הזאבה הנודדת – פרק 8 הזאב מופיע שוב…

"מאיפה אתן מכירות?" שאלתי בסקרנות , בעודנו יוצאות מבית החולים.
"סיפור ארוך…עזבי" אמרה מריה.
"אני רוצה לשמוע!" צעקתי ורקעתי ברגלי על הרצפה בחוזקה , שרית , מריה וקאנקו עמדו בצד ושתקו.
"אממ , מה הולך כאן?" אמרה שרית בשקט.
"נו!" צעקתי בעצבים.
"אספר לך שנבוא הביתה" אמרה קאנקו בעצבים.
"יופי" אמרתי.
"אולי נאכל משהו? אני ממש רעבה" אמרה שרית.
"אני משלמת!" קבעה מריה ורצנו למסעדה המקומית.
נכנסנו , יותר ממאה אנשים ישבו שם. בקיצר , מקום ממש רועש.
"השולחן הזה פנוי" אמרה מריה ורצנו במהירות , אבל באמצע נעצרנו כי אשלי , המקובלת וחברותיה ישבו שם.
"לעזאזל…" מלמלה קאנקו בבוז , היא התעצבנה מאוד וכמעט איבדה שליטה על עצמה , אך הספיקה להוציא מכיסה את קופסאת כדורי ההרגעה. היא החזיקה כדור ובלעה אותו , וניגשה אל ה"מקובלת".
"אהמ אהמ" אמרה קאנקו והסיטה את שיערה החום מאחורי האוזן.
"סליחה סליחה" אמרה אשלי , היא הפנתה מבטה לקאנקו וכמעט נפלה מהכיסא מרוב פחד , שהסתכלה על עייניה האדומות והריקות של קאנקו.
"אני מצטערת להפריע , אבל קודם המקום הזה היה שלנו" אמרה ברוגע , אך מבפנים היא התעצבנה עד מוות.
"את לא מפריעה , אבל אנחנו תפסנו את המקום הזה , עכשיו עופי מ…" קטעה אשלי את משפטה שקיבלה סטירה מצלצלת מקאנקו.
"קאנקו תירגעי!" צעקתי עליה. היא אולי נראת כמו נערה רגילה לגמרי , טוב , כמעט רגילה לגמרי.
היא הסתובבה , כך שגבה היה מופנה אל אשלי , היא הוציאה עוד כדור מהקופסא ובלעה אותו.
"קאנקו…זה לא בריא.." מלמלה שרית וחטפה מכיסה את הקופסא.
"לעזאזל איתך!" צעקה קאנקו וחטפה מידיה את הקופסא , ובלעה עוד כדור.
"קאנקו , את יכולה לקחת ריטלין במקום , זה יותר בריא" מלמלתי.
"לא חשוב , עדיף שנצא מפה" אמרה קאנקו ויצאנו משם במהירות.
התהלכנו שוב ברחוב , עד לביתי , היה המון רעש מהבית , כנראה ההורים שלי חזרו.
לפתע שמענו קול יללה חזק , והזאב הגדול והלבן הופיע מולנו.
"זה..זה..זה הוא…" מלמלה שרית , הרי הזאב הזה הוא זה שפצע אותה.
"אז אני מבין…הטבעת נמצאת אצל מריה" אמר והתקרב אלי ואל מריה , שרית רצה במהירות והסתתרה מאחורי קאנקו.
"אני בחיים לא אתן אותה לך! היא כבר מיועדת למישהי אחרת…" מלמלה מריה והושיטה לי את הטבעת.
"לי?" שאלתי בהלם.
"כן , לך" אמרה מריה.
"את..בגדת..בי" אמר הזאב והתקרב למריה.
"תתרחק ממנה!" צעקה קאנקו ועמדה מולנו.
"קאנקו! מה את עושה לעזאזל?!" צעקה שרית.
"מצילה אתכן!" אמרה והעיפה בעיטה לזאב , הוא קפץ עליה , אך היא נשארה בחיים.
עמדתי לבכות , היא הייתה מאמנת מעולה , וגם..כמו..אחותי..הגדולה…
"לא!" צעקתי בבכי , שרית ומריה עמדו לצידי מוכות הלם.
היא החלה לבעוט בזאב עד שהתחיל לדמם. שיערה החום ובגדיה השחורים נטפו דם , הפוני שלה כיסה את עייניה. "ככה מביסים זאב שרוצה להרוג חברות" אמרה וחייכה , אבל לא חיוך נחמד , חיוך מרושע ומלא בשנאה.
"אז בגלל זה העיינים שלך אדומות..את מלאת שנאה ובקארמה רעה" אמרה שרית , מתקרבת לקאנקו.
"אני עדיין חיי" אמר הזאב וקפץ על קנאקו.
היא הייתה יכולה לשנוא את שרית על מה שקרה במסעדה , אך היא הגנה עליה.
"אני לא אתן לו לפגוע בכן" לחשה , לא הבנתי איך היא הגיעה למצב הזה ולדם שנטף ממנה…