הזאבה הנודדת – פרק 7 חסרת הזיכרון מאבדת שפיות

בחיים לא חיבקתי ככה מישהו , חוץ מאימא ואבא וחברות שלי , אבל לא כזה חיבוק…
במהלך החיבוק עלו לנערה פלאשבקים רבים וזכרונות , זכרונות רעים וזכרונות טובים.
נפרדתי ממנה. לפתע היא נפלה על הרצפה ואחזה בה חזק.
"מה קורה לך?!" שאלתי בלחץ. נזכרתי בקופסא שהיא הכניסה לכיס.
"כ…כלו….כלום…" היא אמרה.
"מה קר…" אמרתי , והיא קפצה עלי.
"מה…מה…מה קרה לך?!" צעקתי בלחץ , היא הפילה אותי וניסתה להשיג ממני דם.
"שרית!! מריה!!" צעקתי הכי חזק שיכלתי , שרית ומריה נכנסו בריצה לדוג'ו.
"נעמה!!" צעקה שרית , היא ראתה את הקופסא בתוך שלולית של דם , היא לקחה את הקופסא , הוציאה ממנה כדור וזרקה ליד שלי. הכנסתי את הכדור לפה שלה בכוח והיא נפלה.
זה היה מזעזע ברמות. מהגוף שלה יצאו כמויות של דם , החזקתי אותה.
"חייבים לקחת אותה לבית החולים!" אמרתי , כאב לי הלב עליה.
רצנו מהר לבית החולים המרכזי , בזמן שחסרת הזיכרון הייתה חסרת חיים לגמרי ובגדיה מוגעלים בדם.
האחות בדקה אותה , וניסתה לקחת כמה בדיקות דם , אך לחסרת הזיכרון לא היה…
"איך זה?" שאלה האחות , והלכה לקחת נייר בשביל לנגב את בגדיה.
"אני לא יודעת…" אמרתי , חסרת הזיכרון התעוררה. היא ראתה את האחות מנגבת את בגדיה. האחות שמה לב לעייניה הריקות של חסרת הזיכרון.
"איפה…אני…?" שאלה חסרת הזיכרון.
"בבית החולים , את במצב קשה מאוד" עניתי , האחות לקחה מזרק ותקעה אותו באיטיות בידה של חסרת הזיכרון.
"איה!!" צעקה חסרת הזיכרון וניסתה להוציא את המזרק מידה. בסוף המזרק יצא , ובתוך המזרק היה כדור לבן.
"כדור הרגעה" אמרה האחות ברוגע וחבשה את איבריה של חסרת הזיכרון.
"תחזירי את זה!" צעקה חסרת הזיכרון וחטפה את הכדור מידיה של האחות , ובלעה אותו.
"מה את עושה?! זה מסוכן!!" צרחה מריה.
"אם לא הייתי בולעת את זה כרגע הייתי רוצחת מישהו!!" צעקה חסרת הזיכרון.
"רגע…את מוכרת לי…קוראים לך במקרה קנאקו?" שאלה מריה.
"כן…" השיבה.