הגיבור שלי..-פרק 44

התחלתי לבכות ולהתייפח בפני ליסה.
והיא..היא רק חיבקה אותי וליטפה אותי.
אחרי שנרגעתי פחות או יותר שמעתי אותה אומרת. "את ממש אוהבת אותו אהה?"
"מאוד" מלמלתי. "מעצבן אותי שאנחנו לא מרגישים אותו הדבר".
"ומי אמר לך שאתם לא מרגישים אותו הדבר? את ראית איך הוא דואג לך??" שאלה ליסה.
"ליסה.. הוא עושה את זה כי הוא חייב,לא כי הוא רוצה" אמרתי לה.
"למה הוא חייב? אתם רק ידידים,זה לא שהוא איזה שומר אישי שלך" אמרה.
הלב שלי פעם בחוזקה. לספר לה..? לא לספר לה..?
"אני יודעת, אבל הוא הבטיח לאבא שלי שהוא ישמור עליי, זה היה התנאי" שיקרתי.
"אם את שואלת אותי…הוא ממש אוהב אותך" אמרה.
"אז איך את מסבירה את ההתנהגות המוזרה שלו מהבוקר?" שאלתי.
"אולי..אולי הוא קם על רגל שמאל היום,זה קורה לכולם." אמרה.
"אני מקווה" מלמלתי.
"טוב בואי..ממילא פיספסנו את השעתיים הראשונות" אמרה.
קמנו והתהלכנו במסדרונות.
"היי, היי איימי" שמעתי קול מוכר קורה לי.
הסתובבתי, זה היה ג'וש.
הוא רק אליי. "איימי" אמר לי מתנשף.
"איך אתה מעיז להתקרב אליה אחרי מה שעשית לה,תעוף מפה" צעקה עליו ליסה.
"ליסה תשתקי,אני רוצה לדבר עם איימי לבד" אמר לה.
ליסה הסתכלה עליי, הנהנתי לה שתלך.
"טוב דפוק, אבל אם תעשה לה משהו אני נשבעת לך שאתה תמצא את עצמך במיון." איימה עליו והלכה.
"איימי , אני ממש מצטער" אמר לי.
"סליחה לא תעזור לך" אמרתי.
"אבל אני באמת מצטער שניצלתי אותך, אני ידעתי שאהבת אותי והייתי חבר שלך רק בגלל שאהבתי את מלאני,ו…אממ.. אני מבין עכשיו שעשיתי טעות" אמר.
"ורק עכשיו אתה מבין את זה?" שאלתי בציניות.
"אני יודע, אבל היי..יש לנו משהו משותף, את שנינו מלאני ניצלה" הוא גיחח.
לא צחקתי, כעסתי..הוא ממש חצוף!
ואז משום מקום, ראיתי אותו נופל. הייתי בשוק, ואז ראיתי את סאם.
"סאם, מה אתה עושה?" צעקתי עליו.
אך הוא לא התייחס אליי.
הוא המשיך להרביץ לג'וש.
"אתה לא מתבייש, אחריי מה שעשית לה?" שאל את ג'וש כשהוא מרים אותו מהחולצה.
"סאם, אני אמרתי שתעזוב אותו!" צעקתי ומשכתי בידו של סאם.
סאם הביט בי במבט אטום.
"הוא רק בא להתנצל" אמרתי לו.
"זה לא מעניין אותי" אמר סאם.
"סאם,תעזוב אותו ע-כ-ש-י-ו " צעקתי.
סאם עזב את ג'וש המסכן שברח כל עוד נשמתו בו.
"אתה פשוט בן אדם חולה בראש!" אמרתי לסאם.
"אני חולה בראש ? אני? למה את מדברת עם הבן אדם שהכי פגע בך בעולם??" שאל אותי.
"צודק..למה אני מדברת איתך בכלל ?" אמרתי והסתובבתי כדי ללכת.
"רגע.. מה?" שאל וסובב אותי אליו.
"סאם, לא פה,בבקשה לא פה!" אמרתי לו כששמעתי את הצילצול שאמור להכריז על ההפסקה.
"צודקת" אמר ומשך אותי לכיתה הקרובה.
"אני זה שפגעתי בך?" שאל.
"אתה היחיד שפגעת בי,אתה אגואיסט,אכזרי, פשוט אין לך לב!" צעקתי עליו.
"לי אין לב?" צעק פגוע.
"כן סאם, לך אין לב! מתי הייתה הפעם הארונה שבכית,אהה?" שאלתי אותו.
"אתמול" ענה בשקט.
"ל..למה?" שאלתי, לא האמנתי שסאם בכה אתמול.
"בגללך"