הגלגל מתהפך (פרק 12)

אני מרגיש לשון רטובה מלקקת את פני, בתגובה אני מושך את השמיכה מעלי.
ברו* נבח עלי לקום, ומשך את השמיכה מעלי כשהוא מקשקש בזנבו.
"אתה יודע שהוא צודק נכון? אתה באמת צריך לקום," אמר ג'ייק מפתח החדר.
"אני לא קם, תעזבו אות," מלמלתי.
"לא שאולים אותך, יש כאן מישהו שמעוניין לדבר איתך סתום." הוא יצא מהחדר לוקח איתו את ברו כדי שאני אתלבש וארד למטה.
קמתי כשאני מתנדנד מצד לצד מוציא מהארון מכנס ג'ינס וחולצה קצרה שאפילו את צבעה איני יודע.
אחרי שגמרתי להתארגן ירדתי למטה מנסה לסדר את שיערי השחור שסירב להסתדר יפה.
"ניק! תכיר, זה… תזכיר לי מי אתה שוב פעם." ג'ייק הציג בפני אדם בגובה ממוצע בעל מבנה דק אך פנים נאות.
"שמי ג'ייסון." הוא השמיע נחרת כעס קטנה, כנראה שאמר את שמו לדודי יותר מדי פעמים.
"נעים מאוד." לחצתי את ידו ואחר כך העברתי מבט שואל אל ג'ייק, אך הוא התעסק עם ברו, ולא שם לב למבט המבולבל על פני.
"איכן אוכל לדבר איתך ביחידות?" קצת חששתי תחילה אך אחר כך הובלתי אותו לחדרי, ואני התיישבתי על מיטתי והוא על כיסא ממולי.
אני לא יכול להגיד שהרגשתי נעים, החדר היה מבולגן בצורה… "מיוחדת" במיוחד.
"אז ככה," הוא התחיל לדבר אחרי שסקר במבט משתומם את חדרי. "דודך ביקש ממני לבוא כדי לעזור לך להתקדם בעולם הבידור, וכמו ששמעתי ממנו אתה שר נכון? ואל תדאג אני לא עומד להיות הסוכן שלך," אמר, אך אני כבר הרגשתי לבי צונח ואיך הכעס עולה בי.
"אני לא מעוניין," אמרתי לפני שהספיק לומר עוד משהו.
"אני מצטער כבר דודך שילם לנו והכל כבר מסודר אתה לא יכול לבטל." אני לא בטוח אם זה נכון או שרק ככה ג'ייק ביקש ממנו מפני שידע שככה אני אגיב.
"שיהיה…" מלמלתי בכעס והוא המשיך בפטפוטיו הבלתי פוסקים.
.
"אני לא מאמין שעשית לי את זה!" אמרתי בכעס לג'ייק אחרי שהג'ייסון הזה הלך.
"אני רק חושב שמגיע לאנשים להנות מקולך היפה." הוא צחק.
"אתה אפילו לא מצחיק." נתתי לו מכה בכתף.
"חבל. טוב תקשיב מחר אתה הולך לתיכון." צעק אחרי כשעליתי במדרגות.
"אתה פשוט אוהב להציק לי נכון?" צעקתי עליו בחזרה, כשאני מרגיש תסכול והתרגשות ביחד.
"לפחות אמה תיהיה שם!" טוב שביב של תקווה נכון?