הזיכרון האפל:לחפש את האמת.(פרק 3)

"הנה,אלה האוזניות שרצית נכון?" הצביע על האוזניות שהחזיק בידיו.
"כן אלו!"עניתי, כשראיתי את האוזניות שכחתי לגמרי מהמחשבות שעלו לי לראש התלהבתי כלכך שחשבתי שאני מעופפת באוויר.
"את ממש רצית אותם הא?"המוכר ענה כשראה את פרצופי המתלהב הוא פלט צחקוק קצר.
"כן אני ממש רציתי אותם מאז שהם יצאו לחנויות אבל הוא היה במכיר גבוה ועכשיו אני סוף סוף יכולה לקנות את זה….אז כן..יש בעוד צבעים?"פתאום ניזכרתי שהוא מי שעקב אחרי אז למה אני צריכה לדבר איתו בכלל ככה כאילו הוא אחד מהחבר'ה,וישר מחקתי את החיוך המתלהב שלי והסתכלתי רק על האוזניות המהממות!
"כן יש לנו,בצבע לבן,ורוד,אדום,שחור ואפור"הוא ענה ושם לב לשינוי בפניי וחיוכו גם נעלם.
"אממ.." וואו! אני מתלבטת שחור לבן או אפור?מה אני יכולה לבחור שלושתם יפים.
"מתלבטת?"אמר לאחר ששם לב.
"לא אני אקח בבקשה את הצבע הלבן…לא השחור כן השח..בעצם הלבן" האא..מה אני עושה? בטח עכשיו הוא יחשוב שאני מפגרת..יופי.
"אהא ממש לא מתלבטת "אמר וצחק.
"אני רוצה את הלבן"עניתי בחזרה והסתכלתי עליו.
"אוקיי,אוקיי הנה לבן"הוא הוציא את הקופסא ששם היו האוזניות ועברנו לעבר הדלפק כדי שאוכל לשלם לו.
"זה עולה 850 ש"ח." אמר ושם את האוזניות בשקית ושם את הקבלה ועוד נייר של האחריות על האוזניות..הוצאתי את הארנק והוצאתי משם את הכסף.
"הנה 850 ש"ח!"אמרתי ונתתי לו כשהוא נתן לי את השקית אני כלכך התלהבתי וחייכתי לאוזניות החדשות שלי.
"איך קוראים לך?"הוא שאל פתאום את השאלה הזאת משום מקום.אבל אני לא אענה ולמעשה אני יודעת שזה הוא מי שעקב אחרי,אני בטוחה בזה.
"למה שאני אענה למישהו שעקב אחרי יום שלם?"עניתי והבטתי בו פניו הסגירו שמה שחשבתי היה נכון הוא רצה לומר משהו אבל לא נתתי לו לענות.
"תודה רבה שעזרתה לי עם האזניות,ולהתראות"אמרתי והלכתי מהחנות ורצתי לעבר ג'ס,ג'ס קמה והתקדמה אליי "קמה זמן לקח לך..!" אמרה והראתה לי בפאלאפון את השעה.
"אויי,סליחה! בואי נרוץ לפני שהאוטובוס יגיע" עניתי ורצנו אל התחנה כשהגענו לתחנה האוטובוס הגיעה שתי דקות אחרינו עלינו על האוטובוס וליוויתי את ג'ס הביתה.
"יאללה נדבר ביי!"אמרה ג'ס ורצה אל הבניין.
"ביי" אמרתי לה והיא נופפה בידה ונכנסה לתוך הבניין.
אני לא דאגתי להגיע הביתה כלכך מהר במילא אחותי עובדת היום עד מאוחר אז זה לא כזה משנה לי,כשהגעתי ישבתי בתחנת האוטובוס וחיכיתי לבד האוטובוס אמור להגיע בעוד 17 דקות ככה לפחות האפליקציה אמרה..
"את זוכרת אותי?הזמן שלכן עוד מעט מתקרב וכשזמנכם יבוא את תסבלי יותר מכל אחד לוסיה" הקול הזה,זה אותו הקול של ה'דבר' הלא אנושי הזה. איפה הוא? איפה? ואז ראיתי משהו שזז בין הצללים והתקרב יותר ויותר עצמתי את עיניי וכשום דבר לא קרה פקחתי אותם וראיתי שעמד מולי גור חתול קטן שחור והביט בי,ואז הוא נכנס לתוך התיק החדש שקניתי והתחיל לילל אז החלטתי לקחת אותו איתי הביתה.
"לא יזיק לי שתהיה לי קצת חבר'ה בבית נכון?" אמרתי לעצמי ועליתי על האוטובוס עם כל הקניות שלי ועם התיק שהיה בו החתול. כשירדתי בתחנה הקרובה לבית הנחתי את הדברים שלי על הריצפה ולקחתי את המפתחות כדי לפתוח את הדלת כשפתחתי את הבית אחותי עדיין לא הגיעה הביתה מהעבודה, אז הדלקתי את האור של הסלון הכנסתי את הדברים שלי לבית ונעלתי את הבית. לקחתי את החתול והוא המשיך לילל "אל תדאג אני מביאה לך עכשיו חלב "אמרתי וליטפתי אותו הנחתי אותו על השטיח הלכתי למטבח לקחתי קערת דגנים קטנה ולקחתי חלב וחיממתי במיקרוגל שיהיה טבעי,לקחתי את הקערה ואת החתול ועליתי לחדר שמתי אותו על השטיח שלי והוא התחיל לשתות את החלב ואז ירדתי להביא את הדברים שלי מהסלון לחדר כשעליתי שמעתי בחדר האורחים רעש.הנחתי את הדברים שלי בכניסה לחדר שלי וירדתי לחדר אורחים נכנסתי לחדר והיה שם מישהו אבל לא ראיתי בגלל החושך..ליבי הלם מפחד אולי מה ששעמתי בתחנה מקודם היה אמיתי ולא מהדמיון שלי והוא הולך לתקוף אותי כאן ועכשיו? כלכך פחדתי להדליק את האור ולראות שוב פעם את ה'דבר' המפלצתי הזה שוב פעם ושפתאום משום מקום הוא יבוא ויחסל אותי. אבל לבסוף החלטתי שאני חייבת להדליק את האור אסור לי לפחד! כשהדלקתי את האור עיניי נפערו והתחלתי לבכות היום הזה הגיעה והיום הזה היה היום..