הזיכרון האפל:לחפש את האמת.(פרק4)

"סבתא?!"קראתי מופתעת.
"מה את לא שמחה שסבתא שלך פה?"ענתה כשראתה את הפרצוף שלי. סבתא שלי היא אמא של אבא שלי,והיא לגמרי שונה ממנו אבל לגמרי. סבתא שלי היא קשוחה יותר והיא רק מתלוננת אני זוכרת אותה מעט מאוד כי אבא שלי אמר לה להפסיק לבוא ואז היא די נפגעה מזה אבל היא הבטיחה לחזור מתישהו,ואיך זה קרה? טוב אז .. סבתא שלי לא אהבה את אמא שלי כי היא התלוננה על זה שאמא שלי גנבה לה את הבן הקטן שלה. וכשהייתי קטנה בסביבות הגיל שש או שבע היא תמיד הייתה מעליבה את אמא שלי על כך שהיא לא עושה עבודה טובה ולא שומרת עלינו ועל אבא שלי כמו שצריך ואמא שלי הייתה תמיד בוכה בשקט בחדר עד שיום אחד לאבא שלי זה נמאס וגירש אותה מהבית. ואז כשהיא שמעה שהוריי נירצחו היא הפילה את האשמה עלי היא אמרה לי בפלאפון לפני שנתיים שהיא תבוא לפה כשהיא תתגבר ממות בנה ותבוא לכאן לעזור לאחותי ושאני לא אחיה בחופשיות למשך הרבה זמן ושאני אצטרך לציית לה ושאני לא אתנהג כמו אמא שלי כי אני צריכה להיות אישה חזקה.
"אני צריכה לשמוח?"עניתי בעדישות מביטה בעינייה.
"תקשיבי לי,את לא תדברי אליי ככה שמעת?"שאלה אותי למרות שזה לא היה נשמע שאלה זה כאילו שהיא חיכתה לתשובה הברורה שרצתה לשמוע.
"כן!, באמת זה מה שחשבת שאני אענה לך?רצינית אז טעית עכשיו תקשיבי את נשארת לישון פה היום ואת עוזבת מחר שמעת?או שאת יכולה לעזוב עוד היום אני לא רוצה ולא צריכה אותך פה..עכשיו עם כל הכבוד סלחי לי יש לי דברים לסדר בחדר! או שאת רוצה להשאיר אותי פה ולעשות את הדבר שאת הכי טובה בו להתלונן ולהתלונן?" עניתי לה שוב באדישות. היא לא ענתה היא רק הביטה בי חייכתי אליה בחיוך ציני הסתובבתי ועליתי לחדרי. כשסידרתי את הדברים שקניתי לא יכלתי לישון רק מלחשוב שסבתא שלי פה בבית רציתי לחכות לאחותי ולהגיד לה שתעיף אותה מהבית.
על המיטה נשארה לי שקית ובשקית האדומה האוזניות שלי היו שם לקחתי את האוזניות שלי מחוץ לקופסא שלהם וניסיתי אותם שמתי מוזיקה ולא יכלתי לשמוע כלום הם היו נורא חזקות שהרגשתי את המוזיקה בכל גופי,הייתי כלכך שמחה מהאוזניות החדשות הנחתי את האוזניות שלי על השולחן בעדינות ולקחתי את גור החתול ששיחק לו עם הבובת חתול ה'נושם' שלי לקחתי אותו אל תוך קופסת שמלה גדולה שהייתה לי רוקנתי אותה ושמתי עליה עיתונים ושמיכה נעימה וליד הקופסא הנחתי את קערת החלב הנחתי את הגור בתוך הקופסא והוא התכרבל עם עצמו ועצם את עינייו,הוא כלכך חמוד! לקחתי את המפתח של חדרי יצאתי מהחדר ונעלתי כדי שסבתא שלי לא תיכנס ותחטט בדברים שלי נכנסתי לחדר המקלחת פתחתי את הארון ,לקחתי את המגבת ונכנסתי להתקלח המים היו כלכך נעימים וכל גופי חש תחושת הקלה ובלי לשים לב הייתי שעה במקלחת ובדיוק כשיצאתי שמעתי את הדלת בבית נפתחת,זו הייתה אחותי אנה סוף סוף!
"לוסיה,הגעתי! ראיתי את האור בחדר שלך דולק"אמרה.
"אנה! סוף סוף הגעת!"עניתי לעברה שמחה מכך שתגרש את סבתא מהבית.
"וואו! נראה לי שזו הפעם הראשונה שאת כלכך מתרגשת לראות אותי חוזרת הביתה,אני יכולה להתרגל לזה"ענתה וחייכה.
"האהא,מצחיק מאוד!"עניתי אליה בחיוך וחיבקתי אותה.
"נו מה קרה? פגשת בחור חתיך?"אמרה בעודה מלטפת בראשי.
"איו! לא מה איתך? את פגשת מישהו חתיך" שאלתי אותה מביטה בה במבט שובב.
"לא..!"אמרה מסמיקה,היא משקרת "מי זה הבחור הזה תגידי לאחותך"עניתי מחכה לתשובה.
"סתם אחד הידידים שלי התחלנו לצאת לפני כמה ימים.."הביטה בי מוסמקת . "עכשיו מה רצית?" חזרה לשאול אותי. אהה נכון רציתי להגיד לה לגבי סבתא,ולגבי החתול..
"למה סבתא פה? את הזמנת אותה הנה?"שאלתי אותה מתנתקת ממנה ומביטה בה ברצינות,אנה ידעה שאני לא אוהבת את סבתא שלי בגלל שהיא האשימה אותי על מות הוריי והיא גם הבינה שמעשייה לא היו נכונים והוגנים ולכן הרחיקה אותי מסבתא שלי.
"כן אני מודעת לכך כי אני הזמנתי אותה.."ענתה מביטה בי והחזיקה את ידי.
"את..מה?"שאלתי אותה,העפתי את ידי ממנה.
"לוסיה,קיבלתי עבודה מחוץ לעיר ואני אקבל שם סכום גבוה של כסף כדי לשלם על כל החובות שלי כלפי האנשים שעזרו לי לשלם חשבונות ויש לי עוד חשבונות פתוחים שאני צריכה לסגור בזמן" היא ענתה אליי,דמעה זלגה בעיני.
"אז מה היא הולכת לעשות לי בייביסיטר?" שאלתי אותה ונגבתי את הדמעה כמה שיותר מהר.
"לוסיה.."נאנחה. "אני לא יכולה להשאיר נערה מתבגרת פה לבד בבית" אמרה.
"אני יכולה לשמור על עצמי אני לא צריכה מישהי שתשמור עלי כשהיא עוד ממשיכה להתתלונן לי כל שניה פה ושמאשימה אותי על משהו שלא עשיתי מספיק לי אחות גדולה ודאגנית אני לא צריכה עכשיו אישה זקנה ומחורבנת שבקושי זוכרת את נכדותייה להיות פה עכשיו!" עניתי בכעס .
"לוסיה! אני לא מסכימה לך לדבר ככה היא סבתא שלך ובעיקר אמא של אבא שלך מי שילדה אותו! תכבדי אותה אפילו קצת,את יכולה?"היא השיבה בחזרה וכעסה אני לא מבינה איך היא מגינה עליה היא העליבה את אמא כלכך הרבה פעמים היא גרמה לה לבכות הרבה אז למה היא מגינה עליה?היא לא זוכרת איך שהיא האשימה אותי ברצח הוריי?כי אני כן.
זה היה כשעליתי לכיתה ה' ביום הראשון ללימודים בחזרה מהחופש כשהלכתי להציג את עצמי בפני כל הכיתה היא התפרצה לתוך הכיתה שלנו והיא באה אליי "את רצחת אותם..את רצחת את הבן שלי! את פרא אדם" סבתא שלי צרחה את זה לכל הכיתה כשהייתה קרובה אליי ראיתי בפרצופה שנאה שנאה ענקית עלי, על הנכדה הקטנה שלה. חח שמעתי מילדים עד כמה שסבתא שלהם הייתה מתנהגת אליהם בעדינות מביאה להם ממתקים וכסף בימי ההולדת ובחגים..אבל לא האמנתי לזה כי סבתא שלי אף פעם לא הייתה כלכך 'מתוקה'. אחרי שהתקרית הזו קרתה בבית הספר שלי נאלצתי לעבור לבית ספר חדש ולנסות להשתלב עם ילדים חדשים אבל כבר נסגרתי ורק רבתי עם מי שהציק לי או העליב אותי,ואנה אחותי הרחיקה את סבתא שלי להרבה זמן עד עכשיו!..
"לכמה זמן את לא תהיי פה?" שאלתי אותה מחזיקה אצבעות שלא להרבה זמן.
"אני לא אהיה בבית שבועיים שלמים"ענתה.
"שבועיים?את לא יכולה להשאיר אותי איתה למשך שבועיים!"צעקתי אליה בכעס.
"אני אלך לישון אצל ג'ס! לא יהיה להם בעיה עם זה" אמרתי מביטה בה והמשכתי לומר "הנה אני אתקשר אליה עכשיו ואני אומר לה…בבקשה אנה"לבסוף נכנעתי ובכיתי.
"הוו,לוסיה מותק! אני אחזור כמה שיותר מהר אני מבטיחה,אבל עלייך להיות כמה שיותר נחמדה לסבתא" היא ענתה וחיבקה אותי.ואז הזמנו פיצה ואכלנו וצפינו בטלוויזיה כל הלילה עד שנרדמנו כשהתעוררתי ראיתי פתק על השולחן,זה היה בכתב של אנה "אני אנסה לחזור כמה שיותר מהר אני מבטיחה, בבקשה תהיי נחמדה! וכדי שתסלחי לי התקשרתי למנהלת ואמרתי לה שאת חטפת כאב ראש קל ושאת זקוקה למנוחה את יכולה להזמין את ג'ס הביתה..ותפסתי אותך על חם! הבאת גור חתול כשאת יודעת שאני אלרגית אליהם אבל בסדר זה טוב שתהיה לך קצת חבר'ה בבית כשאני לא אהיה נשיקות אוהבת אותך!" חייכתי לפתק ושמרתי אותו בתוך הכיס.
"מה את מחייכת לך שם הא?"סבתא שלי יצאה מחדר האורחים שעכשיו יהיה שלה לשבועיים שלמים.
"תראי לי מה זה השטות הזה עכשיו"הוסיפה לטענות המעצבנות שלה.
"מה אכפת לך?" עניתי אליה וקמתי מהספה החזקתי את המגש פיצה והלכתי לעבר הפח כדי לזרוק אותו אבל סבתא שלי העיפה את כל הפיצה על הריצפה הסתכלה עלי בכעס ובשנאה שהיא תמיד מסתכלת עליי ולקחה את הפתק מהכיס.הבטתי בה כועסת רציתי להחטיף לה אגרוף אבל התאפקתי כמו שהאישה מהחנות אמרה לי 'לשלוט בכעס' שלי.פנייה של סבתא שלי התקשו כמו אבן והיא כעסה יותר. "לא מספיק שרצחת את ההורים שלך את רוצה לרצוח את אחותך מהאלרגיה שלה?אין לך גבולות הא..ועוד את ילדה מפונקת נשארת לך יום שלם בבית ויכולה להזמין את החברות שלך האלה" אמרה בטון המעצבן שלה והעיפה את הפתק לריצפה והלכה שוב פעם לחדרה וסגרה את דלתה.אני פשוט לא מאמינה לזה עוד לא עבר יום אחד שלם וכבר אני לא יכולה לסבול אותה ולהתנהג בנימוס הרמתי את הפתק מהריצפה והחזרתי אותו לתוך כיסי. התחלתי לנקות את כל הבלאגן שהזקנה המנוולת הזאת עשתה בריצפה ואז עשיתי סידורי בית רגילים שאני ואחותי עושות תמיד כשהיא חוזרת הביתה מוקדם.כשסיימתי הכנתי לעצמי מגש עם ארוחת בוקר ספל תה וקערה קטנה של חלב לגור החתלתול.עליתי לחדר שלי שמתי לחתול את החלב לידו כדי שכשיתעורר תהיה לו קערת חלב טעימה…ואז ניזכרתי שעוד לא קראתי לו לו בשם אז חיפשתי לו שם שיתאים לו ואז שם אחד עלה לי לראש "אנג'ל" הוא יהיה המלאך הקטן שלי עם העיניים הירוקות והיפות שלו…עיניים ירוקות..
פתאום משום מקום הוא עלה לי לראש האיש שהיה בחנות ושעקב אחרי אתמול למשך כל היום..למה אני נזכרת בו? העיניים הירוקות שלו, השיער שלו, והחיוך שלו פשוט עלו לי לראש הלחיים שלי האדימו..לא,לא,לא! די את לא יכולה את פשוט לא! בטח סתם התלהבות…כן זהו זה התלהבתי מהמראה שלו עד כמה שבחור יכול להראות טוב זהו לא קרה כלום ובטח שלא ייקרה כלום.הוא נראה בן שבע-עשרה או שמונה עשרה. "די!"אמרתי לעצמי לקחתי את האוכל והתחלתי לאכול והדלקתי טלוויזיה בזמן שאכלתי ושתיתי את התה שלי. ואז ניזכרתי בספר קמתי מהפה שלי והלכתי למדף שלי ולקחתי את הספר והתחלתי לקרוא לאט לאט ידעתי שלא אוכל לעשות את הכל עכשיו כי בטח סבתא שלי תבוא וכשתראה את הספר היא תמצא עוד סיבה למה אני ה'רוצחת' אז שלחתי לג'ס הודעה שתבוא אחרי הלימודים והיא הסכימה אז אני פשוט אחכה.כשג'סי סיימה היא שלחה לי הודעת טקסט שהיא בדרך אליי,אז ניצלתי את ההזדמנות להכין ארוחת צהריים קלילה לשתינו ועל הדרך גם לסבתא שלי עם היא תרצה.הוצאתי את הסיר חיממתי מים חמים והדלקתי את הגז והכנסתי את הספגטי לתוך הסיר בנתיים שהספגטי מתחממים להם אני הוצאתי מהמקרר חסה,עגבניות,מלפפונים ושטפתי אותם והתחלתתי לקצוץ אותם לחתיכות קטנות וכשסיימתי הכנסתי אותם לתוך קערה והוספתי שמן מלח לימון וטונה וערבבתי את הסלט הכל היה נחמד ושקט עד שסבתא שלי החליטה לצאת לה מהחדר למטבח ו.."מה זה כל הרעש הזה?"שאלה אותי במבט המעצבן שלה.
"זה מוזיקה..אם את לא מכירה את חייבת לשמוע את זה אולי את תהיי פחות קשה ויותר משוחררת"עניתי לה בכעס. הכל היה מושלם עד עכשין שכחתי שהיא אפילו פה עד לני רגע למה להרוס?
"האהא מצחיק מאוד…אני יודעת מה זה מוזיקה וזה נקר חור בראש מה את שומעת שירים כאלה?תכבי את זה עכשיו!" היא ענתה אלי והרימה מעט את קולה. איך היא יכולה לומר לי לכבות את זה זו הייתה הלהקה האהובה על אבא שלי.
"לא! אני לא אכבה..עם כלכך לא נעים לך לאוזניים תקומי ותצאי לאכול במקום אחר עם המוזיקה שלך ואם שאר התלונות שלך" עניתי בחזרה והבטתי בה במבט אדיש ומלא כעס אני שונאת אותה שונאת אני לא רוצה שהיא תחזור לכאן בחיים! שתהיה עם עצמה בבית ושתתלונן כמה שבא לה..הצלצול בפעמון נשמע והוציא אותי מהכעס המשכתי להסתכל עליה למשך כמה שניות ואז הפניתי את גבי אליה והלכתי לפתוח את הדלת.
"היי ג'סי" עניתי עדיין קצת כועסת.
"היי..הכל בסדר?"אמרה ושאלה כשראתה את פניי הנעולות.
"כן,כן..הכל מהמם!"עניתי בזלזול.
"אוקיי..אז הכל חרא" ענתה והינהנתי לעברה.
"טוב בואי תיכנסי הכנתי לנו ארוחת צהריים".עניתי וזזתי הצידה כדי שתוכל להיכנס וסגרתי את הדלת.
לקחתי שתי צלחות וסכו"ם ולכל צלחת שמתי את הסלט ואת הספגטי וג'ס לקחה מהארונית שני כוסות גדולות ומזגה קולה שהיה במקרר ועלינו לחדר שלי עם שני המגשים ששמנו עליהם את האוכל וכשנכנסנו נעלתי את החדר מיד.
"מה..למה את נועלת? קרה משהו?"שאלה אותי. אהה נכון היא לא ראתה את סבתא שלי היא בטח נכנסה לחדר שם עוד פעם.
"כן קרה דבר איום!"עניתי בכעס ואכלתי מעט מהסלט שבצלחתי.
"מה?תספרי"
"סבתא שלי הגיעה הביתה..בלי שום הודעה מראש פשוט באה אחותי הזמינה אותה ולא יכלה לפחות לומר לי חודש מראש" עניתי מביטה על הצלחת.
"זה נהדר! למה את מבואסת שסבתא שלך הגיעה?" היא לא יודעת ולא מכירה את העבר שלי עם סבתא שלי ואני גם לא רוצה לדבר על זה לא איתה ולא עם אף אחד.
אחרי שסבתא שלי צרחה עלי שאני 'רוצחת' מול כיתה שלמה אני התחלתי לבכות ולא יכלתי לישון ימים שלמים. אחותי לא יכלה להעביר אותי בית ספר כלכך מהר הייתי צריכה להיות באותו בית הספר למשך שלושה חודשים,הם היו קוראים לי 'רוצחת','מגעילה','חיית פרא'..ואף אחד לא היה יכול להסתכל לי לעיניים אפילו המורים הביטו בי במבט כועס ואף פעם לא היו פונים אליי בכיתה ולאט לאט בלי לשים לב הכנסתי את עצמי לעולם שלי לעולם שחור שבו אני מחפשת את ההורים שלי כמו ילדה קטנה אבל מוצאת אותם אך ורק שרועים על הריצפה עם דם בכל גופם ..אף אחד אף פעם לא הבין אותי באמת אפילו אחותי לא הבינה אותי היא המשיכה את חייה כאילו כלום לא קרה וזה אפילו עיצבן אותי עוד יותר היא אף פעם לא בכתה או נראתה עצובה,היא פשוט המשיכה הכל כרגיל.
"לוסיה!תתעוררי ותפסיקי לבהות שמעת מה אני בכלל אמרתי לך?"ג'סי צעקה אלי והביטה בי במבט שואל.
"הא? סליחה לא שמעתי חשבתי על משהו לרגע מצטערת מה רצית לומר?"עניתי וחייכתי חיוך קטן.
"אמרתי למה את מבואסת?"היא שאלה אותי ולא היה לי כוח להסביר ולהתחיל לדבר על זה גם קבענו למשהו אחר אזה החלטתי לענות לה על משהו קצר שכנראה תבין ולא תשאל יותר
"אני וסבתא שלי לא בקשר טוב ואנחנו לא מדברות בכלל"עניתי לה.
"אהה..אוקיי,סליחה"
"לא זה בסדר"עניתי כאשר ראיתי שהיא הרגישה די לא בנוח.
"טוב אז אנחנו נתחיל עוזרת נאמנה?" שאלתי והיא חייכה "ברור שנתחיל!" ולקחנו את הספר והתיישבנו על הספה בחדרי כשראינו כמה עמודים יש לספר רצינו להתעלף…"יש יותר ממליון עמודים בספר הזה"צ'סי אמרה ופלטה אנחה ופתחה את הספר והתחילה לדפדף. "מצטערת,את באת אחרי בית ספר ועכשיו את צריכה לשבת ולקרוא שוב פעם.."עניתי קצת עצובה בשבילה שחרי יום שלם שהיא קראה ועשתה עבודות היא צריכה שוב פעם לקרוא איתי עד שאנחנו נמצא משהו אפילו רמז אחד קטן.
"השתגעת הכל בסדר גמר על מה את מדברת ?אני הצעתי לבוא ולעזור לך על כל דבר שתצטרכי את רק הודעת לי מתי ותאמיני לי ששמחתי חשבתי שלא תירצי לקרוא לי בכלל ושתעשי את כל זה לבדך אז אל תדאגי"היא ענתה וקרצה לי.חייכתי לעברה וגם היא חייכה לעברי.
"תודה!"עניתי והתחלנו לקרוא עמוד עמוד ולבדוק בתמונות ניסינו לחפש מקרים שדומים לשלי ולא מצאנו עד עכשיו כלום ואנחנו כבר יושבות וקוראות עמוד עמוד שעה שלמה. פלטתי אנחת ייאוש וג'ס הסירה את מבטה מהספר והביטה בי "יהיה בסדר אנחנו עוד נמצא את המידע בספר אנחנו רק צריכות להתרכז ולשים לב לכל עמוד בלי לפספס"אמרה וחייכה חיוך עדין והמשיכה לעיין בספר הרגשתי כל כך טוב לאחר שאמרה זאת והתחלתי להתרכז ולאזור את כל הכוחות שלי כדי שנמצא את מה שאנחנו מחפשות. לאחר שעתיים שלמות שישבנו וחיפשנו איבדנו את הסבלנות לא היה לנו כוח יותר. "אני הלכתי לשירותים"ג'סי קמה מהספה ויצאה מחדרה אני חייבת להמשיך לקרוא דיפדפתי מעט מהדפים והיעניים שלי נתקעו על ציור ישן ומצמרר התחלתי התחלתי לקרוא ולא האמנתי זה היה זה זה היה השד הזה..א..אני לא מאמינה.
"ג'סי,ג'סי!"צעקתי וג'סי באה בריצה אלי.
"מה,מה קרה?"היא שאלה מביטה בי. כשראתה שעיניי נתקעו על הספר היא לקחה אותו ממני הביטה בציור הישן ובמה שהיה כתוב ונראתה מודאגת שמה שכתוב היה נכון.
"את בטוחה ש..שזה נכון" שאלה בפרצוף מפוחד ודואג. ואני רק ישבתי ולא ידעתי מה לומר.למה שההורים שלי יעשו זאת למה?