הזיכרון האפל:לחפש את האמת.(פרק 8)

לאחר שהסתיים בית הספר הלכתי לשער בית הספר וחיכיתי שם לג'ס.שמתי את האוזניות שלי והבטתי בשער החלוד שלא עבר צבע כבר שנים הם צריכים לצבוע את בית הספר הזה.הבית ספר גדול ויפה אז בטח שעם יצבעו את השער הוא יהיה ממש מהמם.הרגשתי נגיעה קטנה בכתף וכשהסתובבתי לראות מי זה אז ראיתי את סטייסי.לסטייסי יש גוף ופרצוף של ברבית לפני שהיא הייתה מתגרה בי כל הזמן ומחפשת כל מיני סיבות לעצבן אותי.חשבתי שהיא ממש יפה וחשבתי לי שעם היא יפה אז היא בטח ממש נחמדה אבל היא..בואו נניח שהיא ממש ההפך הגמור מנחמדה היא ממש ממש שטלתנית ורעה לכולם.טוב לכל הבנות.חוץ מכמה מה'משרתות' שלה וכמה מהבחורים שלה שעושים את כל ה'עבודה המלוכלכת'.סטייסי נמרחת לכל גבר כל עוד הוא חתיך חכם אבל לא מדי כי עם לא הוא נקרא חנון.ושרירי וכמובן שהיא מצליחה כי כל הבנים פשוט אוהבים לעשות אותה כי היא 'זולה' בשבילם והיא נותנת להם כל מה שהם צריכים בתנאי שלא יוציאו הגה מפיהם לאמא שלה.אמא שלה היא יותר נחמדה מסטייסי לפעמים אני חושבת שהיא אפילו מאומצת כין אין לה שום היא ממש לא כמו אמא שלה את זה אני מבטיחה.
"ומה את עושה כאן סטיסי..אין לי כוח לשטויות שלך" אמרתי לה כשאני עוצרת את המוזיקה מהפאלאפון שלי ומוציאה את האוזניות שלי מהאוזניים ומביטה בה בפרצוף אדיש ועייף כאחד.היא הביטה בי וחייכה אלי.והתקרבה אלי קצת יותר כך שהיינו ממש קרובות אחת לשניה ובגלל שהיא הייתה גבוהה ואני הייתי נמוכה היא הביטה בעיניי מלמעלה.עינייה הראו קצת שובבות וכעס באותו הזמן.
"הוא שלי את יודעת?אז בפעם הבאה שאת תראי אותנו ככה את מעיפה את התחת שלך חזרה החוצה ונותנת לנו לעשות את הדברים של ה'גדולים'.עם הבנת אותי" היא אמרה לי בחיוך הכי גדול שלה וחיכתה לתשובה אבל לא היה לי באותו הרגע.
"הרבה פעמים אתם..ככה?"שאלתי לבסוף כשחשבתי על זה לעומק.איך אני אדע שאני יכולה להאמין מאה אחוז בג'וני..התנהגתי בפזיזות רבה מדי מבלי לחשוב כשתהתנשקנו ככה ועוד בשטח בית הספר מישהו יכל לראות אותנו ככה.ואני לא יכולה להכניס לתוך הראש שלי משהו כמו 'מערכת יחסים' ו'אהבה' זה סתם יציק לי עכשיו וזה כלל וכלל לא לעניין.אני הרי צריכה לדעת כמה דברים,אחד זה למי ג'וני בדיוק עובד?.שתיים זה מאיפה ולמה לג'וני יש את הכוחות האלו?.והשלישי זה שעלי לדעת היכן השד הזה נמצא ולהרוג אותו כמה שיותר מהר כדי לנקום את מות הוריי.
"את רוצה לדעת עם אנחנו שכבנו בעבר?לזה התכוונת אז אני אתן לך תשובה כי כנראה לא הבנת לגבי ה'לעשות את הדברים של הגדולים' נכון..אז כן אני והוא שכבנו כבר כמה פעמים ואנחנו עדיין שוכבים וגרים יחד" אמרה ומיהרה להוסיף ."למה את רוצה לדעת כלכך הרבה הא? אל תגידי לי שהתאהבת במורה שלך?"היא שאלה בהתגרות. "סטייסי..סטייסי,מתי תביני שאני לא כמוך?אני לא הולכת לשכב עם כל גבר וגבר שעומד בדרכי..ואמא'לה שלך תדע את זה במוקדם או במאוחר תזכרי שלהסתיר דברים אסורים אף פעם לא ישארו לנצח מוחבאים."עניתי בעודי מנסה להשאיר את פרצופי העייף והאדיש. אני ממש לא רוצה לבכות מולה אני פשוט לא אסכים לזה. חוץ מזה אני צריכה לשמוח היא נתנה לי עוד סיבה למה אני צריכה להוציא לגמרי את מ'ערכת היחסים' ואת ה'אהבה' מראשי.
"מה שתגידי,פריקית קטנה.אבל תזכרי לא להיכנס בזמן שאנחנו עומדים לקיים אהבה במשרד שלו אוקיי?" היא שאלה בקול מתגרה ומאיים.לא אמרתי דבר והיא חייכה ויצאה מהשער אל המכונית של אחד הבנים שנחשב לאחד ה'חתיכים' של נבחרת הכדורגל והם נסעו להם.נשענתי על הקיר והחזרתי את האוזניות אל תוך האוזניים שלי והתחלתי לשמוע מוזיקה כבדה 'מטאל' והסתכלתי על כל הילדים שיצאו מהשער חוץ מג'סי. כשהחלטתי להוציא את הפאלאפון מכיסי ולהתקשר אליה בדיוק קיבלתי הודעה וההודעה הייתה מג'סי.ובהודעה היא רשמה. "היי לוסיה,אני ממש מצטערת שלא התקשרתי אליך לפני אני לגמרי שכחתי! אני הלכתי לבית של אביב לפני שהשתחררת אני חייבת לך את זה לוסיה!בבקשה אל תכעסי טוב?" בזמן שהבטתי בהודעה הייתי קצת כועסת כי היא ניזכרה רק עכשיו להודיע לי אחרי שאני מחכה לה שעה שלמה.אבל מיד אחרי זה שמחתי בשבילה. "לפחות מישהי מאיתנו נהנית" מילמלתי לעצמי.וכשעמדתי לצאת הרגשתי טפיחה קטנה בכתפי הזזתי את עיניי לראות מי זה וישר המשכתי ללכת בהליכה מהירה ואז ההליכה נהפכה לריצה.ברחתי ממנו לא רציתי לראות את ג'וני הוא שיקר לי לגבי סטייסי,כן יש לו קטע איתה וכן הוא עושה איתה הרבה דברים אז עדיף שאני לא אעמוד בדרכם וזה יעשה לשנינו טובה. אני לא נועדתי לאהוב ולהתאהב באף אחד אני לא יכולה.
הבטתי מאחורי כדי לראות עם הוא עוקב אחרי אבל למזלי הוא לא.הוא לא יכול פשוט לרוץ אחרי התלמידה שלו כשהוא עוד נמצא מסביב לשטח בית הספר. אז זה טוב.עצרתי לרגע וסידרתי את נשימותיי כשנשימותיי נרגעו והסדתרו, הלכתי לרחוב של החנות שהלכתי בפעם הקודמת עם ג'סי .לרחוב 'לה-טורמנטה', כשהלכתי ברחוב הרחוב היה שקט והיו כמה שיכורים ששרקו לעברי והתחלתי לצעוד בצעדים מהירים מנסה לחפש את המקום המדויק של החנות. הרחוב היה חשוך בדיוק כמו בפעם הקודמת שהייתי פה עם ג'ס לרחוב היה ריח של שתן,סיגריות,יינות ושתיות חריפות.היו כמה עיתונים שעפו עם הרוח על השלוליות וכשהלכתי לצד בפינה של הרחוב ראיתי את החנות הלכתי לחצות את הרחוב כדי ללכת לחנות אבל בדיוק מישהו אחז בידי בחוזקה ולא עזב אותי רעדתי מפחד ומכעס יחד.וכשהוא הצמיד אותי אליו עם גבי מופנה אליו ועם ידו בפניי נאבקתי ודחפתי אותו בקיר וכששמעתי שהוא גנח מעט והרפה מעט מאחיזתו הרבצתי לו באיבר מינו וברחתי בלי להביט אחורה אפילו לא הספקתי לראות את הפרצוף של המגעיל הזה.כשנכנסתי לחנות הרגשתי יותר בטוחה וישר נפלתי על רגליי מפחד.
"כן.זה מסוכן כאן ברחוב את תצטרכי לנסות להיאבק בזה יקירתי אחרת איך את תוכלי לנקום כמו שאת רוצה?" אמרה המוכרת וחייכה חיוך עדין שמסר מעט מדאגה.חייכתי חזרה והינהנתי אליה. "את צודקת עלי להיות יותר חזקה עם אני רוצה לנקום את מות הוריי אני צריכה להיות חזקה ולהשתלט על עצמי". עניתי וקמתי מהריצפה והלכתי להתיישב באחד הכורסאות הוותיקות שהיו בחנות. ונזכרתי שאני עדיין לא יודעת את שמה של המוכרת.
"היי..אממ..אני יכולה לשאול אותך איך קוראים לך?"שאלתי אותה במעט ביישנות. והיא הינהנה וענתה. "קוראים לי רוזלינדה" וואו שם מקסיקני..זה מצלצל יפה. בזמן שרוזלינדה הכינה תה לשתינו אני ישבתי והבטתי מסביב. היכן שישבתי הייתה עוד כורסא ממולי בצבע אדום בורדו וידיותיו היו עשויות מעץ בצבע חום כהה מיושן.מאחורי הכורסא היה חלון גדול והיו שם כל מיני ציורים על החלון כמו של הכנסיות.וכל שאר החדר היה מלא במדפים עם ספרים גדולים ומאובקים בגלל שהיו מאוחסנים שם למשך הרבה זמן. וכל החלק הזה של האזור בחנות הריח בריח חזק של הספרים.כשרוזלינדה הגישה לי את התה היא ישבה בכורסא מולי וחיכתה שאדבר ולגמה מספל התה שלה. לגמתי לגימה אחת והסברתי לה על כל מה שקרה עם סבתא שלי ועל זה שמצאתי את ה'שד' ועל וג'וני וכוחו המוזר.כשסיימתי היא לגמה כמה לגימות מספל התה שלה וקמה והלכה להביא משהו.אני ישבתי ועקבתי אחריה בעיניי כדי לראות מה היא מביאה הפעם.שתיתי את כל התה כדי שלא יתקרר כי אני לא אוהבת את התה שלי קר והנחתי את הספל לידי בכורסא. כשהיא חזרה היא חזרה עם ספר אחד גדול יותר מהספר שהיא הביאה לי.והיא התחילה לדפדף.ושלפה מכיסה שבחולצתה קופסא קטנה ששם היו משקפי ראייה עגולות היא התחילה לדפדף עד שעצרה בדף אחד וקראה אותו לאט לאט וברצינות רבה.כשסיימה לקרוא היא הביטה בי.
"הבחור הזה צודק לוסיה,הסתכלי.רק לאלה שיש להם את כל הכוח רצון להגן על מישהו יש לו את הכוח הזה.וזה לא כוח רשע כלל וכלל וזה למה יש לו את הכוחות האלה..כמו שלך.למרות ששלך תמיד יהיה יותר חזק ממנו בגלל שהכוחות שיש לך העניק לך ה'שד'.וזה לא היה מאז התקרית האיומה הזו בביתך,זה היה כשאימך עשתה את העיסקה איתו לוסיה.מהרגע שנולדת יש לך את כוחותיו.. הוא העניק לך כוחות אבל לא יותר מדי כי הוא יכול להיחלש ולהיות פחות חזק כך שהוא שמר את כל כוחותיו, ואת כעסו על הורייך שהפרו את ההסכם הוא שמר והוא אסף כמה שיותר כוחות ליום הזה שהוא תיכנן לרצוח את כולכם ובמיוחד אותך,אבל במקום זאת הוא בחר להשאיר אתכן בחיים ולהעניק לך יותר כוחות ממה שהיה לך. מאז הכוחות האלה היו איתך והן בעלי עוצמה גדולה שאת עדיין לא גילית למה את מסוגלת אפילו ולעשות. את יותר חזקה ממנו לוסיה.ואת תצטרכי להציל חיים של האדם שחשוב בחייך עם את לא רוצה שהתקרית תקרה עוד הפעם." אמרה לבסוף רוזלינדה לאחר ששררה דממה מוחלטת. הסטתי את מבטי ממנה ולא ידעתי מה לומר לה לא היו לי מילים כבר לא היה לי כוח לשמוע את כל זה למרות שכבר לא הרגשתי כלום הייתי רק כועסת. לא יודעת למה אבל אני יותר לא הופתעתי לגלות יותר דברים עליו ועל מה שהוא עשה לי מרוב כל מה שעבר עלי וכל מה ששמעתי לא יכלתי להוריד יותר דמעות בלי לשים לב נהייתי אדישה כלפיי המון אנשים כלפי החבר'ה שלי כלפי ג'סי.
"אפשר בבקשה עוד תה?"שאלתי אותה לאחר כמה זמן של שתיקה.
"לוסיה..את חייבת להיזהר אני חושבת שעם הוא השאיר אותך בחיים, זה למען משהו שלא יהיה טוב.בבקשה ממך היזהרי ותזכרי שאת זו ששולטת בכוחות שלך,לא הכוחות בך. רק את."
"תודה. אני אנסה..נראה לי שאלך עכשיו.תודה רבה על זמנך." עניתי,וקמתי ממקומי הבטתי בעינייה בצבע התכלת בהיר היפהייפה. וחייכתי אליה חיוך קטן,הסתובבתי ויצאתי מהחנות. החבורת הטיפשים עדיין היו שם וכשהלכתי לעבור דרכם אחד מהבנים שהיו שם בחבורה חסם את דרכי והביט בי מכף רגל ועד ראש וחייך חיוך שחשף את שיניו הלבנות והישרות.חיוכו גרם לעורי להצטמרר. למה באתי לכאן לבד איזה טעות..הרחוב הזה חשוך נורא והיה בכל הרחוב פה ריח של שתן סיגריות ושתייה חריפה.הוא התקרב אלי מעט והלכתי לאחור כדי לברוח וכשבדיוק עמדתי להסתובב כדי לברוח עוד אחד מהבנים שבחבורה חסם את דרכי. שניהם התחילו להתקרב אלי לאט לאט,ונדרכתי גופי היה מוכנה לזנק בכל רגע. הבטתי בבחור שהיה לבוש בצ'ינס כחול כהה וחולצה לבנה,שיערו היה קצר וגלי.עינייו היו חומות ועורו היה שזוף ומבנה גופו היה שרירי.אבל זה לא עניין אותי כי אני לא יכולה להיות מחובקת פה ולהרשות להם לאנוס אותי פה. אני לא רוצה שמישהו אי פעם יגע בי! הבחור שהיה מולי נרתע מעט ממבטי המאיים אך מיד חזר לעצמו והתקרב אלי יותר עד שהיינו ממש קרובים אחד לשני.הרגשתי ידיים גדולות וחזקות אוחזות בידיי.ניסיתי להיאבק אבל לא הצלחתי הייתי עייפה מדי לא יכלתי להזיז אפילו אצבע. ומסיבה כלשהי כהסתכלתי לתוך עינייו של הבחור עם החולצה הלבנה רציתי רק להישאב לותכן ולתת לו לעשות מה שבא לו. אבל צד אחר במוחי לא הסכים 'מה את עושה תתעוררי!' אמרתי לעצמי וישר הסטתי את מבטי מעינייו. הוא ניסה להפנט אותי! איך כמעט נפלתי לפח?.זה למה הרגשתי חלשה מדי.
"מה נעשה איתה בוס?"אמר בהתנשפות הבחור שאחז בי בחוזקה. והרגשתי שהוא בוחן אותי יותר מקרוב.
"אנחנו הולכים להשתמש בה מעט ונשאיר אותה פה במילא היא לא תדע איפה היא ויכול להיות היא תהיה בטראומה שלא תרצה לזוז בכלל ונוכל להשתמש בה כמה שרק בא לנו " אמר וליקק את שפתיו.ירקתי עליו והוא התעצבן וניגב את הרוק מפרצופו.
"זונה קטנה את עוד תצטערי על זה.חשבתי להקל עליך אבל עכשיו לא" אמר בכעס. הוא העיף את הבחור שאחז אותי. והבחור ההוא הלך חזרה על החבורה שלו וצעק "נראה עם תישרדי את זה בתולה!" וצחק. התחלתי לרעוד מעט וניסיתי לברוח ולהילחם אבל ביד אחת הוא אחז בשתי ידיי הקטנות והצמיד אותי לקיר.ידו השניה אחזה בסנטרי והוא הכניס את פיו אל תוך פי בחוזקה לשונו נכנס אל פי והרגשתי איך רוקו נכנס לפה שלי והוא התחיל להזיז את לשוני יחד איתו ולא יכלתי לעשות כלום.הרגשתי סחרחורת מחוסר האוויר. ברגע שהוא התנתק ממני שנינו התנשפנו מחוסר האוויר והשתעלתי בגלל כל רוקו. תחושת גועל עלתה בכל גופי.ירקתי עליו שוב פעם וניגבתי את הפה שלי עם היד בחוזקה עד ששרפו לי השפתיים.הבטתי בו בפרצוף המאים שלי והוא הביט בי במבט משועשע.פרצופו נראה פראי והחיוך רק עלה יותר ויותר.
"לא הרגשתי ככה כבר שנים! עם הנשיקה הזאת הייתה טעימה אני כבר מת לדעת מה יהיה בהמשך!" אמר בקול עמוק עדיין מתנשף וצחק. הבטתי סביבי וניסיתי למצוא משהו ,כל דבר שירחיק אותי ממנו אבל לא היה כלום חוץ מעיתונים על הריצפה ופליירים. למה דווקא פה אין אנשים?. לפתע הרגשתי שני ידיים על הישבן שלי שהתחילו למשש בחוזקה.ניסיתי להילחם ולנסות להרפות ממנו אבל לא הצלחתי הוא היה יותר מדי חזק. יותר מג'וני. אפילו אחרי שניסיתי להיאבק בו כלכך הרבה הצלחתי לבעוט לו לתוך הביצים והוא נשמט אל הריצפה וגנח. "זונה!" צעק בקול צרוד. התחלתי לברוח משם ועד שחשבתי שיצאתי מכל זה, הרגשתי יד אוחזת בי שוב פעם.זה היה הוא הוא בא לכאן עוד הפעם רק שהפעם הוא היה יותר כועס.הוא קרע את חולצתי ונישארתי ללא חולצה ובטני נחשף לעינייו. עינייו נפערו מהצלקת שהייתה בבטני והוא הביט בי לרגע במבט שואל ואז חייך והוציא אולר מכיסו.
"עוד תעלול אחד שלך את מתה פה ובמקום." הוא אמר בקול מאיים.דמעות הציפו את עיניי וויתרתי לא ידעתי איך להפעיל את הכוחות המטופשים האלה לא ידעתי איך לשלוט בהם דווקא ברגעים שאני הכי הרבה צריכה אותם הם לא פועלים לי. הוא התחיל למשש לי בחוזקה בחזה והוא הפשיט את מכנסיי וזרק אותי אל הריצפה היינו בתוך מקום חשוך שהמנורה היחידה הייתה בקצה הרחוב. ולא היה אף אחד חוץ מהחבורה שלו שצפתה והביטה בגופי במבט מחרמן שהגעיל אותי רציתי לברוח מכאן.
"הצילו!". קראתי.
"הצילו שמישהו יבוא לעזור לי!" צרחתי.הוא הצמיד את האולר לגרוני ובידו השניה הוא הוציא בפראיות את החגורה ממכנסו ופתח את הרוכסן ונשאר רק עם הבוקסר. איבר מינו עמד והיה בולט לעין. ובדיוק כשהוא עמד להוציא את התחתונים שלי מישהו בא כמו סופת טורנדו.הוא היה עם הגב אלי גבו היה שרירי והוא לבש חולצה שחורה ומכנס ג'ינס אפור. הוא התקרב אל הבחור עם החולצה הלבנה והתחיל להכות אותו במכות חזקות נורא. התחיל לרדת גשם ואני ישבתי שם בצד חצי ערומה ורועדת מטיפות הגשם הקרות שטיפטפו בגופי.הייתי רק עם תחתונים וחזייה עלי. והבטתי במצב הזה שאני נמצאת בו עכשיו. ואז הבנתי שאני צריכה ללמוד. אני חייבת ללמוד איך להשתמש בכוחות האלה.אני חייבת ללמוד להגן על עלי על אחותי ועל ג'סי הן היחידות שאני דואגת להן.עם זה היה קורה לג'סי או לאחותי אני לא יודעת מה הייתי עושה. טיפשה שכמותי אני חסרת תועלת איך אני יכולה לתת לזה לקרות אני חייבת להתאמן אני פשוט חייבת. הבחור סיים להכות את את כל חבורת הבנים שהיו שם.כולם היו זרוקים על הריצפה עם חבורות נורא רציניות בפרצופם ודם יצא מפיהם. פחדתי והתחלתי לרעוד דמעות זלגו בעיני מפחד וכעס. כאשר הבחור עם החולצה השחורה הסתובב לעברי הקלה הציפה את גופי זה היה ג'וני. הוא הביט בגופי מכף רגל ועד ראש,עינייו נחתו על בטני וישר כיסיתי את אזור הצלקת עם ידיי חיבקתי את גופי עם ידיי ושילבתי את רגליי.הוא נעץ מבט אחרון על בטני המכוסה ואז הביט בעיניי. עינייו הביעו דאגה ,עצב וכעס. "קחי תלבשי את זה". אמר ג'וני והעיף לעברי את הסוודר שהיה בידו.לקחתי את הסוודר והוא הסתובב גבו היה מופנה אלי והוא היה כועס ואגרופיו התכווצו לצורת אגרוף. לקחתי את המכנסיים שלי ולבשתי את המכנסיים ואת הסוודר שג'וני נתן לי.
"ת..תודה." אמרתי בקול שקט והשפלתי את עיני לתוך שלולית קטנה והבטתי בהשתקפותי ובטיפות הגשם שטיפטפו אל תוך השלולית.לא יכלתי יותר לשאת את כל מה שקורה לי בחיי. שוב פעם הרגשתי עצב גדול בתוכי ורציתי רק להיעלם, מה עם לא הייתי קיימת? כל זה לא היה קורה, ההורים שלי לא היו מתים והם היו רק עוד משפחה אוהבת ויפה.דמעות התחילו להציף את עיניי. הרגשתי טפיחה קטנה ביד ונרתעתי והתרחקתי אחורה מבטו של ג'וני היה מודאג וכועס לסתו התהדקה וישר השפלתי את עיניי.הוא סתם דואג לי כי הוא מרגיש שהוא חייב לי משהו בגלל שהצלתי לו את החיים..הוא לא באמת רוצה להיות איתי אז למה הוא עושה את המבטים האלה?הוא הרי אוהב את סטייסי והם כבר די קרובים אז שיעזוב אותי וילך ממני עכשיו.
"את בסדר? הם עשו לך משהו?".הוא שאל בקול צרוד ועמוק.
"כן.אני בסדר גמור תודה על העזרה שלך אבל אני באמת הסתדרתי כאן".עניתי בקול קשה וכועס.רק מהמחשבה שהוא שיקר לי שהוא אוהב אותי ושאין לו קשר עם סטייסי בכלל.הרמתי מעט את מבטי אליו ומבטו כעס ופרצופו התקשח כמו אבן.
"כן אני ממש רואה איך הסתדרת בלעדיי".ענה בלגלוג. "עם לא הייתי בא הם כבר היו אוכלים אותך לארוחת ערב טעימה.ואת אומרת לי שהסתדרת?" הוסיף והביט בי במבט כועס. הרגשתי צביטה קטנה בלב ועיניי עמדו להציף דמעות אבל לא רציתי להראות לו כלום ממה שאני מרגישה לא למישהו כמוהו ולא לאף אחד.
"אולי היה עדיף ככה. אני לא רוצה להמשיך להציק לך יותר..אתה לא חייב לי כלום אז תלך ותחייה את החיים שלך" עניתי. לא האמנתי למה שאמרתי זה אפילו כאב לי לשמוע את זה הרגשתי שאני עומדת לבכות בכל רגע אז הפניתי את גבי אליו והתחלתי ללכת משם.אבל הוא תפס את ידי והידק את אחיזתו ניסיתי להרפות מאחיזתו אבל הוא לא נתן לי.
"למה את ככה?למה את פתאום ברחת לי מבית הספר?עם עשיתי משהו בבקשה תגידי" הוא אמר וקולו נשמע לרגע כאילו הוא רעד ופחד. אבל זה לא יכול להיות הכל מפרי הדמיון שלי לפחות ממה שנשאר כבר ממנו. ציחקקתי בקול קטן. והרגשתי סחרחורת חזקה בראשי העפתי את ידי ממנו בחוזקה והתחלתי לרעוד מקור והכל נעשה מעורפל איבדתי את שיווי המשקל ונשמטתי לריצפה.
כשהתעוררתי ראיתי את התקרה הלבנה ואת חדרו של ג'וני.כשהסתובבתי לצד השני של המיטה ג'וני ישן לצידי ידו החזיקה בידי.הרמתי מעט את ידי השניה והוצאתי קצוות שיער שגלש על פניו.ליטפתי את שיערו והבטתי בו ישן. חייכתי חיוך קטן ודמעה קטנה ברחה לי וזלגה לה. בדיוק כשעמדתי לקום ולנגב את הדמעה ג'וני התעורר והחזיר אותי למיטה ועטף אותי בחיבוק.רציתי לחבק אותו גם אבל לא יכלתי.רק מלחשוב על זה שסטייסי הייתה יכולה להיות בבית הזה ובמיטה הזאת הגעילה. אותי דווקא היא מכל הבנות.
"תעזוב אותי!" אמרתי מרימה את קולי.וניסיתי להתנתק מחיבוקו אבל הוא רק חיבק אותי חזק יותר והביט בי בעינייו הרגשתי תחושת צמרומורת עובר בכל גופי ולא הצלחתי להתנתק ממבטו.העיניים שלנו דיברו לבדם ושפתיו נפגשו בשפתיי והא נישק אותי בעדינות. הרגשתי מתיקות וגלי חום נעימים שעוברים בכל גופי.
"אנחנו לא יכולים להיות יותר יחד" אמרתי כשהתנתקתי משפתיו.הוא לא ענה והמשיך לנשק אותי בעדינות רבה ואני לא התנגדתי.רציתי אותו אהבתי אותו לרגע לא היה לי אכפת עם הוא רק משחק איתי או לא. עיניי איימו להציף דמעות אבל לא רציתי אותם לא רציתי לבכות יותר. הוא התנתק מנשיקתו וליטף אותי בעדינות רבה. כאילו הוא נגע בזכוכית שבירה שיכולה להשבר לו בכל רגע.
"אני לא יודע מה סטייסי אמרה לך..אבל אני מבטיח לך שלא קרה בינינו כלום.את מאמינה לי?" הוא אמר בפרצוף רציני ועינייו הביטו בי כאילו אני היחידה שהוא רוצה ואוהב. הבטתי בו לכמה רגעים והינהנתי הרגשתי כלכך שמחה ולא רציתי שהרגע הזה יעבור אפילו ולא לרגע.והוא נישק אותי שוב פעם הנשיקה הפעם הייתה יותר עוצמתית ורק הלכה ונעשתה יותר ויותר לוהטת וכשתהנתקנו מהנשיקה ראיתי בעיניו שהוא רצה אותי ואני אותו.