ההתחלה- פרק 1

"נו שר! בואי כבר! אנחנו נאחר!" צעק שון
"כבר באה! זה לא שנפספס את הטיסה, יש עוד 4 שעות!" צעקתי חזרה וטרקתי את הדלת.
פתחתי את המזוודה, לקחתי את הרשימת ציוד שהכנתי לעצמי ובדקתי שיש הכל. "האולסטאר פה, הסניקרס פה, החולצת פסים הקצרה פה…" אמרתי לעצמי. פתאום שמעתי דפיקה בדלת, זו הייתה אימא.
"מאמי תמהרי, אנחנו לא רוצים לאחר, את ושון כל כך רציתם את החופשה הזו אז בואי נתחיל אותה כבר!" היא אמרה. "ברור ברור, אני כבר לבושה אני רק עוברת על המזוודה, אם אשכח משהו זה יום שופינג את יודעת" אמרתי וצחקתי. אימא גם צחקה וסגרה את הדלת.
——————————————————————–
אז.. קוראים לי שר(-:
אני בת 15, כיתה ט עוד מעט. אז כמו שהבנתם אנחנו טסים לחופשה משפחתית, שון, אימא, אבא ואני. שון הוא אחי התאום, כולם אומרים שאנחנו ממש דומים! אני ממש לא חושבת ככה. שון הוא החבר הכי טוב שלי! האח הכי טוב שיכולתי לבקש! אז, אנחנו טסים לחופשה בארה"ב- היעד הראשון: סאן פרנסיסקו.
——————————————————————-
"אז מתרגשים כולם!?" שאל אבא והתניע את האוטו.
"ברוררררר" אני ושון צעקנו.
חיפשתי את הפלאפון שלי, וישר סימסתי לקבוצה של ניצן, של מאי של מיקה ושלי. ניצן מאי ומיקה הן החברות הכי טובות שלי! אנחנו תמיד ביחד! "זהו בנות, מי שרוצה שתתקשר עכשיו, אני בדרך לשדה! אני כל כך מתרגשת!!" כתבתי. פתאום הטלפון רוטט לי ביד, סובבתי אותו וראיתי שיחה ממאי. "שררררר אני לא מאמינה את נוטשת אותנו לחודש וחצי!? חסר לך את לא מתקשרת!" צעקה. "ברור שאני מתקשרת! אבל תזכרי, ההפרש שעות ממש גדול! 10 שעות הפרש נראה לי!" אמרתי. "מה אכפת לי. אני חייבת ללכת, תסמסי לפני שאת עולה למטוס, לאביו" אמרה מאי וניתקה. מאי תמיד הייתה החברה הכי הכי טובה שלי, יותר מכולן, ממש אחותי! בלי לשים לב, הגענו כבר לשדה. הלכנו מהר לביקורת דרכונים, היינו בלחץ של זמן. "שון…?" שאלה הדיילת. "אני" אמר שון. "שר..?" שאלה. "אני" עניתי. וכך גם עם אימא ואבא. שעברנו את הביקורת ההתרגשות עלתה ועלתה. וואי איזה כיף! הצופר של הגעה מוקדם- דיוטייי! D: "עוד שעה ניפגש פה בדיוק" אמרה אימא. אני ואימא הלכנו לעשות סיבוב בין החנויות בזמן ששון ואבא הלכו לחנות של משחקי מחשב. מתאים להם כל כך!
"אימא, איזה שורה אנחנו?" שאלתי. "39 A B C ואבא 40 A" ענתה אימא. התיישבתי ליד החלון וחיכיתי לרגע ההמראה.
"שר! תתעוררי! האוכל פה" אמר שון. איכ, אוכל של מטוס. לא סובלת את זה!
"טוב טוב" עניתי והורדתי את האוזניות.
"נוסעים יקרים, יש תקלה תכנית. נאלץ לנחות נחיתת חירום." אמר הקברניט של המטוס.
הסתכלתי על שון, אימא ואבא בלחץ. מה יקרה!?
לפתע המטוס צנח בפתאומיות. הקברניט אמר "הכל בשליטה, ננחת כאשר נקבל אישור מהמגדל פיקוח."
פתאום, עוד פעם. המטוס צנח. הפעם הרבה. "נוסעים יקרים…."