הגלגל מתהפך (פרק 15)

החלק הגרוע הוא, שאני נמצא בבית חולים ואני לא יודע אם החבר הכי טוב שלי חי או מת.
"ניק, תירגע. הוא יהיה בסדר," אמרה לי קלואי, מנסה לעודד גם את עצמה.
"למה שמישהו ירה בו?" שאלתי בשקט את קלואי.
הייתי על סף בכי, באותו רגע הרגשתי שעולמי מתנפץ לחתיכות קטנות. הכל היה מלא בריקנות.
"שמעתי מהשוטרים שהיורה חיפש נקמה או משהו…" מלמלה.
נקמה? בריק? למה שמישהו ירצה לפגוע בריק? כל כך הרבה שאלות ללא תשובות.
התיישבתי, מתוסכל על הכיסא המתנה. קובר את פני בין ידי.
"ניק!" לפתע שמעתי קול מוכר קורא לי.
הרמתי את מבטי, רואה את אמה מתקרבת לעברנו.
"מה את עושה פה?" שאלתי אותה מבולבל.
אך קלואי ענתה לפניה, "התקשרתי אליה. טוב, אני הולכת לדבר עם הרופאים." הלכה, בקולה נשמע עצב ותסכול.
"ניק, אל תיתן לזה להרוס אותך, לא משנה מה יקרה." היא חיבקה אותי חיבוק חזק.
"הכל היה מושלם עד עכשיו, אני-" אך לא הצלחתי לסיים את המשפט, קולי נהפך לחנוק מניסיון לעצור את הדמעות.
אמה התחילה לומר משהו אך לפתע הגיחה קלואי, בוכה.
"מה קרה?" שאלה אמה בבהלה. אבל אני כבר ידעתי.
"הוא… הוא מת," אמרה ופרצה בבכי. אמה קמה לחבק אותה ואני נשארתי במקומי, שבור.
ריק, היה שם בשבילי תמיד,. היינו עושים הכל ביחד, הוא היה כמו אח בשבילי.
"הלוויה מחר." הצלחתי לשמוע את קלואי בין יבבות הבכי.
קמתי ממקומי, עצוב מכדי לבכות.
"אני הולך הביתה, אני לא רוצה להישאר פה," אמרתי בקול שבור.
"בסדר, רק נלווה את קלואי למונית," אמרה אמה בקול שקט ומרגיע.

"ניק, בבקשה אל תשבר." אלו היו מילות הפרידה של אמה כשירדה מהמכונית.
איך אני יכול לא להישבר כשאני כבר שבור?
התחלתי לבכות מתסכול בחדרי, הכל נהפך לשחור. יותר מדי אנשים לאבד…
ואז נשמעו דפיקות על דלת חדרי. "לא עכשיו ג'ייק," עניתי ברוגז.
"זאת אני." קולה של אמה נשמע מהצד השני.
אמה? מה היא עושה כאן? פתחתי לה את הדלת והיא נכנסה פנימה מתיישבת על המיטה.
"למה את פה?" שאלתי בקול שקט.
"ההורים שלי יצאו לחופשה זוגית ו… טוב לא בא לי להיות לבד בבית אז ג'ייק הציע לי להיות פה עד שיחזרו," אמרה בקול נבוך.
"אה." התשובה היחידה שיצאה מפי.
לרגע הבטתי בה, לפתע מבין עד כמה היא יפה.
שיערה הכהה נפל בעדינות על פניה וריסים שחורים וארוכים שימשו כמסגרת לעיניה החומות בהירות.
"אמה, אני אוהב אותך." לפתע המשפט הזה יצא מפי, כל רגשותיי אליה במשפט אחד קטן.
היא הביטה בי בהפתעה, פניה אדומות מסומק.
"גם אני אוהבת אותך, ניק," אמרה לבסוף אחרי שתיקה מביכה.
פני התקרבו אל עבר פניה, ידי אחזה בזהירות בצווארה. ואז זה קרה שפתי נגעו בשלה בעדינות, זאת לא הייתה נשיקה גסה, רק נגיעה עדינה מלאה באהבה בשפתיה.
הייתי שבור, אמה חיברה אותי בחזרה אל עצמי. אני לא אשבר אני אהיה שם בשבילה, שלם.