הזאבה הנודדת-פרק 20 הנקמה (פרק אחרון!)

צעדנו ברחוב, זכרתי בדיוק את הדרך אל הזאב, הבנות הלכו אחריי.
"עוברים דרך השביל הזה" אמרתי, נכנסנו אל השביל.
"את בטוחה?" שאלה אותי שרית.
"אהא" אמרתי, כבר מהשביל שמעתי יללות חלשות, ככל שהתקרבנו ככה היללות התחזקו.
"מי זה?" שאלה ספיר בפחד.
"זה הזאב, אל תדאגי" אמרתי, שאר הבנות חיכו לנו בחוץ.
"למה מאיו והינטה לא באו איתנו?" שאלה שרית.
"זה מסוכן מדיי להכניס את הינטה, אז אמרנו למאיו שתשמור עליה בחוץ" אמרתי.
"אההה.." אמרה שרית.
"טוב שבאתן" שמענו קול מסתורי ונמוך.
"אימאלה!" צרחה ספיר.
"תירגעי ספיר זה רק קול!" אמרתי, הזאב יצא מהחשיכה.
"אתה!" צעקתי והוצאתי מכיסי את סכין המטבח.
"נעמה, תרגיעי קצת..!" אמרה שרית.
זרקתי עליו את הסכין והוא התחמק.
"חכמה" אמר, ספיר כיוונה עליו את הרובה.
"תירי!" צעקתי עליה, היא לחצה על ההדק וירתה, הזאב עף אחורה.
שאר הבנות נכנסו.
"קדימה!" צעקנו, חלקנו זרקנו עליו סכינים והשאר ירו בו, הוא מת.
"תודה לאל שנפטרנו ממנו.." אמרה מאיו, לפתע ראיתי הבזק אור לבן ומשם יצאה נערה עם שיער שחור ועיינים כחולות.
"תודה לך" אמרה והתפוגגה.
———————————-
נעמה סגרה את הספר.
"הסוף" אמרה וכיבתה את האור.
"אבל מה קרה אחריי שהמשימה הושלמה?" שאלה ביתה המסוקרנת.
"אספר לך אותו מחר" אמרה נעמה.
"אוקיי" אמרה ביתה ונרדמה.