הגיבור שלי..-פרק 50

לא לא אני לא יכולה להסתכן בלנשק אותו ולעצבן את מלאני.
אם מלאני תגלה לכולם שאני הבת של ראש הממשלה הכל אבוד.
לא רק שכולם יתנקלו אליי ויכעסו עלי שלא סיפרתי, אלא שגם יחזירו אותי לוושיגטון ויפטרו את סאם.
סאם מדהים, עד שסוף סוף אני מאושרת… אסור..אסור לי לאבד אותו.
התנתקתי מסאם במהירות והרחקתי אותו ממני בעדינות.
"מצטערת סאם, זה לא ילך בניינו" אמרתי והלכתי משם במהירות, משאירה את סאם המבולבל מאחור.
הלכתי לכיתה וראיתי את ליסה.
"ליסה אני יכולה לדבר איתך?" אמרתי לה.
"בטח בואי,, לפני שהמורה תגיע" אמרה ויצאנו מהכיתה
יצאנו מהכיתה והתקדמנו לעבר כיתה ריקה.
"אוקיי, נדרי" אמרה לי בחיוך.
"טוב אז ככה… מלאני איימה עליי" אמרתי לה.
עינייה נפערו, "חתיכת…" התחילה להגיד.
"לא ליסה!" הזהרתי.
"כלבה,פרוצה,זונה!!" התחילה לצעוק.
"ליסההה!!!" צעקתי עלייה.
"מה היא אמרה לך? אהה?? על מה היא איימה עלייך?" שאלה וקמה מהכיסא שעליו ישבה.
"מזה משנה?" שאלתי.
"איימי! דבריי!!" אמרה לי.
"היא איימה עליי לא להתקרב לסאם" אמרתי.
"לסאם?. אוחחח שכאני אמצא אותה!!" אמרה.
"כשאת תמצאי אותה אזז..? ליסה את לא תעשי לה כלום, אני רק רציתי להגיד לך כי הרגשתי שאני לא יכולה עם זה…" אמרתי ופרצתי בבכי היסטרי.
שונאת לבכות! שנאת,שונאת,שונאת! ועוד ליד אנשים אחרים.. אוחח
"לא לא איימי, דיי" אמרה וחיבקה אותי חזק.
"אני לא רוצה להתרחק מסאם ליסה, עד שתקרבנו שוב… אני לא רוצה לאבד אותו" בכיתי.
"אני יודעת" אמרה.
"את יודעת?" שאלתי.
"כן" צחקה.
"ברור שאת לא רוצה להתרחק מסאם, אתם ידידים טובים" אמרה
"אממ..אז זהו ש…" התחלתי להגיד ומחיתי דמעותיי.
"שש…?" שאלה.
"שאני וסאם קצת יותר מידידים טובים" התחלתי להגיד ואז סיפרתי לה הכל.
"או-מיי-גאד-!" היא צרחה. "יש יש יש יש" קפצה.
"אבל זהו זה נגמר.." אמרתי וברגע אחד היא הפסיקה לחייך.
"מה נגמר?? למה? את אוהבת אותו!" אמרה.
"עזביי ליסה זה מסובך, אני אסביר לך בהזדמנות" אמרתי ויצאתי מהכיתה.
יופי, יופי איימי! פעם שנייה היום שאת משאירה מישהו מבואס והמום מאחור! יופי פשוט יופי.
"היי איימי" שמעתי צעקה.
ראיתי את כריס מתקדם לעברי. עשיתי כאילו אני לא שומעת והמשכתי ללכת.
"איימי?" צעק.
המשכתי ללכת.
"היי איימי חכי, מה יש לך?" שאל.
המשכתי ללכת.
ואז הוא רץ..אוקיי הוא כבר קלט שאני מתחמקת ממנו. אז התחלתי לרוץ גם.
יצאתי אל מחוץ לבית הספר.
והוא הגביר את מהירותו ותפס אותי בשנייה.
"איימי , מה יש?" שאל.
"כלום" אמרתי בשקט.
"איימי מה קרה?" שאל שוב.
"כריס לא קרה כלום, באמת" אמרתי.
"אני לא מאמין לך ואני לא מתכוון לעזוב אותך עד שאת לא מגלה לי מה קרה" אמר.
נאנחתי.
אווויי היום הזה הוא פשוט סיוטטט!!!