הדרך הנכונה- פרק 1

אחרי שאבא עזב, אני, אמי ואחותי הסתתרנו במקלט וחיכינו להודעה מהרדיו הדפוק שלנו.
פתאום שמענו קול, אבל לא הקול שציפינו לו. אלה היו דפיקות בדלת. "מי זה?" שאלה אחותי בחשש. היא גדולה ממני בשנתיים אבל הרבה יותר פחדנית. "תפתחו! אנחנו כאן בשביל לעזור לכם! אנחנו יכולים להציל אותכם!" ענה הקול מאחורי הדלת. שלושתינו התקרבנו לדלת ואמי פתחה אותה בזהירות לכדי חריץ קטנטן והסתכלה מי ה 'אורחים'. "אילצ'ונקו ברפולנסו" שמענו מבעד לדלת. הסתכלנו וראינו שתי ילדות שנראות בערך בגילי או טיפה יותר גדולות. מי שדיברה הייתה הימנית מביניהן, ילדה בעלת שיער חום כהה וארוך שניראתה כמו חיה שניקו וניסו לשוות לה מראה של בן אדם מסודר. לצידה עמדה ילדה שהייתה ההפך הגמור ממנה- שיערה היה בלונדיני בתיספורת קארה, היא הייתה מעט נמוכה מהשנייה אבל הרבה יותר מטופחת ומסודרת ובעייניה היה מבט של ברטים. עליה סמכתי יותר מעל השנייה. "שלום לכם, אני אניה וזו רמיליה" התחילה הבריטית. "רמיליה תסביר לכם מי אנחנו ומה אנחנו עושות כאן ואני אתרגם אותה לאנגלית מכיוון שהיא דוברת את שפת הבנג'ו" רמיליה התחילה להסביר כל מיני דברים בשפה מוזרה אבל מגניבה, ואחרי כל משפט אניה תרגמה אותה לאנגלית, הפירוש היה בערך כזה:
"נחנו גרות באי הנמצא במקום סודי שאיננו רשאיות לדבר עליו. לאי קוראים בנג'ואיקי-פקאני אבל כולם קוראים לו בנג'ו.
לפני המון המון שנים חיו ילד וילדה- מרגו שון ומיקה. לשניהם לא הייתה היכולת להתבגר, משמע- הם היו ילדים לנצח. מרגו שון ומיקה חשבו שזה נפלא- הם צברו המון ניסיון חיים אבל עדיין היו צעירים ויכלו גם לממש את החלומות שלהם. הם גילו את העולם ומרגו שון כתב ביומנו את כל הדברים שהיה רוצה לשנות בעולם ושהוא מקווה לשנות בחיי הנצח שלו. לעומתו, מיקה אהבה את איך שהעולם התנהל ולא רצתה לשנות דבר, להפך, היא רצתה להתבגר עד גיל 21 ולהישאר בגיל זה לנצח. כיוון שכולם התנהגו אליה כאל ילדה שלא מבינה דבר בחיים ולא הרשו לה לעשות דברים שחפצה בהם. מיקה למדה את סודות גוף האדם במשך שנים עד שהגיעה לשיקוי שלפי מחקריה היה אמור לבגר אותה בצורה רגילה ואז כשהיא תשתה שיקוי נוסף- היא תישאר במקום שאליו הגיעה לעולם. מיקה שתתה את השיקוי בסתר והתבגרה אך למורת רוחה, השיקוי הנוסף לא עצר בעדה והיא הפכה לבת אנוש רגילה לחלוטין. רוח הקסם כעסה על מיקה שלא הבינה איזו מתנה גדולה היא קיבלה וניסתה לשנות אותה ובתגובה מיקה ענתה שמרגו שון הוא שעשה את הניסוי ואמר לה לשתות מהשיקוי כנגד רצונה. מרגו שון, שהיה מאוהב בנערה עד כלות מיהר לשאת על עצמו את האשמה ורוחות הקסם הפכו אותו לרוח ששורה באי רחוק באמצע אוקינוס לא ידוע. מיקה התבגרה, התחתנה והולידה ילדה. אך רוחות הקסם ידעו מה באמת קרה והענישו את מיקה שביתה תגלה מה קרה ותיהיה אחת מממשיכי דרכו של מרגו שון. הבת, אגטה, גילתה מכתבים שבהם מרגו שון כותב למיקה שהוא מודע למה שעשתה ושואל אותה למה עשתה זאת כמה פעמים ללא תשובה. אגטה חקרה את אימה ולבסוף גילתה את הסיפור השלם. היא, ועוד נער ונערה-שיינס ומריולה, חיפשו כל מיני דברים ולבסוף הגיעו לאי ששם שורה רוחו של מרגו שון. לפי יומנו הם כתבו ספר חוקים והחלו להביא אל האי ילדים עזובים או ילדים בסכנה ופיתחו את תרבות הבנג'ואיקי-פקאני, אף אחד לא יודע מדוע בחרו בשם זה.
אנחנו חלק מתרבות זו וחוזי העתיד שלנו חזו את המלחמה הזאת, כמו כן, הם גם חזו פיצוץ ענקי שיגרם על ידי התנקשות של הרבה טילים שיכוונו בטעות לאותו מקום. הפיצוץ הזה יגרום לחורבן העולם כולו חוץ מאי קטן באמצע אוקינוס סודי ביותר, מכיוון שרוחו של המרגו שון מרחפת שם ומגנה על כל מאמיניו. אנחנו ועוד רבות אחרות, באנו להזהיר אתכם ולשאול אם תרצו להצטרף אלינו לאי זה, ולהנצל מהפיצוץ הגדול."
לא ידענו מה לעשות, אבל היה ברור שאם נשאר בבית נמות עם או בלי פיצוץ, אז הסכמנו.
אניה ורמיליה לקחו אותנו לספינה כלשהיא והפלגנו בלי שנדע לאן. כשהגענו לאחר מספר ימים אמרו לנו שזהו אי לילדות, ואמא תצטרך ללכת לאי אחר. כמובן שנוכל לתקשר, אבל להיפגש נוכל רק לעיתים רחוקות מאוד ובאישור המלכה סיניולה. בכינו מאוד ורצינו לחזור הבייתה, אבל זה היה בלתי אפשרי בגלל המלחמה, ולא היה לנו מקום אחר לברוח אליו, אז נישארנו שם.
עכשיו אני צריכה ללכת לישון, אבל מחר אני אספר לכם על הביקור אצל המלכה.

– המשך יבוא –