הזיכרון האפל:לחפש את האמת (פרק 16)
"לוסיה". אמי קראה לי מוציאה אותי ממחשבותיי. אני מביטה בה ובאבי ובתינוק שבידה עדיין המומה ולא מאמינה למראה עיניי. אני לא מדמיינת אותם נכון?
"אנחנו אוהבים אותך לוסי, לוסי שלנו אנחנו רוצים שתפסיקי להתייסר עם עצמך ולהאשים את עצמך זה לא אשמתך. זה אשמתינו שבגללנו היית צריכה לחיות חיים לא פשוטים. תראי אותך איך גדלת. לוסיה את דומה כלכך לאביך. אני רק רוצה שתחיי את חייך באופן רגיל עכשיו, עברת כלכך הרבה מתוקה אבל זה לא אומר שאת לא יכולה , להתחיל דף חדש ולחזור ולהתחיל לאהוב מחדש ולהיות את. לוסיה האמיתית, לוסיה שלי". אמי אמרה ברוך ,בעודי יושבת המומה עדיין לא מאמינה שאני רואה את הוריי.
פלטתי יבבה ואבי התקרב אלי קורן מאור סביבו הוא התיישב לידי הביט בי למשך כמה רגעים עם חיוך על פניו. ידו נגעה בפניי אשר היו עם צלקות נוראיות הרגשתי עקצוצים וכאבים קלים שמיד התפוגגו והשאירו צלקות כמעט בלתי נראות . הרגשתי את מגעו זה היה אמיתי ידו הייתה חמימה ונעימה על לחיי.
"אבא..זה באמת אתה? ואמא?"
אמרתי בקול חלש ושבור.עדיין לא מאמינה שהם כאן שיש לי הזדמנות לראות אותם ושאני לא מדמיינת. אמי התקדמה לעברי ועטפה אותי בחיבוקה יכלתי להריח את ריחה שתמיד היה לה, את ניחוח הוורדים המרעננים והעדינים שעטפו אותה, וגרמו לי להרגיש שחזרתי לתקופת הקיץ בו אמי הייתה בגינה מטפלת תמיד בוורדיה ובכל פרחיה בגינתה היפה. שעכשיו הכל אפור ומת. הרגשתי את חיבוקה החם והאוהב שעטף אותי בחוזקה, כאילו לא רצתה להרפות מאחיזתה.
"לוסיה. ילדתי היפה, תראי אותך גדלת להיות כלכך חזקה אמיצה וגם 'עם טעם טוב במוזיקה מעניין ממי למדת את הטעם בבגדים ובמוזיקה?' ". אמר עם חיוך שובבי, שואל את אותה השאלה שהיה שואל אותי בתור ילדה מחכה לתשובה הברורה.
גיכחתי מעט בעצב. "ממך". עניתי בקול חלוש וחנוק, דמעה זלגה במורד לחיי. אבי מיהר למחות את דמעותיי וליטף את שיערי והניח את שפתיו החמימות והנעימות על מצחי לנשיקה ארוכה ולאחר מכן הביט בי בחיוך והצביע על התינוק. הבטתי בתינוק הכרוך בידיה של אמי. התינוק הביט בי חזרה וחייך חיוך כל כך מלאכי ומהפנט שגרם לי לחייך חיוך רחב אליו חזרה. הבטתי באמי והבטתי בה בשאלה שצצה בראשי. לא זה לא יכול להיות…הרי הוא עוד לא נולד…איך? אמי הנהנה אליי בחיוך, כאילו כרגע קראה את מחשבותיי.
"כן זהו אחיך הקטן לוסיה. קוראים לו מלאכי. כשאיבדתי אותו כשעוד עדיין היינו בחיים ובכיתי את הרגעים האחרונים שלי מתחננת שלא יקרה לו כלום ושהוא ישרוד..ואם לא ישרוד שיעלה לגן עדן ויהיה במקום בטוח ללא כל רע. כשזמני הגיעה כמה רגעים קטנים לאחר שראיתי אותך לוסיה סובלת מהכאבים שה'שד' עשה בבטנך, עליתי גם אני לגן עדן והבטן שאחיך היה בו כבר לא היה הייתי כה עצובה ומלאך שאל אותי 'מדוע את בוכה?' וספרתי לו מה קרה הוא הלך והביא לי את מלאכי, מלאכי שלנו. וכשהחזקתי אותו ידעתי שזה באמת היה בני. הוא דומה לך כלכך לוסיה. נתנו לי את ההזדמנות לשמור אותו אצלי מפני שהוא עדיין לא יצא אל העולם כך שאין לו והוא לא למד את רגשות הטינה, שנאה והכעס. הוא נשאר מלאך קטן. ששומר עלייך וגם אנחנו עלייך מתוקה ותמיד נהיה לצידך לוסיה ילדתי האהובה".
לאחר שסיימה את משפטה היא הושיטה לידיי את אחי הקטן. אני לא מאמינה שיש לי את ההזדמנות להכיר את אחי ולהחזיק אותו בפעם הראשונה והאחרונה בחיי. הבטתי בו וניסיתי להיזכר בכל פריט אפילו הפריט הכי קטן כדי לזכור אותו שיהיה לי חרוט בראש.לפתע אני רואה את אחי שהתחיל להשתקף כאילו שהוא הולך להיעלם ממני.נלחצתי והבטתי בהוריי וגם הם החלו להשתקף. אמי לקחה את אחי מידיי, ולפני שיכלתי לשאול מה קורה להם אבי החל לפתוח את פיו כדי לדבר.
"תקשיבי לוסיה אין לנו הרבה זמן לצערי, אבל באנו הנה כדי לומר לך שאת לא צריכה יותר לחיות בלרדוף אחרינו יותר או בלנקום את מותינו. העבר הוא העבר ואין לשנותו..גם כאשר התעמתת נגד ה'שד' הנוראי הזה..הראית לנו עד כמה השתוקקת ליום הזה בו תוכלי להראות לנו שסוף סוף ננוח בשלום. ועל זה אנחנו מודים לך יקירתי. אבל עכשיו זה תורך לצאת אל העולם ולמצוא לעצמך את השקט ואת חייך החדשים שתוכלי לפתוח.בזכותך ה'שד' כבר לא קיים ולא יוכל לעשות עוד דבר ממה שעשה לך ולשאר התינוקות.
אך כמו שהוא אמר הכוחות בחרו בך את נבחרת להיות מיוחדת ולעשות משהו מיוחד עם הכוחות האלה אבל הם לא כוחות אכזריים אנחנו באנו הנה כדי לומר לך שאת לא משדרת כלל וכלל סכנה ולהפך הכוחות הפכו יחד איתך לאחד. את השולטת בכוחותייך ולא הם בך. ובגלל שהשנאה והכעס שהצטברו בך במשך כל השנים הללו התמוגגו אז אין לך כלל וכלל ממה לפחד מעצמך לוסיה. אך חלק מהרגשות העזים והחזקים השליליים אכן שוכנים בתוכך אך אין להם את הכוח החזק מספיק מכדי לשלוט בך כי כרגע ליבך מתחיל לחזור להיות הלוסיה שלנו מלפני ליל ההתקפה הנוראית. את יכולה להפוך את העולם הזה לעולם טוב יותר! או להפוך אותו לרע הכל נמצא כאן איתך בליבך וכך גם אנחנו אנחנו תמיד היינו ותמיד נהיה כאן איתך".
אמר מצביע על ליבי ומחייך את חיוכו. הם נעמדו והחזיקו את ידיהם כאשר הם מחובקים ואמי מלטפת את אחי. התקרבתי אל אמי מתכופפת כשגובה עיניי מביטות אל אחי. ליטפתי את אחי הקטן וחייכתי קלות עם מבט עצוב בעיניי. אמי הניחה את ידייה בסנטרי בעדינות גורמת לי להישיר את מבטי אליה. "אל תהיי עצובה מתוקה, זכרי תמיד 'כל דבר קורה בגלל סיבה מסויימת' ". אמרה, והם החלו להיעלם לאט לאט.
"לא חכו רק רגע בבקשה אני רוצה להיות איתכם עוד קצת". קראתי אליהם אך הם נעלמו.
"לוסיה אנחנו תמיד נהיה איתך ביתנו האהובה. לכי הוא מחכה לך". הם אמרו יחדיו. הוא מחכה לי…. מי? לאחר כמה רגעים נזכרתי. ג'וני…
תגובות (0)