הזיכרון האפל:לחפש את האמת.(פרק 13)

התרוממתי מהריצפה ונשמתי עמוק והתחלתי להתרכז אך ורק בפעימות ליבי.את יכולה לעשות את זה לוסיה!. הרגשתי איך פעימות ליבי החלו להירגע ולהסתדר איגרפתי את כפות ידיי לצורת אגרופים וניסיתי להתמקד בכוחות שיש לי ולרכז אותם יחד. לאט לאט הרגשתי שכוחותיי נהיו תחת שליטתי, פקחתי את עיניי שעדיין שרפו מעט אבל זה כבר לא היה לי אכפת. המטרה היחידה שלי הייתה להשמיד אותו פעם אחת ולתמיד כדי שאוכל סוף סוף לחיות בידיעה שנקמת הוריי התממשה.ואני אעשה זאת כאן ועכשיו גם עם זה ידרוש מגופי לדמם למוות או להישרף אעשה זאת.למען הוריי ולמען כל היקרים לליבי.
התמקדתי בלהעביר למוח שלי מסר שיזרים את הכוחות בגופי אל כפות ידיי כדי שאוכל ליצור כדור של אש להבה ולתקוף אותו.צמרמורת עברה בכל גופי וכל איבר רעד והתחושה הייתה נעימה כאילו הכוחות התחברו אליי לגמרי ונולדו להיות חלק ממני.הרגשתי שלא יוכלו לפגוע בי יותר. התקדמתי אל ה'חסימת מגן' שג'וני עשה בשבילי.הוא היה נראה מותש לגמרי. אני כלכך מצטערת. הנחתי את ידי בכתפו והתקרבתי לאוזנו ולחשתי לו "ג'וני זה בסדר עכשיו אתה יכולה לשחרר.תודה". כשהתקרבתי להביט בפניו שוב הוא הביט בי בהלם,בלע את רוקו וניטרל את 'חסימת המגן' שלו.הנהנתי לעברו בהכרת תודה.ראיתי שהוא רצה לומר לי משהו אך המילים לא יצאו מפיו.חייכתי חיוך קליל לעברו והתקדמתי בצעדים איטיים וזהירים אל ה'שד'. מבטו התכווץ והיה מעט המום אך מיד חזר לפרצופו החסין מכל והמאיים,אותם העיניים המאיימות שיכולים להפחיד כל בן אנוש.אבל אותי?כבר לא ראיתי שום איום.אך ורק את שנאתי שגברה יותר ויותר.הלהבות שהיו בידיי גדלו יותר והשתוללו יחד עם פעימות ליבי.
"עכשיו אלה רק אנחנו.אני-ואתה עם הכוחות שלך ושלי.ואתה תשלם על זה אתה תשלם על הכל. אבל. הכל!". אמרתי מרימה את קולי. וקולי נשמע אך ורק מאיים ואף ולא פחד אחד או חשש אחד נפלט מקולי.כי אני עסוקה מדי בלנקום מאשר לדאוג לפחדיי.
"לוסיה,לוסיה! כמה השתנת לי כבר. את עומדת למות בכל רגע הלילה את לא תוכלי לשרוד את זה..הסתכלי על עצמך העור בגופך מתחיל לדחות אותך ורוצה להוציא אותך ממנו את לא תצליחי.מצטער לבשר אבל בקרב הזה אני ניצחתי ורק אני.ואת את נשארת נשמה ללא חיים ואבודה בחשכה לתמיד".אמר במלא מרץ וחייך את חיוכו המשוגע שהיה מלחיץ אותי בעבר אך כרגע אין בי אפילו ולא את הצמרמורת הכי קטנה מפחד.
"אנחנו עוד נראה לגבי זה".עניתי.הבטתי בעינייו לא מסיטה את מבטי ממנו לרגע. אני נושמת נשימה עמוקה ומכוונת את להבות האש שבידיי אליו. אני מחכה לרגע המתאים שבו הוא יכוון אלי ויטיל ראשון אך לא הייתה ממנו אף תזוזה כאילו ידע מה אעשה. ניסיתי לרוקן את ראשי מהמחשבות והוא היה נראה לרגע אבוד אך לאחר כמה שניות חייך חיוך מרוצה כאילו ידע מה עשיתי כרגע. התקרבתי אליו בהליכה מהירה יותר ויותר שרק גוברת והתחלתי להילחם בו יחד עם הלהבות בידיי,הרגשתי חזקה ועוצמתית וכל האדרנלין שלי עלה ושוב פעם לא יכלתי לשלוט בכוחותיי שהחלו להשתולל יחד איתי ועם הרגשות שצפו בתוכי.רק דבר אחד ראיתי בעיניי וזה היה להשמיד את כל מה שנמצא פה בחדר ששייך אליו או כל זכר כלשהו שיזכיר אותו.הרגשתי את כל גופי עולה באש אך הפעם זה לא הכאיב לי ולא שרף ההרגשה הייתה נעימה ומענגת. שרטתי אותו בפרצופו והטלתי כדור של להבת אש בעינייו הוא צווח מעט והסתובב לכיווני כשהעיניים שלו מכוסות בידו הימנית ובידו השמאלית ניסה להחזיר לי אך לא הצליח.ניצלתי את ההזדמנות הזו כדי לדחוף אותו לקיר. והרמתי אותו מעט מהריצפה כשהוא עדיין דבוק לקיר בחוזק. חנקתי אותו לאט לאט יותר ויותר חזק כדי שיוכל לסבול את הכאב שאני סבלתי.נעצתי את ציפורניי אל תוך ביטנו והוא צרח ופלט גניחת כאב.הבטתי בו בזעם ובכעס ליבי פעם בחוזקה כלכך עצומה שלרגע חשבתי שאני אפילו נהנית לעשות את זה. מה אני חושבת לעצמי? איך אני יכולה לחשוב את זה?זו מחשבה שמתאימה לו.ולא לי. מבט מבולבל הופיע בפניי ובלי לשים לב הרפיתי את אחיזתי ממנו והוא ניצל זאת וסובב אותי ואני זו שהייתה הפעם בקיר הוא הביט בחיוך וציחקק ציחקוק קליל.
"אני יודע זו תחושה כיפית. נכון? אני אומר לך את נהפכת להיות בדיוק כמוני.אני אפילו לא אצטרך את גופך יותר אוכל לשלוט גם בנשמתך וגם בגופך כי הנשמה שלך מלאה בשנאה שכבר הפסיקה להיות טהורה אך עדיין..משום מה אני רואה אור גדול איפשהו שם בכל החשכה שבתוכך שמנסה לצאת ולהוציא אותך מכל זה.אבל מה את תחליטי הא?לו-סיה". התנשפתי בכבדות מרוב זעם לא יכלתי שהוא יתחיל לומר לי כל מיני דברים כדי להסיח שוב את דעתי. נעצתי שוב פעם את ידיי בתוך ביטנו והפעם זה היה יותר חזק הוא הביט בפליאה ואני בתגובה רק נועצת יותר ויותר חזק.שיחררתי את אחיזתי והעפתי אותו לריצפה הסטתי קצוות שיער שהיה בפרצופי. מעט מדמו נמרח על לחיי. הטלתי עליו כדורי אש יותר גדולים.וחבטתי בראשו בקיר והטפתי לו כמה מכות שהשאירו לו כוויות באזורים בהם גופי הלוהט בלהבות נגע בו.והשאיר כוויות פתוחות וגדולות.
"איך זה מרגיש לך?הא?לסבול ככה!..ככה גרמתה לי ולמשפחתי!גזלתה ממני הכל חתיכת מנוול!". צרחתי בפניו.
"הוו..לא, לא הכל לוסיה יש לך מישהו שיקר לליבך מאוד חבל שיקרה גם לו משהו נכון?".ענה מביט בי משועשע ומבלי לחכות הוא כיוון את כוחו אל ג'וני. זה היה מין להבת אש שחורה ואפלה. ליבי נעצר, וישר מבלי לחשוב פעמיים זינקתי אל ג'וני ישר ו…