הגיבור שלי..-פרק 49

תרדו לרציתי להוסיף —

"מ..מלאני???" שאלתי בתדהמה.
"אכן,אכן" אמרה בחיוך שטני והתקדמה לעברי.
"מה…א..איך את יודעת?" שאלתי בגימגום והתרחקתי ממנה.
"יש לי את הדרכים שלי" אמרה בחיוך ונעצרה.
"מלאני, בבקשה ממך..אל תגלי" ביקשתי.
זה אסון! אסון פשוט!! למה זה קורה לי? למה דווקא היא??
אם היא תגלה..זה יהיה פשוט נורא! לא רק שאני אצטרך לחזור לבית הלבן.. אלא שגם יפטרו את סאם וזהו! הכל הרוס!! עד שסוף סוף הייתי מאושרת!
היא צחקה צחוק מתגלגל.
"יש לי תנאי" אמרה בחיוך.
"כל דבר!" עניתי בלי להסס.
"אני ראיתי שאת וסאם מתקרבים אחד לשני" היא אמרה. היא לא יודעת שאנחנו זוג..לפחות זה..
"א..אנחנו תמיד היינו קרובים" עניתי.
"אוויי תפסיקי לדבר שטויות איימי, אולי כשרק הגעתם לכאן הייתם קצת קרובים, אבל אתם התרחקתם,וכולם ראו את זה! וזה ממש לא מצא חן בעייני שאתם מתקרבים שוב אחד לשני" אמרה בנימה כועסת.
"מה כל כך רע לך בזה שאני קרובה לסאם??" התפרצתי.
"אני!! אני אמורה להיות עם סאם! אני אמורה לקבל את ההכי טוב! וסאם..סאם הוא ההגדרה המושלם למושלם, זה מובן לך?! אם לא הבנת.. הסיבה היחידה שהייתי חברה שלך היא בגלל סאם! סאם לא רוצה אותך..מה לא מובן? הוא איתך רק כי הוא מרחם עלייך ובטח רק בגלל שהוא מפחד מאבא שלך!" אמרה לי.
זה היה כל כך אמין.. אבל..לא לא זה לא יכול להיות, סאם אוהב אותי … הוא בעצמו אמר לי את זה, אני במו אוזניי שמעתי אותו מבקש רשות מאבא שלי שנהיה זוג.
"זה לא נכון!" מחיתי אך רק המחשבה על זה העלתה בעייני דמעות.
"אם זה לא נכון אז למה את בוכה?" שאלה.
"א..אני." גמגמתי ומחיתי את דמעותיי במהירות.
"טוב טוב.. אין לי את כל היום בשבילך.. תקשיבי לי עכשיו טוב טוב! תתרחקי מסאם שמעת? תתרחקי ממנו , ואם לא .. לא רק שכל בית הספר ידע על זה, אלא שגם כל התקשורת..ותאמיני לי,שיש לי קשרים עם כל העולם ואישתו ולא כלכך כדאי לך להתעסק איתי, אז תתרחקי מסאם!!" אמרה באיום ויצאה מהכיתה.
לקח לי זמן לעכל את כל הדברים שהיא אמרה לי.. אז מה עכשיו? כל מה שהיה לי עם סאם.. כל הנשיקות ,החיבוקים ,הליטופים..זהו ? כאן הכל ניגמר? אני אמורה להתרחק ממנו עכשיו?
בכיתי .. פשוט בכיתי.. בזמן האחרון אני בוכה הרבה, מה עם איימי החזקה שלא אכפת לה מכלום?
איימי של שנה שעברה, שגרה בוושינגטון בדירה נחמדה עם אבא פוליטיקאי ועם כמה חברים וחברות..
אוף ! למה הכל מסתבך לי ?! אוף, אוף,אוף!
אחריי שנירגעתי יצאתי מהכיתה..
"איימי? איפה היית כל הזמן הזה? ולמה את לא עונה לפלאפון שלך, רגע.. בכית?" לפתע ליסה צצה לה משום מקום.
"אממ..מה..לא אני סתם עייפה והעיניים שלי אדומות" אמרתי.
"איימי,מה קרה?"שאלה במבט מודאג.. על מי אני עובדת? זה ליסה מהשנייה הראשונה שהכרתי אותה היא הייתה עולה עליי בשנייה.
התיישבנו על ספסל בחוץ.
"אני לא יודעת, אני מרגישה הרבה לחץ בלימודים בזמן האחרון. זה פשוט משגע אותי הקטע הזה!" אמרתי בצורה הכי אמינה שלי..אני דווקא סבבה בלימודים, בזכות סאם כמובן.
"היי אין לך מה לדאוג, אני פה וסאם פה ויש לך גם את כריס ואת טיילור ואוסטין וכל החברים של סאם.. ואת יודעת שכולם היו שמחים לעזור לך" אמרה.
"את צודקת, אני יודעת..סתם הייתי לחוצה" אמרתי.
"איימי ,אני צריך לדבר איתך" לפתע סאם הופיע לידנו. פאק בבקשה שמלאני לא פה.
"אממ..אוקיי" אמרתי וקמתי והספסל "ליסה ..זה בסדר נכון?" שאלתי אותה.
"בטח" היא צחקה.
"תודה ליסה" ענה לה סאם בחיוך.
"כיף " אמרה וסאם משך אותי ..נכנסתי לבית הספר ליד הלוקרים.
הוא הצמיד אותי ללוקרים , וקירב את ראשו אליי.
"אני רוצה שכולם ידעו עלינו" אמר לי.
ראיתי כמה תלמידים מתקרבים והרחקתי אותו ממני.
"לא סאם, רעיון גרוע.." אמרתי.
"זה לא אכפת לי מה חושבים, העיקר שאבא שלך מרשה..מצידיי שיגידו מה שיגידו , אני אוהב אותך" אמר והתקרב אליי שוב.
חייכתי אליו.. אני כל כך אוהבת אותו.
אבל אז ראיתי את מלאני מתקרבת, מתוך ריפלקס העפתי אותו מעליי..
סאם הסתכל עליי בבילבול, אז שם לב למלאני שנועצת בנו מבטים.
הוא חייך חיוך שלא מצא חן בעייני בכלל. ואז גיחך.
"נוו באמת, ממנה את מפחדת?" לחש לי ובלי לחכות לתשובה הדביק אותי לקיר ונישק אותי בתשוקה.
עצמתי את עייני, לא היה אכפת לי ממלאני ..למרות שידעתי, אני כלכך הולכת לשלם על זה..