הגלגל מתהפך (פרק 2)

"איך אנחנו אמורים להשיג אוכל וכסף, זה לא שאנחנו יכולים להתעלם מההזהרה." אחרי שסיפרתי לכולם על ההזהרה המצה הסתבך, לא רצינו שאחד מאיתנו יעלם למוסד לעבריינים צעירים. כל אחד נחשב למשפחה, זה היתרון אחד שאתה מקבל כשאתה חי ברחובות.
"אולי נצליח למצוא עבודה?" שאלתי יודע שאין סיכוי לדבר.
"זה מגוחך אבל אולי נצליח", אמר ליאו בספק.
"באו לא נטריד את עצמנו ונשתמש במה שיש לנו עכשיו," אמרתי מנסה לא להיכנס לדיכאון שסרר שם. "ניק צודק, באו נחזור ונחלק את האוכל. נדאג להזהרה אחר כך," ריק אמר כשהוא נעמד על רגליו בעמידה מגוחכת שגרמה לכולנו לצחוק.
הגענו כולנו לשכונה. השכונה הייתה מלאה בבורות. ובתים, לא נחשבו בתים אפילו לא אוהלים. הריח היה מצחין מזבל אבל האווירה שהייתה שם, היא הייתה נעימה ומשפחתית. ילדים קטנים שיחקו בכדור ישן שמצאו האבות הלכו לנסות להביא קצת כסף הביתה וכך גם האמהות אנחנו אלה שדאגנו לקטנים, המראה של הילדים תמיד עשה לי משהו בלב כל פעם מחדש. לראות אותם מאושרים בשעה כשאין להם אפילו פת לחם לאכול.
"חבר'ה!" כל החבורה הקטנה של הילדים רצו לעברנו. "ניק, יש אוכל?" שאלה אותי מרי, ילדה קטנה בעלת שיער זהוב ועיניים כחולות נוצצות.
"כן יש לאכול, אבל באו נארגן הכל שיהיה לכולם." היא חייכה אלי חיוך נרגש והלכה לארגן את חדר האוכל שלמען האמת הייתה הדירה שלה ושל אימה.
"יאללה חברים כולם לחדר אוכל לארגן הכל ואז נחכה למבוגרים," צעק ריק. צחקתי והלכתי בעקבות הילדים הנרגשים לחדר האוכל.
אחרי זמן מה גם המבוגרים הגיעו ואימה של מרי ארגנה את האוכל. כולם התיישבו לאכול ורק אני עמדתי בצד כשחיוך גדול מרוך על פני.
"למה אתה לא אוכל אחי?" בא אלי ריק כשפיו מלא באוכל.
"לא רעב," אמרתי.
"מאמין לך," אמר לי מושך אותי לשולחן שהיה מורכב מכמה שולחנות. לבסוף אחרי שכנועים של ריק אכלתי מעט אוכל. אבל חתיכת לחם קטנה שמרתי בכיסי, כשאפחד לא רואה.
*********************
עמדתי ברחוב החשוך, נעמד מול פח האשפה הירוק שהשחיר.
"היי חבר, הבאתי לך אוכל," אמרתי אל הדמות הקטנה שהסתתרה מאחורי הפח. הוצאתי מכיסי את הלחם והושטתי את ידי קדימה. הילד הקטן פסה לעברי בזהירות כאילו אני עלול כל שנייה להתנפל עליו. הוא לקח את הלחם בזהירות נותן נגיסה קטנה.
"טעים?" שאלתי אותו מחייך חיוך מרגיע. הוא הנהן והתחיל לאכול את הלחם מהר.
"בוא איתי, אני יראה לך מקום שיש עוד," אמרתי לו מושיט את ידי. כל לילה חזרתי על המנהג הזה. הילד הזה הופיע יום אחד וכך דאגתי לו לאוכל ושמרתי עליו בסוד, הוא היה מפוחד ולא הסכים להתקרב אלי. היום זאת הפעם הראשונה שלקח מידי את האוכל.
לפתע הרגשתי יד קטנה ורכה נחה על ידי. הסתכלתי על הילד והוא נראה עייף.
"בוא," אמרתי לוקח אותו בידי. הרגשתי איך ראשו נח בזהירות על כתפי, נרדם.
לקחתי את הילד הקטן לחדר האוכל שם ידעתי שאורין אימה של מרי תטפל בילד הקטן בדיוק כמו שעשתה כשמצאו אותי…