הגיבור שלי..-פרק 53

"שלא תעיזי לעזוב אותי שוב" סאם היה מעליי והביט בעיניי אך יכולתי להבחין בזיק השעשוע שבעיניו.
המשכתי לצחוק את הצחוק המתגלגל והבלתי פוסק שלי.
"אל תצחקי לי, אני לגמרי רציני" הוא אמר אך תוך שניות הצטרף לצחוק איתי.
"סאם" הרצנתי ונגעתי בחזהו, מרחיקה אותו ממני ורומזת לו שיקום.
הוא עשה פרצוף חמוץ והבין את הרמז, הוא קם מעליי והתיישב על המיטה הגדולה.
"מה?" הוא שאל לא מבין.
"מה אנחנו מתכוונים לעשות בקשר למלאני?" שאלתי אותו.
"אנחנו?" הוא צחק.
"שלא תעיזי לעשות כלום איימי, זאת אחריות שלי לטפל בזה אז אני אטפל בזה" הוא אחר וליטף את פניי אך העפתי את ידו ממני.
"מה זאת אומרת שלא תעיזי לעשות כלום? בגללי מלאני יודעת שאבא שלי הוא נשיא ארה"ב. בגללי נטלי באה" אמרתי לו בכעס.
"אל תכעסי עלי מיילי" צחק סאם ושוב ניסה ללטף אותי אך שוב העפתי את ידי.
"אני רוצה להיות חלק מזה" אמרתי.
"אני רוצה לכסח למלאני הזאת את הצורה וללמד אותה שעם איימי נוסטון לא מתעסקים" אמרתי והנפתי את אגרופיי באוויר מה שגרם לסאם לצחוק.
הוא חיבק אותי ואז עלה מעליי שוב.
הוא הסתכל בעיניו הכחולות ישר על עיניי הירוקות ואני עשיתי בדיוק אותו דבר. יכולנו להסתכל אחד לשני בעיניים כל היום.
"אל תתייחס אליי כמו ילדה קטנה סאם" אמרתי לו וליטפתי את שיערו השחור.
"אוקיי" הוא נאנח ואני חייכתי חיוך ניצחון.
"אל תחייכי ככה" אמר גם הוא בחיוך והצביע על פרצופי.
"איך ככה?" צחקקתי שוב.
"בואי לפה כבר" הוא אמר ונישק אותי כשאני ממשיכה לצחקק.
הוא קם ממני.
"אני צריך לעשות שיחה" הוא אמר.
עשיתי לו פרצוף והתרוממתי גם אני.
"לך על זה" מלמלתי.
"אני יכול לדבר בחדר שלך?" הוא שאל.
"הוו סודי" צחקתי.
הוא קרץ ולקח את האייפון שלו מהשידה, יוצא מחדרו ונכנס לחדר הסמוך.
נאנחתי ונשכבתי על המיטה של סאם.
בבקשה שהסוף שלנו יהיה טוב…

"זה לא פייר, אתה הבטחת!" אמרתי לסאם בכעס.
"תסמכי עליי איימי, בבקשה" אמר סאם כשאנחנו מצפים לבואה של מלאני.
סאם הזמין אותה בטענה שיש לו תוכנית.
"איך אני אמורה לסמוך עלייך כשאתה לא מספר לי כלום, מה אני בכלל אמורה לעשות??" שאלתי אותו בכעס.
ישבנו אחד ליד השניה בספה הגדולה בסלון.
הוא חייך את החיוך התחמני והכובש שלו, עם הגומה הקטנה בצד והשיניים הישרות והלבנות שכמובן נוצרו בי שום גשר או רופאי שיניים למיניהם.
"את מה שאת עושה הכי טוב" הוא אמר. "לנשק אותי"
"תוכנית גרועה" שללתי ישר.
"היי" הוא אמר נעלב.
"שלום הגענו" נכנסו כריס וליסה.
"הבאת תגבורת?" שאלתי בהרמת גבה.
"היא לא רוצה לנשק אותי" התלונן סאם בפניי כריס וליסה.
"אתה כזה חמור" צחקתי ונתתי לו מכה בראש.
"טוב הפגנות חיבה אחר כך, סאם, הכל מסודר" אמר כריס.
"מעולה." אמר סאם.
"למה כולם יודעים על התוכנית חוץ ממני?" שאלתי בעצבים.
"כי את בחיים לא היית משתפת פעולה, גברת איימי" אמרה ליסה.
"אני..סיפרת לה?" שאלתי את סאם בכעס.
"לא, אבל יש לי הרגשה שעוד פחות משעה היא תדע" אמר לי סאם בחיוך.
"יש משהו שאני צריכה לדעת?" שאלה ליסה.
"על מה אתם מדברים?" התערב גם כריס.
"גם כריס לא יודע?" שאלתי את סאם.
"את צודקת, מגיע להם לדעת.." נאנח סאם.
"אני ואיימי ביחד רשמית!" אמר סאם והניף את ידיו באוויר.
"אנחנו כבר יודעים" הם אמרו ביחד.
"איך?" שאלנו גם אני וסאם ביחד.
"סיפרתם לנו" הם אמרו כאילו זה מובן מאיליו.
"אופס" אמרנו אני וסאם והסתכלנו אחד על השני.
זה לא שאנחנו לא סומכים על כריס וליסה, אנחנו מאוד סומכים עליהם, אבל אבא השביע אותנו לא לספר לאף אחד. גם לחברים הכי טובים שלנו.
"אני לא מבינה עדיין מה התוכנית.." אמרתי.
"סאם, סאם אני כאן, והממטרות מופעלות סאם" מלאני צרחה מבעד לדלת ודפקה.
ליסה וכריס הסתכלו אחד על השנייה כשהם מחליפים כיפים ומתפקעים מצחוק וכך גם סאם.
"אתם כאלה…"
"טובים, הוו כן אנחנו טובים" כריס השלים אותי והחליף כיף הפעם עם סאם.
"פתוח" סאם צעק בחיוך.
מלאני נכנסה הביתה כולה סחוטה.
"למה הממטרות דלוקות?" היא אמרה וניסתה לסדר את שיערה.
"אופס" אמרו ליסה וכריס ביחד.
"אתם צוחקים עליי?" היא נכנסה לסלון ואז הסתכלה עליי.
"זאת את נכון?" היא שאלה.
"סליחה מלאני? אני חושב שאני זה שהזמין אותך.." אמר סאם והרים את ידו.
"הוו נכון, רצית להראות לי משהו" פרצופה השתנה לחיוך.
"נכון" הוא חייך אליה.
"אז..מה רצית להראות לי?" היא שאלה בביישנות כשידיה משולבות מאחריי גופה.
"את זה" אמר סאם ועוד לפני שהספקתי להבין מה הוא עושה שפתיו נצמדו לשפתיי.
אם אני אעצור את הנשיקה זאת התוכנית של סאם תהרס, וחוץ מזה ש..ממש לא רציתי לעצור את זה!!
"הוווו" כריס ולסה התחילו לעשות קולות חימום ואני לא יכולתי שלא לצחוק כשהתנתקתי מסאם.
"אין בעיה" מלאני אמרה והתקדמה לעבר הדלת.
"כל הבצפר , כל החדשות, כל העולם עומד לדעת שאת…." היא לא סיימה להגיד את המשפט והדלת נפתחה.
"הוו שלום..את בטח..מלאני?"
אבא?