הגלגול הבא- פרק 3

"התעלפת. התקף חרדה. אל תדאג, זה קורה אצלנו הרבה", היא ענתה. היה נראה שהיא רוקחת משהו, לא ברור מה.
כשהיא סיימה היא הסתובבה אליי. הדבר הראשון שיכולתי לראות הוא העיניים הכחולות- מימיות שלה. היה נראה שהן כמעט שקופות. כמעט.
אחר כך, כשנגלו לי גם תווי הפנים האחרים שלה, היא הזכירה לי מישהי. אני לא בטוח מי, אבל אני יודע שהיא נראתה לי מאוד מוכרת, מלבד האף העדין שהתרומם מעט כלפי מעלה בחינניות.
היא חייכה אליי והגישה לי כוס עם משהו צהבהב-חיוור שנראה כמו לימונדה.
כשלגמתי מזה, הבנתי שאם זו הייתה לימונדה כנראה שזו הייתה לימונדה מתמצית של תשעים ותשע אחוז סוכר ואחוז אחד לימון.
זה היה מתוק בצורה מחליאה, והיה לזה טעם מעט תרופתי.
"מה זה?", שאלתי, מגרד את הלשון בשיניים בניסיון להעביר את הטעם.
"סתם משהו קטן שיעביר לך את כאב הראש", היא סיננה ביובש.
לא ידעתי לאיזה כאב ראש בדיוק היא מתכונת, אבל אז שוב נזכרתי באותם פטישים דמיוניים שדפקו בראש שלי כשהגעתי.
נשכבתי על המיטה, ובלי שליטתי עיניי נעצמו בהדרגה.
מצאתי את עצמי על גג בית החולים. שלג קטיפתי החל לרדת, אבל ממש לא היה לי קר.
ממש כמה מטרים ממני נמצאת המלאכית-אחות מבית החולים, ולא רואה אותי.
היא נוגעת בשלג ברכות, כאילו הוא אבקת קסמים או משהו בסגנון.
"סיירון!" היא צועקת, ומסתכלת על מישהו מאחוריי, עדיין לא רואה אותי.
המלאך-שטן-מתמחה עומד שם, הפעם עם כנפיים לבנות. הם יושבים בשלג ומדברים, עדיין לא רואים אותי.
פתאום הכנפיים שלו משתנות לאדום, וכל הנוצות הלבנות נושרות מהן על השלג ונעלמות בתוכו.
הוא מוציא מהכנפיים שלו ורד אדום, כמעט כמוהן, וזורק אותו מהגג.
השלג הופך ללהבות רותחות וחדות שמתמקדות בי. הן מתקרבות אליי, עד שנוצר מסביבי עיגול מדויק של אש. היא מתקרבת אליי. בהתחלה אני מרגיש עקצוצים של כוויות, עד שהיא מתחילה לשרוף אותי ובולעת אותי למוות, למשמע קול צחוקו של סיירון.