הזאבה הנודדת – פרק 3 פסט….שרית , מישהו נמצא בבית…? + ספיישל

"תודה שסלחת לי" מלמלה שרית.
"רוצה להישאר אצלי למסיבת פיג'מות? ההורים שלי נוסעים ואנחנו נהיה לבד בבית" אמרתי.
"בכיף" חייכה שרית.
ביינתים , קנינו חטיפים והכל , שחזרנו מצאנו מכתב על השולחן.
"נעמה היקרה שלום , נסענו. אני מקווה שנחזור הבית לא יהיה מבולגן , ואני מצפה שלא תלכלכי את הבית. אוהבים , אימא ואבא."
"אז , עושים את המסיבה?" שאלה שרית. הנהנתי.
שרית עלתה על פיג'מה וגם אני.
השעה עכשיו היא שש בערב , ביינתים אני ושרית היינו בחדר וראינו טלויזיה.
"אולי נצא קצת מהבית?" שאלה שרית.
"בכיף , רק שאנחנו לובשות פיג'מות…" צחקקתי.
"אז נוריד אותן" צחקקה שרית , היא התחילה להוריד את החולצה ואז נשמע קול חריקה חזק.
שרית צרחה , לא פחדתי.
הלכנו לסלון בשקט , שמענו את אותו הקול , הוא נשמע כמו קול חריקה על הלוח , כזה שגורם לך להזדעזע וליפול על הברכיים.
הקול התחזק מאוד , נשברתי.
"מה….זה…יכול להיות?!" צעקתי בפאניקה.
"אין לי שמץ!" צעקה שרית , אוטמת את האוזניים בכוח.
לשני שניות הבזיק אור לבן חזק , כזה שגורם לך לעיוורון.
אחרי שהאור הפסיק , יצאה ממנו נערה ללא בגדים אשר מכסה את איבריה. היה לה שיער לבן צחור כשלג , ועיינים כחולות שהסתירו סודות. שפתיה היו אדומות כדם וסומק עדין היה על לחיה.
"אני אביא לך משהו ללבוש" הכריזה שרית , ורצה לארון.
"מאיפה הגעת?" שאלתי בפליאות , נותנת לנערה מגבת לכסות את איבריה.
"אני לא יודעת , שמי מריה" הנערה קדה קידה עמוקה , שרית חזרה עם הבגדים. הנערה לא היססה ומיד לבשה אותם.
"אני נעמה , וזאת שרית. למה את קדה?" שאלתי בנימוס.
"אבי סיפר לי עליך המון , אני בטוחה שאת מכירה אותו…" אמרה מריה , היא התיישבה על הספה.
"זה…הזאב הזה?" שאלתי בפליאה.
"כן" ענתה מריה.