הג'ינג'ית – פרק א
צהרי שישי של אמצע יולי, לגופי מתקעקעת חולצת סוף המסלול הקרועה שמצאתי במעמקי סל הכביסה. היא הייתה קבורה שם כבר נצח ולכן יכולתי בקלות להעמיד פנים שהיא כבר נקייה מפאת הזמן הרב שעבר מאז הפעם הקודמת שלבשתי אותה. למען האמת, פיתחתי תאוריה שעיקרה שאפילו החולצה הכי מסריחה שאזרוק אליו, לאחר שבועיים כבר תתנדף ממנה הצחנה ומלבד העובדה שהיא תהיה מקומטת בערך כמו העור המידלדל מסביב למרפק של סבא שלי, לא יהיה שום סממן שיסגיר את עברה.
אני פוסע ברחוב בג'ינס קרוע וסנדלי שורש כשלפתע מבטי ננעל עליה ממרחק. היא צועדת בעקבים שמעולם לא באמת למדה ללכת עליהם, השיער הג'ינג'י המתולתל שלה מפוזר ומדיף ניחוחות של קוקוס וניל לאוויר וטייץ שמבליט את העובדה שהיא בחורה של חוטיני בכל רמ"ח איבריה ושס"ה גידיה. אני מנסה להדביק את צעדיה – בכל זאת, ברשימה שלי יש הכל מהכל : בורנטית, גרמנייה, מנותחת, צרפתיה, בלונדינית טיפשה, בלונדינית מבריקה, אסייתית, מילפית, שוודית, ספרנית, ברזילאית… אך משום מה, 28 שנים של חיים לא זימנו אליי ג'ינג'ית. עד הרגע הזה ממש. או במילים אחרות, ממש אחריה אוכל להתמסד.
הגעתי למעבר החציה בו היא המתינה בסבלנות שיתחלף האור ברמזור. הפניתי אליה את מבטי ופתחתי "אנחנו הולכים לאותו כיוון, מה את אומרת על משחק קטנטן במהלך ההליכה? אני זורק מילה ואת מוצאת שיר שהמילה הזו מופיעה בו"
שתיקה.
"עולם"
עדיין שתיקה.
היא אפילו לא זורקת לי עצם כדי שאדע אם אני בכיוון.
"טוב. כנראה שלא הסברתי את החוקים כמו שצריך: את צריכה למצוא שיר ולשיר אותו בקול, או לזמזם, גם זה תופס אם יש לך קול של צפרדע."
הרמזור התחלף לירוק והיא המשיכה כאילו מעולם לא פניתי אליה, מה שדירבן אותי להמשיך אפילו יותר.
"אוקיי אוקיי, אני אתחיל ואז החוקים יהיו ברורים יותר. אמרנו עולם כן? 'עולם חדש וטוב אני אתן לך, כבר במבט כחול את מגלה…' "
פאק. זה נדמה לי או שהג'ינג'ית נעצרה באמצע הרחוב? נעצרתי גם אני והסתכלתי עליה.
"יש לך קול ממש נחמד"
לך תבין נשים, הן מ ת ו ת לתת מחמאה אמיתית אבל לא מסוגלות להסיר אפילו לרגע קטנטן את השריון אז משתרבבות להן מהפה מילים מכבות.
'נחמד', 'נחמד' היא אומרת לי.
הודיתי לה כדי לא לפספס את ההזדמנות והזמנתי אותה לצאת. ביקשתי את המספר ופניתי ללכת, מאחורי גבי שמעתי אותה אומרת בעוקצנות "לא שאלת מה השם, איך תשמור את המספר, 'הג'ינג'ית'? "
עלתה עליי, השדה. כנראה יש עוד הרבה שהכניסו אותה תחת הקטגוריה הזו לרשימה. "נעמה" היא זרקה לאוויר תוך כדי שהיא ממשיכה ללכת במקצב המשוגע שלה ומותירה אותי נטוע במקומי עם קוקוס וניל בנחיריים.
תגובות (2)
סיפור מעניין וכתיבה יפה. מחכה להמשך…
תודה רבה !