הגיבור שלי..-פרק 45

"ב..בגללי?" שאלתי. איך זה יכול להיות?
"כן בגללך" אמר.
"אבל..מה עשיתי?"שאלתי בשקט.
"כלום איימי, לא עשית כלום" אמר והתיישב על אחד הכיסאות וטומן את ראשו בשתי ידיו.
"סאם,דיי תגיד לי מה עשיתי?" התחננתי.
"באמת נמאס לך ממני?" שאל והרים את ראשו משתי ידיו.
"ממש לא!" עניתי במהירות.
"אז למה אמרתי לי את זה אתמול?" התעצבן והתקרב אליי.
"מה רצית שאני אגיד לך? שאני אוהבת אותך??"צרחתי עליו. ורק אז קלטתי מה אמרתי.
הנחתי את ידיי על פי.
הסתובבתי כדי לצאת במהירות מהכיתה אך סאם תפס בידי ומשך אותי אליו.
הבטתי בעיניו, עיניים שכחולות האלו שגורמות לכל הבנות לפול לרגליו ולהיתאהב בו. העיניים שהצליחו לכבוש גם אותי.
הוא רכן אליי ונישק אותי נשיקה עדינה על השפתיים, עצמתי עיניים נישקנו אחד את השני ולא הפסקנו.
אף אחד לא רצה לעזוב, לפפתי את ידי סביב צברו והוא הניח את ידיו על מותניי.
הנשיקה הפכה לסוערת, תשוקתית כל כך , לא רציתי להתנתק ממגעו החם.
אבל הייתי חייבת לנשום..התנתקתי ממנו בעדינות והשפלתי את מבטי בעודי מורידה את ידי מצברו.
הוא עדיין אחז במותניי וקירב אותי אליו.
"ס..סאם?"שאלתי לא מבינה.
הרמתי את ראשי אליו. הוא חייך אליי.
"מה?" שאל.
"מ..מה קורה פה?" שאלתי.
הוא צחק קצת.."את האמת שגם אני לא יודע" אמר ונישק אותי שוב נשיקה קטנה.
צחקתי מעט, אז..הוא אוהב אותי?
הוא ליקק את שפתיו ובא לנשק אותי שוב.
"טוב דיי, זה מספיק" צחקתי.
"אין מצב, אני רוצה עוד!" אמר בחיוך והתן לי נשיקה חטופה על השפתיים.
צחקתי.
"ניראלי שכדי שנצא מהכיתה הזאת" אמרתי.
"אוקיי" נאנח ושיחרר אותי.
"אולי נחזור הביתה?"שאל אותי סאם במסדרון.
"לא סאם,לך ללמוד, אמרתי בחיוך.
"אבל אני רוצה שנהיה כבר רק שנינו לבד" אמר כמו ילד קטן.
צחקתי.
"סאם יהיה לנו מספיק זמן, אנחנו גרים ביחד דפוק" אמרתי.
"אוקיי,אוקיי. ניפגש בסוף הלימודים" אמר באנחה.
"ביי" אמרתי וברחתי לכיתה.
הייתי כל כך מאושרת,רציתי לצרוח . להשתגע. אני וסאם!הוא אוהב אותי, באמת אוהב אותי!
ואז חשבתי על זה.
מה יקרה כשאבא שלי ידע על זה…?
פאק, ידעתי שלא יכול להיות יותר מידיי טוב!