הגיבור שלי..-פרק 52

"מה קורה לך??" שאל אותי ישירות.
אני רק התיישבתי על מיטתו של כריס והסתכלתי ברצפה.
"איימי, בבקשה תספרי לי מה קורה לך, רגע אחד את הכי אוהבת אותי שבעולם ורגע אחד את דוחה אותי, אני באמת לא מבין מה עובר עלייך" אמר.
שתקתי, לספר לו?
"איימי" אמר שוב בשקט והתקרב אליי.
"זאת מלאני" אמרתי בשנייה שהוא התיישב לידי.
"מה היא עשתה?" שאל.
"היא יודעת על אבא שלי, אני לא יודעת איך אבל היא יודעת, היא איימה עליי שאם אני אתקרב אלייך היא תגלה לכולם ותודיע לתקשורת, סאם אם כולם יידעו את זה אני ואתה חוזרים הביתה וכמו שאני מכירה את אבא שלי ..הוא הולך לפטר אותך…סאם אני לא רוצה שהוא ייפטר אותך, אני לא רוצה שתעזוב" אמרתי לו וחיבקתי את חזהו חזק.
לקח לו כמה שניות לעכל את כל מה שאמרתי לו ואז הוא חיבק אותי בחזרה.
"אני לא הולך לשום מקום איימי, בזה תהיי בטוחה" אמר לי וליטף את ראשי.
"סאם" לחשתי.
"מה?" שאל.
"אממ… אני אוהבת אותך" אמרתי בחיוך.
הוא צחק ותפס בראשי , הצמיד את שפתיו לשפתיי .
"תהיי בטוחה שגם אני" אמר לי אחריי שהתנתקנו וראשינו היו קרובים אחד לשני.
חייכתי אליו בביישנות.
"טוב , בואי נחזור הביתה.. אני כבר אטפל איכשהו בעניין של מלאני" אמר.
יצאנו מחדרו של כריס. שראה טלוויזיה.
"כריס, אנחנו הלכנו.." אמר סאם לכריס.
"אממ.. הכל בסדר?" שאל אותנו והסתכל עליי.
"הכל מעולה" אמרתי לו בחיוך.
"סיפרת לו?"שאל אותי.
"סיפרתי הכל" אמרתי.
"ומה אתה מתכוון לעשות עם זה?" שאל את סאם.
"אני עדיין לא יודע..אבל.. תהיה זמין, אני אדבר איתך היום" אמר לו.
"אוקיי" אמר לו וחזר להביט בטלוויזיה.
"ביי כריס" אמרנו.
"ביי ביי חמודים" אמר ואני וסאם צחקנו ויצאנו.
הגענו הביתה, הייתי גמורה מעייפות, כשאני חושבת על זה.. כבר הרבה מאוד זמן לא ישנתי כמו שצריך.. וזה לא רק בגלל מלאני, אלא בגלל עוד מחשבות שהתרוצצו לי בראש… בעיקר על סאם..