הג'ינג'ית – פרק ב

לאחר יומיים התקשרתי אליה.
"הי, הגעתי לג'ינג'ית?"
"הגעת לנעמה" היא תיקנה בטון over זועף מה שהבהיר לי שהיא מנסה בכוח להסתיר את החיוך הענק שהתגנב לשפתיה "מי זה?" היא המשיכה.
" את מבינה, אני אמנם הייתי מעט המום כשבחורה כ מ ו ך הסכימה למסור לבחור כמוני את מספר הטלפון שלה ומרוב בלבול שכחתי לשאול את שמך, אך אותך אפילו לא עניין לדעת איך קוראים לי" נתתי למילותיי ולתחושת הפגיעות המזוייפת לשקוע על אוזניה המנומשות בעברו השני של הקו ולאחר מכן הוספתי "אלירן. השם הוא אלירן, ג'ינג'ית. והאמת שהתקשרתי לבדוק אם את פנוייה הערב".
אסרטיביות ושאלות סגורות, זו התורה שליקטתי על נשים במהלך חיי.
כשאתה מניח בפניהן שאלה פתוחה הן מתחילות להתבלבל עם עצמן בתהיות 'איך אצא מולו אם אענה ככה?' ו'אני צריכה לצייר תמונה שיש לי חיים מלאים והוא עוד פסיק קטנטן וזניח שניתן לוותר עליו מבלי להרגיש חוסר' ועדיין, להיות מושכות מספיק בעודן עושות זאת, כדי שהגבר מולן לא יאמר נואש ו…
"מה בתוכנית?" קולה של הג'ינג'ית קטע את המונולוג שנקלעתי אליו.
"סרט, פופקורן ויין אצלי בדירה" זרקתי לאוויר כשאני בעצם יודע שבמעמד הר סיני, כשכל עם ישראל קיבל את לוחות הברית, הייתה קבוצת נשים קטנטנה שקיבלה כתוספת עשר דיברות נוספות ומאז הן מועברות כתורה שבעל פה.
אם כל העם קיבל את הדיברה '…לא תעשה לך פסל וכל תמונה…' כשברקע מליוני בני אדם, ענן כבד, קול תרועת שופר, ברקים ובלאגנים סביב, אז אותן נשים עמדו סמוך כשסביבן פזורים מדפים גדושים בנעלי עקב תוצרת כנען, מאחוריהן מקררים מלאים עד אפס מקום במעדני יוגורט דיאט, עמדת לחמים מקמח מלא או שיפון לבחירתן, על האדמה זרוקים לקים של essie בכל גווני הקשת ובאמצע כל התפאורה הזו ירדה אליהן משמיים דיברה מקבילה שעיקרה 'לא תיעני לשום הזמנה או הצעה, פילוס סלע או כל לבנה שעלולות להוביל בדייט הראשון לכניסה לדירה'. ועדיין, למרות שאני מכיר את הרגע ההיסטורי המכונן הזה, תמיד משעשע אותי לראות איך בחורות מתפתלות כשהן מנסות להתחמק מהזמנה כזו.
"אז תגיד שזה כזה סוג של 'דייט', אלירז. בשביל כאלו אני אפילו לא טורחת לצאת מהבית. אתה מוזמן לקפוץ אליי עם ה'יין' וה'פופקורן', 'סרט' כבר נמצא יחד בטלוויזיה".
"השם הוא אלירן, ג'ינג'ית" עניתי, מתעלם מכל מה שאמרה ובטוח שידי על העליונה.
"נשמה," היא ענתה בשלווה "הזמנת לדייט שבו השם ממילא לא רלוונטי, אז מבחינתי אנחנו יכולים להישאר ג'ינג'ית ואלירז".
דחקה אותי לפינה ואני כבר רואה בעיני רוחי איך השורה ששמרתי ל'ג'ינג'ית' ברשימה שלי נותרת מיותמת וריקה לעד.
"נעמה," אני אומר בהיסוס, חושש לרגע שזה לא באמת השם ואז בכלל אכלתי אותה "מרגיש לי שלא הובנתי כראוי" אמרתי בקול הכי רציני ומתנצל שהצלחתי לאמץ לעצמי "מה את אומרת שנשב על בירה באוסקר הערב? אני ממש רוצה לנסות לתקן את הרושם המוטעה שיצרתי".
"נתראה שם ב21:00" היא סיכמה ולפני שבכלל הספקתי להגיב נשמע צליל ניתוק מעברו השני של הקו.