הזאבה הלבנה – פרק 3

להיות זאב,יכול להיות נהדר ,לרוץ כל יום בבקרים, להרגיש מתחת לכפות הרגליים את האדמה הפוריה ,את הרוח בריצה ,לראות הכל בבהירות וחדות ,להקשיב לרשרוש העלים בעת משב רוח צונן ובכלל לרוץ במעבה היער הירוק כשמעל נושרים עלים מן העצים ,אבל אם זאת באה גם אחריות,צריך לטפל בלהקה :להנחות אותה בעת ציד,לטפל בחולים ,לדאוג לגורים ,לדעת להיתגונן בעת התקפה ועוד.
"ליאו?"
"הכל בסדר איתך?,יצאת מהשוק?"
"מזמן,אתה פשוט עיוור"
"חחחחחחח,כנראה",
כשדיברתי עם ליאו חזרה אלי ההרגשה של פעם,הלב שלי החל לפתע לדפוק בחוזקה,סומק עלה על פניי ,אני עדיין מאוהבת בו,באותו הנער תכול העיניים ובהיר השיער,לפתע ליאו הביט בי,
"קרין אני יכול לשאול משהו?" ,קולו היה רך ,נעים ומלטף,
"כן בוודאי"
"את זוכרת איך היינו נוהגים לבלות אז?",
"כן ,אלו היו זמנים טובים"
"נכון"
היסתובבתי לעברו והמבט שלנו נפגש ,היינו כה קרובים ,הרגשתי איך הסומק ממלא את פני ,הוא ליטף את הלחי שלי ,הרגשתי איך אני נעשת יותר ויותר אדומה, הנשיקה הזאת הייתה בלתי נמנעת. אותו הערב היה המאושר בחיי.