועות אז הכניסו אותך לתוך חדר שהיה שם עוד מישהו זוכרת?את היית מסתכלת על כל הסימנים שהיו לו על הידיים וכל הפרצוף שלו היו מלאים בחבורות גדולות וחמורות חלקם אפילו היו נפוחים והיו גם חתכים בפנים ובידיים והבטן שלו היה חבוש..היינו מסתכלים אחד על השני הרבה בלי להגיד דבר.בלילות היו לך סיוטים ממישהו עם עיניים אדומות..והתחלת לבכות אז הוא היה מקריא לך סיפורים והיית נרדמת בלי שום סיוט אחד וככה זה היה בכל לילה.וכששאלת אותו מי הוא הוא ענה לך שקראו לו..ג'וני.אבל הוא תמיד היה אדיש ורק חשב על משהו אחד וזה היה מוות וכשאחת מהאחיות בבית החולים השאירה כדורים בחדר הוא ניצל את ההזדמנות כדי להיפטר מכל הכאב שסחב עם עצמו ולהיפטר מהמציאות. כשהוא הלך לפתוח את הבקבוק הקטן עם הכדורים את שאלת אותו מה הוא עושה..והוא אמר לך שבא לו להיעלם מהעולם הזה ולא להיות פה יותר.ואת התקרבת אלי כששרף לך הבטן וקימטת את המצח שלך מהכאב ונהיית אדומה מרוב המאמץ ולקחת ממני את הכדורים וזרקת אותם לפח ואמרת לי 'עם אתה תיקח את הכדורים אתה סתם תהיה פחדן..אתה צריך להיות חזק יותר וללמוד להיות טוב. אני זוכרת שאתה שסיפרתה לי שאבא שלך לא אוהב אותך והוא עושה לך דברים לא טובים ושזה כואב ואני בטוחה שזה כל המכות שלך נכון?אז זה למה אתה לא יכול להיעלם אתה צריך להחזיר לו לא במכות וברצח. אתה צריך להראות לו שאתה תהיה יותר טוב ממנו ויותר מוצלח ממנו ולא רשע'. כשאמרת לי את זה התחלתי לבכות אולי זה לא נשמע כזה מרגש אבל באותו הזמן הייתי צריך להקשיב למילים כאלה.והייתי די בשוק שילדה קטנה כמוך מדברת ככה..ומיד אחרי שסיימת לדבר חיבקת אותי ונפלת לריצפה כי הבטן שלך התחילה לדמם. האחים לקחו אותך ואני בדיוק השתחררתי מבית החולים ולא ידעתי מה קרה לך לאחר מכן אבל המשכתי להיות חזק וטוב ואני נמצא כאן ועכשיו רק בזכותך.וכששמעתי שהייתי צריך להגן עליך הרגשתי הקלה שלא קרה לך דבר חמור באותה התקופה בבית החולים..והג'וני הזה שהכרת בבית החולים זה הייתי אני"כשהוא סיים לספר לי כל הזיכרונות שנעלתי בתוך ליבי ומתוך מוחי הם חזרו כמו סכין דוקר התחלתי לבכות בדיוק כמו ילדה קטנה אבודה.הוא התקרב אלי מעט וניגב את דמעותיי.כשנזכרתי בו הייתי שמחה שהוא לא התאבד ולא קרה לו כלום ובלי לחשוב פעמיים אני חיבקתי אותו חזק וכל הדמעות שלי יצאו החוצה.הרבה זמן שאני לא בכיתי ככה אבל הרגשתי כלכך בטוחה לידו ורק רציתי לבכות.
"הכל בסדר עכשיו"הוא אמר לי והוא הפריד אותי מהחיבוק והביט לתוך עיניי ואני לתוך עינייו.
"אני שמחה שאתה לא עצרתה את החיים שלך. באותה התקופה מאז הניתוח שלי לא ידעתי עליך כלום והמשיכו לי כל הסיוטים ולא ישנתי הרבה.אף פעם לא באתה לבקר אז חששתי שאתה לקחתה את הכדורים ו…"אמרתי כשהדמעות המשיכו לזלוג להן.לא רציתי לזכור כלום אבל הוא גרם לי להיזכר בכל פרט ופרט בתקופה הזאת.כעסתי והייתי גם עצובה כלכך אבל הייתה בי מעט שמחה שהוא אכן המשיך את חייו והחליט להביס את אבא שלו בדרך הטובה.
"אני מצטער"הוא אמר לפתע.והביט בי במבט עצוב.
"מצטער על מה?"שאלתי אותו כשאני מנגבת את הדמעות.(בטח כל האיפור שלי נמרח)חשבתי לעצמי.
"על זה שלא נזהרתי במילים שהוצאתי מהפה שלי כשדיברתי בכלכך הרבה קלילות על הורייך"הוא ענה.
"זה לא אשמתך..אתה לא ידעתה"עניתי"למעשה אני רוצה להתנצל אני הייתי קצת עצבנית אז הוצאתי הכל עליך"הוספתי כשנזכרתי שהוא וסטייסי אולי יחד זזתי אחורה מעט והבטתי לריצפה.
"למה היית עצבנית?"הוא שאל אותי מתקרב אלי אבל אני התרחקתי עוד יותר עד שנצמדתי לקיר של הבניין .לא רציתי עוד בעיות עם סטייסי."לוסיה..?"הוא שאל והתקרב אלי יותר ושם את ידיו על הקיר.לבי התחיל לפעום בחוזקה ונשכתי את שפתיי כשאני מביטה בדשא."התעצבנתי כשראיתי את סטייסי איתך ועוד שהיא יושבת על השולחן שלך.."עניתי בקול חלש מקווה מאוד שהוא לא ישמע את מה שאמרתי הרגע.למה אמרתי לו..את זה?
"היא האחות של החבר שלי היא תמיד הייתה פתוחה כזאת איתי. כי היא לפעמים עפה על עצמה יותר מדי אבל אין שום דבר בינינו באמת.לפחות לי אין שום דבר איתה"הוא ענה.הבטתי בו והעיניים שלו סימנו שהוא אמר את האמת."אתה לא הייתה חייב להגיד לי את זה במילא אני לא הייתי צריכה לשאול אותך …כי אין בינינו כלום..אז אממ..אני צריכה לזוז".עניתי בחזרה ונסיתי לקום אבל הוא תפס אותי בידו החזקה והושיב אותי בחזרה.
"באמת?אין בינינו כלום?ומה עם אני אגיד לך שלי יש משהו איתך? מאז שהכרתי אותך לראשונה לא יכלתי להוציא אותך מהמחשבות שלי! עם את לא היית חשובה לי כלכך לא הייתי מוכן להקריב את חיי למישהי שלא באמת אכפת לי ממנה.אני אוהב אותך מאז היום שהכרנו..חשבתי שמשהו לא בסדר איתי שאני מתאהב בילדה כלכך קטנה אבל עם השנים אני הסכמתי עם הרגשות שלי!"הוא אמר בקול גבוה וכמעט צעק.הוא כעס טיפה אבל פניו מיד התרככו.הלב שלי פעם בחוזקה והרגשתי את לחיי מאדימות.
"גם אני אוהבת אותך…אבל אסור לי להתאהב אסור לאף אחד להתקרב אלי אני מסוכנת..אני לא ראויה לאף אחד שיאהב אותי"עניתי ודמעה זלגה מעיני.
"אני לא מבין.. אבל לא אכפת לי עד כמה מסוכנת את אומרת שאת אני תמיד אהיה פה"הוא ענה.ופניו התקרבו אל פני הוא הביט בי עם עינייו הירוקות העמוקות והצלולות ונסחפתי לתוכן.
הוא תפס את ראשי ונישק אותי הרגשתי כאילו אני בעננים משום מה ניזכרתי בזיכרונות טובים. והנשיקה הרגישה נכונה.הנשיקה הייתה מסחררת מתוקה וסוחפת.כשהתנתקנו מהנשיקה הוא חיבק אותי ונישק את ראשי והתחבקנו ככה לכמה רגעים עד שהיה צלצול להפסקה ישר קפצתי.והתרחקתי ממנו לקחתי את התיק והלכתי לצעוד לתוך הבניין השני אבל הוא אחז בי וסובב אותי אליו לנשיקה קצרה והלך.נשארתי שם עם חיוך קטן בפרצוף אבל ישר מחקתי אותו."אסור לי אסור לי!" אמרתי לעצמי.אני לא יכולה להתרכז בזה אני צריכה להתנקם אני צריכה למצוא את מי שעמד מאוחרי זה את ה'שד' הזה ועם יש לו עוזרים אז גם אותם אני הולכת להרוג אחד אחרי השני.