הזיכרון האפל:לחפש את האמת.(פרק 12)

"בואי ניגש לעניין וזהו לוסיה אין לנו מספיק זמן.או יותר נכון אין לי זמן". אמר וקולו נשמע יותר רציני וכך גם מבטו החל להרצין והוא התמקד בעיניי.
"אם כך ספר לי מה אתה רוצה? למה אני כל-כך חשובה לך?ולמה לעזאזל צצתה לנו באמצע החיים והרסתה הכל?". שאלתי אותו בקרירות. ידי השמאלית החלה לשרוף ועורי התחיל לעקצץ.
"הוו…לוסיה את כלכך תמימה.אתם בני האדם כלכך טיפשים לפעמים שזה מתיש!. אני כל 300 שנה מחליף את הגוף האנושי שלקחתי מתינוק טהור אל גוף אחר וחדש של תינוק חדש שנולד.אבל אני לא יכול לקחת כל תינוק את מבינה? תראי זה נכון שכל תינוק נולד טהור אבל לא עד כדי כך טהור.פעם אחת בשלוש מאות שנה נולד התינוק הטהור ביותר שהוא נקרא 'מלאך'.ובמקרה את לא רצית להיוולד אל העולם הזה כי פחדת מכל מה שיש בעולם הזה.ואת היית התינוקת הכי טהורה מכל התינוקות האלה.אז בואי נגיד שעזרתי לאימך דרך 'הסכם' שהיא הסכימה אבל מה לעשות בני האדם הם שקרנים קטנים.אז נאלצתי לעשות זאת להורייך בחיי שהם הזוג הכי טיפשים שראיתי בכל חיי, והאמיני לי ראיתי הרבה אבל לא כמוהם למרות שאני מוכרח לומר שהם אכן היו זוג אמיץ.בכל אופן,ביום שהייתי אמור לקחת אותך כדי להחליף את הגוף הישן והחלש הזה לגוף המחודש והצעיר הזה שלך הורייך הפרו את ה'הסכם'.ובגלל זה הגוף הזה שאני נמצא בו החל להיות חלש וכך גם אני. וכוחותיי עברו אלייך בכל פעם שגדלת כך לקחת יותר מכוחותיי. מהרגע שנולדת נתתי לך חלק קטן מאוד מכוחי כך שאף אחד לא ייקח אותך ממני, ושכל ה'שדים' האחרים שהם כמוני ומחפשים את אותו הדבר לא יגעו בך. וזה למה שמרתי עליך מכל סכנה בעודך צעירה כדי ש'לגופי החדש' כלומר את לא יקרה כלום.והגיעה הזמן שתתני לי את מה ששיך לי".אמר ומבטו היה נעוץ באזור ליבי.לא ידעתי מה לומר הייתי חסר מילים,אני נולדתי רק בתור גוף למישהו אחר שהוא בכלל ש-'שד'.למה למה?
ידי השמאלית התמלאה בוורידים בולטים ואדומים וכך גם ידי השמאלית הרגשתי אנרגיית חום חזקה שבוקעת מגופי ועיניי התחילו לשרוף התחלתי לצרוח מהכאב.הרגשתי להבות בתוך עיניי לא יכלתי לראות כלום הכל היה אדום.רק שמעתי את הצחקוקים של ה'שד' המתקרבים אלי יותר ויותר.התחלתי ללכת אחורה ולהתרחק מחפשת בידיי מקום לברוח אך לא מצאתי דבר. שמעתי את צעדיו מתקרבות אלי יותר ויותר קרוב עד שהוא נעמד מולי ונשימותיו קרובות לפניי.הוא תפס בידי וידי בערה מחום והוא נרתע וצרח.צרחותיו צימררו אותי שמעתי את צריחתו האמיתית ולא את הצרחה שלו בתור 'אנוש'.נלפתי לריצפה כשאני צורחת ורואה במתושתש את ידיי בוערות באש.
"מה עשיתה לי?" צרחתי בכעס ובאימה.
"אני לא עשיתי כלום לוסיה זו את,תראי אותך! את משתמשת בכוחות שלי שאספת במשך כל השנים האלה את אדם עוצמתי עכשיו אבל,לצערי לא אוכל לתת לך להנות מהכוחות האלה.הגוף האנושי שלך וליבך לא יכולים לשרוד כוח כזה עוצמתי עם את לא תתני לי את גופך את תמותי ואז אני אצטרך לחכות עוד 300 שנה נוספים!ואת ואני לא רוצים את זה אז תפסיקי כבר ותני לי להוציא את ליבך ותביא לי את גופך!" ענה כמו משוגע ובצרחות והתחיל לצחקק לו בשקט.ידעתי שזה סופי כאן ועכשיו ולא אוכל לראות יותר את ג'סי ולא אוכל לראות יותר את ג'וני ובעיקר לא אוכל לנקום את נקמתי שהבטחתי להוריי.דמעה החלה לרדת מעיניי והיא שרפה ועיקצצה את עורי. תהרוג אותי כבר! תהרוג אותי! אני לא יכולה להמשיך לסבול את הכאב הזה יותר.אמא אבא אני מצטערת כלכך.
הרגשתי נגיעה קטנה בחזי וניסית לראות מי זה היה אך לא ראיתי בבירור העיניים שלי עוד שרפו והדבר היחידי שהצלחתי לראות היה שיער ארוך ושחור ופנים עדינות אך לא הצלחתי לראות את פניה הן היו מתושתשות.
"אל תדאגי לוסיה אנחנו כאן איתך תמיד.ותמיד נאהב אותך."קולה של האישה נשמע מוכר לאוזניי.לא..ז-זה לא..לא י-יכול להיות.
"אמ-אמא?". שאלתי מייבבת. "אמא זו באמת את נכון?בבקשה תעזרי לי בבקשה!" קראתי בקול חלש ושברירי.
"חומד,אני תמיד אהיה איתך פה בלב שלך.אך איני יכולה לעזור לך את יכולה לעזור אך ורק לעצמך לוסיה. לוסיה הקשיבי לי אין לי זמן רב! את חייבת לשלוט בכוחות שיש לך את חייבת לשלוט עליהם!האמיני בעצמך את שולטת בכוחות.לא הכוחות בך.התרכזי בדבר היקר לך מכל התרכזי באוהבים שלך שרוצים אותך שזקוקים לך!" אמרה בחוזקה והדגישה כל מילה ומילה שיצא מפיה.אני לא יכולה אני לא יכולה. אין לי מושג איך!איך אני אמורה לעשות את זה.
"אבל אני לא יכולה".עניתי בשקט.אבל לא שמעתי את קולה ולא יכלתי להרגיש יותר את ידייה.עצמתי את עיניי וחשקתי את שיניי בחוזקה מרוב הכאב.
"תן לי לעבור! לעזאזל עם זה! עם לא אעשה זאת מהר הזדמנותי השניה תתחמק". צרח בקולי קולות ובכעס רב. על מה הוא מדבר?
"לוסיה!" שמעתי קול קורא לעברי.ג'וני?איך?
"ג'וני?זה אתה?" קראתי מנסה להביט בכל מקום.ורואה דמות מתושתשת שעומדת עם הגב אלי.