הדרך לעצמי-ב'

גיא חיבק אותי, הוא לא עזב, הדמעות זלגו לי על הלחיים וכמו שכבר אמרתי, רציתי שקט. הסתכלתי לו ישר בעיניים, הוא השיב מבט. התבוננו אחד בשני במשך דקה שלמה, ואז כאילו שהוא קרא את המחשבות שלי והלך פשוט הלך אחורה, הוא ישב על סלע בערך עשרה צעדים ממני. גיא, בעלי לעתיד, הוא האדם שאני הכי אוהבת בעולם הוא תמיד שם, ואני תמיד מרגישה בטוחה כשהוא באיזור.
הפעם רציתי שהוא רק ילך, האמת שרציתי לזרוק תנשמה שלי על הרצפה ולברוח. החיים שלי השתנו בין רגע.
כל בוקר שהייתי קמה התפללתי לק"בה שירצח את הערבים הרעים, אלה שרוצחים את אחים שלי, עכשיו אני מגלה שאני חלק מאותו זן, אני בכלל לא יהודיה, מה אני אמורה לעשות עכשיו הא?
"את מספיק חזקה" העובדת הסוציאלית אמרה לפני שנפלה עלי הבשורה, אני בכלל לא חזקה, לא בשביל לגלות שאני אדם אחר.
הרגשתי ליטוף על הגב "יהיה בסדר" הקול מאחורי אמר, זיהתי זה היה אבא. אמא גם היא התקדמה, היא היססה אבל בסוף השתכנעה והתיישבה
*******************************
לא ידעתי מה אמה ראתה שם, משהו שהעיר אותה, משהו שאולי היא מתחרטת שראתה, אני לא יודע, אב…
שיחת טלפון מעומרי קטעה לי את המחשבה.
"גיא, היא ראתה כבר? מה היה שם? איך היאא?" הוא היה נשמע נסער, היו לו הרבה שאלות. זיהתי שזה הקול של עומרי למרות שהיה רעש רב מסביבו.
"כן, היא בסדר?" נשמע קול נשי מהצד השני של הפלא, אני חושב שזה הקול של אלה אבל לא יודע בוודאות.
" אני לא יודע מה היא ראתה, רועי תדע הכל כשאמה תחזור הביתה, לבנתיים תעשו לה הפתעה."
ניתקתי ונשארתי לחשוב, עומרי ואלה. התאומים האהובים עלי, אחים של אמה. שני ילדים יפים, עומרי עם עיניים ירוקות שמושכות כל עין. אלה עם שיער מיוחד, אין הרבה כמוהו, יש לה גם עיניים כחולות כאלה אבל השיער שלה מדהים.
התקדמתי לכיוון אמה ירדתי על הברכיים וחייכתי.
***********************
גיא הסתכל עלי, היה לו חיוך שהרגיע אותי, ידעתי שוב שאני לא לבד, כמו בפעם ההיא בבית חולים, ובפעם ההיא שאמא ואבא צרחו אחד על השני בגלל ה… לא משנה. הוא תמיד היה שם, ואני מעריכה אותו ואוהבת אותו, הכי בעולם.
"אני אוהב אותך" הוא אמר, זאת הייתה הפעם השנייה, ידעתי שאני גם אוהבת אותו אבל אפילו לא היה לי חשק לדבר, חייכתי.