הזיכרון האפל:לחפש את האמת. (פרק 2)
כאשר נכנסנו לחנות הקירות היו צבועים באדום כהה ועל התיקרה היו תלויים לוכדי חלומות ,על הדלפק הייתה אישה זקנה שיערה היה מתולתל וצבע שיערה היה אפור ובראשה בנדאנה אדומה.על צווארה המקומט היה שרשרת עם חרוזים כחולים והיה שם עיגול בצורת עין ובתוך העיגול היו כמה צבעים צבע לבן כחול כחול כהה ועיגול קטן שחור. נראה לי שזה העין הזה שקוראים לה "עין הרע" או משהו כזה..העיניים שלה הלחיצו אותי די הרבה אבל הן היו גם נורא יפות באותו הזמן הם היו בצבע תכלת בהיר שנראה כמו לבן מרחוק.
"במה אוכל לעזור לשתי בנות צעירות כמוכן בחנות שכזה?" שאלה מביטה בנו עם עינייה שעדיין די הלחיצו אותי.
"אממ..היי, אני מחפשת ספר עם השמות של כל סוגי השדים והרוחות שאפשר ועם אפשר גם תמונות של ציורים עתיקים שלהם או לא יודעת סיפורים שלהם שהם דומים לשלי..יש לך במקרה ספר כזה?" הוו..אני מרגישה מטומטמת ובטח גם היא חושבת עלי ככה עכשיו מה עם היא תתן לי סתם ספר קריאה שהוא פנטזי ולא אמיתי במילא החנות הזה נראה כמו חנות שאנשים יגיעו לכאן רק "בליל כל הקדושים" שזה די מגניב..האישה הזקנה הביטה בי מכף רגל עד ראש ואז הביטה רק לעיניי…משום מה הרגשתי פתאום שמישהו פרץ לי לתוך כל הזיכרונות והמחשבות הפרטיות שלי.
"לוסיה..וצ'ס,נכון?" שאלה פתאום משום מקום..איך היא יודעת לעזאזל מי אנחנו?
"כ..כן..איך את יודעת?" שאלה צ'ס בבהלה
"אני יכולה לדעת הכל על הלקוחות שלי עוד לפני שהם יתחילו לדבר אליי…כך אני יכולה לדעת עם אני יכולה לסמוך על הלקוחות שלי או ישר להעיף אותם מכאן"ענתה והביטה בצ'ס ואחר כך בי.
"אז לוסיה,מה קרה בבטנך? ולמה את כלכך מעוניינת לחפש ספר בנושא הזה?" שאלה אותי ואז מיהרה לומר
"זה לא משחק את יודעת ..את תכניסי את עצמך לתוך הקבר של עצמך.. העולם הזה הוא יותר מסוכן ממה שאת מתארת לך.אז כדאי לך לשכנע אותי למה אני ארצה לתת לילדה כמוך שעוד לא מבינה כלום בחייה את הספר". והביטה בי מסוקרנת מחכה לתשובתי. למה אני צריכה לתת לה מידע כזה מה הבעיה שהיא תביא לי את הספר הזה תקבל את הכסף שלה ותתן לי ללכת בלי, שתדאג שאני אפילו אחזור לחנות או לרחוב הזה.
ואז ניזכרתי במה שהיא אמרה לגבי זה שהיא "יודעת הכל לגבי הלקוחות" אז תהיתי למה היא רצתה לדעת? מה קרה עם רק לפני כמה רגעים היא רק אמרה שהיא יודעת הכל…
"תקשיבי אנחנו רק צריכות את הספר הזה יש לנו פה את כל הכסף רק תגידי לי כמה את צריכה ונקנה אותו ממך!"ענתה צ'סי בהתפרצות .
"צ'סי, זה בסדר באמת ".עניתי לעברה והרגעתי אותה
"נניח ואני אספר לך אבל במקרה את… לא אמרת משהו כזה כמו שאת יודעת את הכל לגבי הלקוחות שלך אז למה שאני אומר לך?" שאלתי את המוכרת לבסוף מחכה לתשובה ממנה.
"אני יודעת רק את הצלקות בחייך ואת הפרטים החשובים אבל אני לא יודעת בוודאות הכל לוסיה,אף אחד לא יודע הכל אם לא לא היית פה במקום הזה ומחפשת נואשות את הספר" ענתה במלוא הכנות.
הבטתי בה נאנחתי והתחלתי לספר לה את מה שקרה לי בילדותי ואיך השגתי את הצלקת ומדוע אני זקוקה נואשות לספר הזה. כאשר סיימתי לספר לה את כל מה שקרה להורים שלי ועל הצלקת שלי הרמתי גם את החולצה כדי להראות להם. וצ'סי לא ראתה את זה וזאת הייתה הפעם הראשונה שראתה את הצלקת אבל לא אמרה כלום ורק נשארה מזועזעת. ודיברתי איתם גם על זה שאחותי לא מדברת עלמה שקרה, ועל הסיוטים הנוראיים שיש לי. ולבסוף סיפרתי לה לגבי הדמות המוצלת שהייתה בעדן החלון והסתכלה עלי כנראה כל הלילה, ואז היא אמרה לי שכנראה יש לה כמה ספרים שהיה להם כמעט את אותו המקרה בעבר, אז היא קמה ונכנסה לתוך החדר כדי לחפש את הספרים.
"איך זה שלא סיפרת לי את כל הגירסא של מה שקרה באותו הלילה ועל אחותך ועל הלילה שהתעוררת מסיוט שאת עדיין לא רוצה לומר על מה הסיוט מדובר ועל הדמות המוצלת שהיה בעדן החלון שלך?" צ'סי שאלה אותי כשהיינו לבד וחיכינו לאישה ולספרים.
"בגלל זה.."עניתי לה מסתכלת בפנייה היא הייתה כאילו היא רצתה לבכות אבל היא התאפקה שלא.
"בגלל מה ?" שאלה אותי לא מבינה למה אני מתכוונת.
"תסתכלי על עצמך את רוצה לבכות אבל את מחזיקה את הדמעות שלך והמבט שלך מודאג כאילו אני ילדה בת שש. בגלל זה לא רציתי לספר לך כי את הבנאדם הכי דאגן שהכרתי בחיים שלי בשבילי את כמו "אחותי התאומה" אז למה שאני ארצה לעזאזל לגרום ל"אחותי"לבכות" עניתי לה, מודאגת שלא תתחיל לפרוץ בבכי.
"זה לא אכפת לי עם אני הבנאדם הכי דאגן והכי בכיין שיש על כל פני האדמה ..את גם כמו "אחותי התאומה" ו"אחיות" דואגות אחת לשניה אפילו עם אני בכלל לא קשורה אליך דרך השורשים המשפחתיים את תמיד יודעת על מי לסמוך פה ואני אעזור לך לכסח את הצורה של היצור שעשה לך את זה" ענתה ודמעה קטנה זלגה על לחייה וניגבה ישר את הדמעה וחייכה.
"צ'סי..אנ"- "לא, לא צ'סי אני עוזרת לך וזהו!תסמכי עלי"פרצה בדבריי כשניסיתי לעצור את המחשבה שלה בלנסות לעזור לי כמו שהמוכרת אמרה זה מסוכן מדי ואני לא רוצה לסכן יותר אף אחד שאני אוהבת ושייקר לי בחיים.אבל ידעתי כשצ'סי רוצה משהו אפילו הטורנדו והגלים החזקים לא יעצרו בעדה אז לא הייתה לי בררה אלא להסכים לה.
"אוקיי! אבל את תשמרי על עצמך תבטיחי לי את זה. את לא יודעת למה הדבר הזה מסוגל לעשות את חייבת להבטיח לי שאת תהיי יותר רצינית ויותר פיקחית מחתול" אמרתי רצינית לכל מילה ומילה שיצא מפי.
"אל תדאגי אני מבטיחה לך שבועת אחיות נצחיות" ענתה ושמה את ידה על ליבה ואת ידה השנייה לקחה את שתי אצבעותיה וקירבה אותן לצווארה.זה היה שבועה נצחית היד אל הלב אומר שאת נשבעת ברגע זה ללא שום חזרה אחורה וכל מילה שאמרת ברגע השבועה הזו היא באה מהחלטתך ומרגשותייך,והאצבעות שקרובות לצוואר אומר שגם עם השבועה הזו תיקח אותך לסכנת חיים אסור לך לברוח לא משנה מה יעלה בגורלך.
"הנה לכן הספר שתוכלו למצוא בו מה שתרצו מהמקרים הדומים למה שהיה לך"היא נתנה לנו את הספר והביטה בי לכמה רגעים חייכה ואמרה "ובבקשה אל תשלמי לי אני יודעת שזה נשמע מוזר שאני ארצה לתת לכן אותו במתנה.. אבל אני רוצה שתיקחו את הספר הזה ותיקחו כמה שיותר מידע כדי שתוכלו לעצור את הדבר הזה פעם אחת ולתמיד"מבטה היה כלכך רציני כאשר אמרה לנו לנסות לעצור את הדבר הזה פעם אחת ולתמיד שלשניה חשבתי שאולי היא נתקלה בשדים או משהו כזה.
"ועוד דבר אחד לוסיה,עליך לזכור שאת הולכת לעבור עוד הרבה מכשולים ותכירי אויבים וחברים חדשים ואת תצטרכי להיות יותר ערנית ולא ליפול לפח בקלות .ובעיקר תנסי שלא לעשות שטויות בבית הספר ובמיוחד שלטי על כעסך חלק מהכעס שלך לא בא ממך הוא בא ממי שעשה לך את הצלקת הזו הוא זה שהעניק לך את השנאה והכעס שלך ויכול להיות שהוא ירצה לעשות עם זה משהו.אז שמרי על עצמך" אמרה וחייכה בעדינות.
"תודה רבה , אני אזכור זאת" עניתי ויצאנו מהחנות וכאשר יצאנו חשבתי לעצמי על מה שאמרה לגבי הכעס והשנאה שלי עם הדבר הזה העניק לי כוח כזה מסוכן.. כשאני מרגישה מאוימת ,בסכנה,בשנאה ובכעס זה הופך אותי לאחת כמוהו? ועם יש יותר מהם?זה הופך אותי לחית פרא כמוהו?אני לא רוצה את זה אני פשוט לא רוצה!
"כמה כסף יש לך?" שאלה צ'ס כנראה היא לא הבחינה שמשהו הטריד אותי בראשי אז החלטתי להפסיק לחשוב על הדברים האלה כל הזמן..
"המון בזה את יכולה להיות בטוחה כי חסכתי גם מהעבודה וגם כי הייתי מבקשת שלושה פעמים בשבוע מאה שקלים מאחותי"עניתי וחייכתי
"למה?" מיהרתי לשאול.
כי אנחנו הולכות עכשיו לקניות! תראי הרבה זמן לא יצאנו ככה ביחד לכל מיני מקומות בגלל המבחנים והכל וזה גם יהיה טוב בשבילך להתאוורר קצת מכל הלחץ הזה ואולי גם נכיר בחורים מגניבים "אמרה וצחקה כשסיימה לומר את המילים האחרונות.
"טוב נו את צודקת! אבל אני בהחלט לא הולכת להכיר את הבחורים החתיכים שהזכרת" עניתי וגילגלתי עיניים.
הלכנו לקניון ונכנסנו לכמה מהחנויות האהובות עלינו הלכנו לחנות התקליטים,חנות בגדים סופר מגניבה מיפן ולעוד חנות אקססוריז(תכשיטים) ותיקים עם כריות ממש מגניבים ואדירים ודברים לשיער, טובים מאוד עם כל מיני צבעים פשוט גן עדן. זה היה הזמן היחיד שנהניתי בו אחרי כל היום המתיש הזה. אחרי שקנינו חצי חנות שלמה צ'סי הזמינה מילקשייק בטעם קפה ואני בטעם תות. והמשכנו להסתובב בקניון העיניים שלי תפסו את האוזניות שאני חיכיתי להם כל השנה הזאת והם סוף סוף ירדו במחיר!
"היי צ'ס אני ממש רוצה ללכת לחנות הזאת שם בבקשה תחכי פה מעט?"התחננתי אליה והיא הינהנה אלי וחייכה "אני אשב לי פה ואצפה בבחורים חתיכים בזמן שאת קונה לעצמך עוד אוזניות לאוסף שיש לך בבית" אמרה וקרצה.
"תודה אני יעשה את זה זריז ונלך הביתה לפני שישחטו אותך! אני חייבת לך" עניתי ורצתי בריצה לתוך החנות הלכתי למוכר המוכר היה די מגניב וחתיך בפרצוף העיניים שלו היו כחולות והשיער שלו היה חום דבש מתולתל ויפהפה ועינייו היו בצבע ירוק בהיר הוא היה גבוה וצבע עורו בפנייו היו לבנות.
"היי אני רוצה לקנות את האוזניות האלה כמו שיש לכם בדגם בכניסת החנות נשארו לכם כאלה?" שאלתי את המוכר.
"בואי נראה, בואי אחרי בבקשה". כשהוא יצא מהדלפק הוא היה כולו לבוש בשחור היו לו מכנסיים שחורים נעליים שחורות וקפוצ'ון שחור…זה לא יכול להיות נכון? הוא לא האיש ההוא מהיום בבוקר ומהרחוב ההוא ליד החנות נכון?
תגובות (0)