המקום האמיתי – המשך מס׳ 4 – סוף

בס״ד

סוף הקטע הקודם: ״רצתי החוצה למרות שחפצתי לחקור עוד קצת את המקום – רק חסר לי שאחי יאשים אותי ברחפנות כדרכו בקודש…״

– המשך –

בחוץ זיהיתי חמש דמויות ישראליות.
החמימות האופיינית כמו המחסור בנימוס בסיסי בלטו על רקע השלג והקיפאון האמריקני.

הזכרתי את חוסר הנימוס.
ובכן, איציק ודובי – אחיי הידועים לשמצה – מבקשים ממישהו במרחק קילומטר שיבוא לצלם אותם.
צועקים, יותר נכון לומר.
בלב שכונת קראון הייטס השלווה, בשעה שאינה יום אלא לילה.

אני מסמיקה מה׳פדיחה׳ שהצמד מזמן לנו גם הפעם.
סיבוב של 120 מעלות ואני בגבי אליהם, שאף עובר אורח לא יעלה על דעתו שיש לי עם היצורים הנלוזים הללו איזו קרבה משפחתית.
אבא גם מגלה סימני מורת רוח כלשהם אך חורג ממנהגו ולא מעיר לצמד, יש לשער שהוא יעשה זאת מאוחר יותר.
כשטקס הצילומים מסתיים אנו פונים להכנס.
אני אוחזת בידית (אמאל׳ה צמרמורת!) פותחת את הדלת ו…

״את באיחור של רבע שעה. גשי כעת למזכירה וחזרי עם אישור על העדרותך בדקות האחרונות״

– ״בהעע??!״ ????

מאיפה הקול הזה מוכר לי? חשבתי. לקח לי כמה שניות להתעשת ולהבין.
אני עכשיו בבית הספר ״אור חנה״ בישראל, 8 שנים קדימה, וכנראה שאיחרתי לשיעור לשון של המורה יעקובוביץ׳.
זאת אומרת, היצור שזעף עלי עכשיו די דומה לה. חוץ מזה, מי אומר בימינו ״גשי כעת״?

ירדתי בגרם המדריגות שהביא אותי להשיל בשנה זו לפחות 12 קילו ממשקלי כשביני לבין המזכירה מפרידות 5 קומות ללא מעלית.

***

שנה חלפה, והנה אני בכיתה יב׳. שוב הגרלה.

בשנה שעברה לא נסעתי והפעם לא אוותר. אני לא אעשה ׳הכנה׳ לנסיעה וירטואלית שוב.

התארגנתי מראש.
חשבתי על יעקב אבינו ועל איך שהוא בא למפגש עם אחיו עשיו:
הוא שלח לעשיו מתנות, הכין את עצמו למלחמה, ולקינוח – התפלל.
איך אני תוקפת את האינפורמציה?
מתנה זה ׳לשחד׳ את היושב בשמים עם משהו שהוא אוהב, תפילה זה ברור. לחשוב יותר על מילות התפילה או ללמוד לפניה עניין בספרי חסידות.
בינינו, אני מעדיפה ללמוד כי יש לי קטע לעשות רושם על אבא שלי ????
מלחמה זה מטריד.
אני אמנם אחת מתוך כמה מאות בנות שרוצות לזכות בכרטיס טיסה, שזו בעצם מלחמה סמויה, אבל בסך הכל אנו חיות בשלום וריעות?! ????
בסופו של דבר אני מצטיידת בכמה סגולות במקום סעיף המלחמה.
ביום פקודה, לא יודעת איזו בדיוק, אחת מהסגולות עבדה!! ואולי זה היה כולן…

זכיתי ב… שובר קניה על סך 500₪ בחנות (אהממ… מה היה השם?)
חנות יוקרתית. י-ו-ק-ר-ת-י-ת.

אז מה הבעיה?

תכינו דף ועט, כי אני הולכת לגלות לכם את אחד הטיפים השווים ששמעתם (חשוב לתיכוניסטים שבוחרים את המגמה שלהם/ מתגייסים טריים/ לא משנה. כל אחד יזדקק לזה מתישהו):

קיבלתם טופס רשמי למלאות בו את ההעדפותיכם?
מלאו תמיד את שדה ההעדפה הראשונה, והשאירו את שאר השדות (העדפה שניה, שלישית וכו׳) ריקים.
מובטח לכם שתשיגו את אשר חפצה נפשכם.

והוא הדין לעלמת חן עם סגולה פצצתית לזכיה בהגרלות.
קני כרטיס א-ך ו-ר-ק להגרלה שאת רוצה לזכות בה.
הייתי צריכה לקנות כרטיס להגרלה על כרטיס הטיסה בלבד. במקום זה, גאונה שכמותי, שלפתי ארנק מהכיס בכדי להכנס להגרלה על קשקוש במקום ובטיימינג הלא נכונים.
לכל הרוחות והפיות! תמיד אני נופלת בפרטים הטפשיים!!
למען האמת, אפילו במבחנים במתמטיקה אני נכשלת תמיד בשטות אלגברית ולא בדברים רציניים (כאן המקום לקלל את הערבים שלקחו חלק רציני בפיתוח התחום הזה. ״אלגברה״ – נכון שזה נשמע בערבית?)

אגב מתמטיקה, לקראת השיעור החלטתי להבריז מהבצפר, גם ככה לא אהיה מרוכזת ואשקע במחשבות של ייסור עצמי.
קצת מידע עלי, אני לא מהטיפוסים שזקוקים לאישור בכתב או בטלפון ממישהו כדי לעשות את הצעד ה׳נועז׳ וכך אירע שב3:24 הייתי כבר בביתי, מתנשמת ומתנשפת ממאמץ ההליכה תחת השמש הקופחת של חודש אלול כשעל גבי ילקוט עמוס עד להתפקע בספרי לימוד ושאר מרעין בישין*.

בניגוד מוחלט לילקוט שלי הבית היה ריק. איזה כיף לי!!
אין כמו להתבודד ברגעים הקשים של החיים אגב שתיית מיץ תפוזים קר כשהשלט של המזגן מכוון על 16 צלסיוס וסמל של פתיתון שלג במירב העוצמה.

שקעתי בכריות הספה עם כוס המיץ האמורה, ואז הבחנתי בו.
מחייך אלי מתוך התמונה שעל הקיר.

״זה לא מצחיק״, רטנתי, ״חוץ מזה, אני עדיין מתכננת לטוס״

הוא המשיך לחייך ואני ניסיתי לקפל לחצי את הכוס החד-פעמית שהספיקה להתרוקן לבנתיים מהמיץ (הייתי מ-מ-ש צמאה).

״אני… מתכוונת ברצינות״

עדיין החיוך.

מי כמוהו יודע שהתוכניות שלי לא שוות את כוס הפלסטיק שעוברת בידיי התעללות בזה הרגע. כמעט 50% מהיממה שלי מוקדשים לשינה, 25% לפעולות יומיומיות אחרות, ועוד 25% למחשבה והתבוננות. למאי נפקא מינה**??
כדי שיהיה ברור שאין לי זמן להוציא לפועל תכנון בדוגמת סחיטת שלמונים מסבא וסבתא להגשמת חלום הטיסה שלי בתוך שבועיים.
מבחינתי סיימתי את הדיאלוג עם החיוך הנצחי, אך בכל זאת הרגשתי שמשהו חסר.

״אה, ותודה על שובר הקניה בסך 500₪״, נזכרתי.

״אל מי את מדברת בדיוק??!״

(לא) נעים להכיר. אחותי דיני, בעלת יכולת שמיעה מפותחת כשל מכשיר ציתות. חוזרת מוקדם מהלימודים בימי שני.

״את מדברת לעצמך״, היא קובעת.

הלוואי שהילדה תרשם לחוג ציור לכל שעות אחר הצהריים.

״זכיתי היום בשובר קניה״, אני מנסה להפטר ממנה.

״יפה, אבל למה את מחליפה נושא?״

***

חול המועד סוכות שנת תשע״א.
ריח ההדסים מכה באפי בעודי קוראת את ההלל.
מי היה מאמין שאני ב770!!!
החל משלהי חודש אלול ועד אחרי שמחת תורה. עם דיני.

– סוף –

—
*מחלות רעות, ארמית.
**לאיזה צורך המידע הזה, ארמית (תרגום לא מילולי).