הגיבור שלי..-פרק 43

צחצחתי שיניים והתלבשתי.
"סאם אתה יכול להכין לי נס קפה?" צעקתי לו, כמו בכל בוקר.
"לא" אמר.
"סאם נו בקשה" צעקתי.
"איימי חלאס לשגע אותי, אני השומר שלך, לא המשרת." אמר בכעס.
להגיד שלא נעלבתי עד עמקי נשמתי תהיה שקר.
הבן אדם שאני הכי אוהבת שונא אותי,והכי גרוע…שאני לא יודעת על מה !
יצאתי מהחדר אחריי שגמרתי לסדר את שיערי.
הכנתי לי נס קפה. הוא היה מגעיל! טוב נוו…כל נס קפה היה נראה מגעיל אחרי שטועמים את הנס קפה של סאם.
לא רציתי לדבר עם סאם, יצאתי מהבית והתקדמתי לעבר בית הספר.
לפתע מכונית עצרה לידי.
"איימי ?!" ראיתי את כריס.
"היי" אמרתי בהתלהבות מזויפת.
"הכל בסדר?" שאל בדאגה.
"כן בטח…למה שלא יהיה בסדר?" שאלתי.
"אממ..בואי נחשוב, כי את הולכת ברגל לבית הספר דבר שאת אף פעם לא עושה, וכי את מתנהגת כאילו קרה משהו" אמר.
צחקתי טיפונת. "אל תדאג, לא קרה כלום" אמרתי בחיוך.
"טוב תעלי" אמר בחיוך.
עליתי למכונית של כריס.
"אז את בטוחה שלא קרה כלום?" שאל שוב.
"כן נודניק.." אמרתי וצחקתי.
הגענו לבית הספר. נפרדתי מכריס ונכנסתי לכיתה.
"היי" קראה לעברי ליסה.
"היי" עניתי. "אני חייבת לספר לך משהו"
"אוקיי, בהפסקה" אמרה בחיוך.
"לא, לא בהפסקה,עכשיו…" אמרתי ,הייתי כלכך להוטה לספר לה על הכל.
"טוב..אז בואי" היא לקחה את תיקה ומשכה אותי איתה.
יצאנו לחצר וישבנו על הדשא מתחת לעץ אלון גדול.
"מה כל כך דחוף?" שאלה בחיוך.
השפלתי את מבטי.
"איימי, מה קרה…?" שאלה בדאגה כשהבינה שזה רציני.
התחלתי לספר לה הכל,על ה'כמעט' אונס שהיה לי,על ההצלה של אוסטין וטיילור ,איך סיפרנו לסאם, על כך שהוא הלך לפוצץ את האנס במכות , ועל ההתנהגות המוזרה של סאם מהיום בבוקר.
"אני לא מאמינה!" אמרה כשדמעות בעינייה."את בסדר עכשיו?, איזה מזל שאוסטין וטיילור היו שם" אמרה וחיבקה אותי חזק.
"ידעתי שאסור לי להשאיר אותך ללכת לבד הביתה, אוככ אני כלכך טיפשה" התעצבנה על עצמה.
"דיי זה ממש לא באשמתך, אני הטיפשה ..אני ניסיתי לעשות לעצמי קיצורי דרך ועברתי דרך שונת עבריינים" ניסיתי לעודד אותה.
התחלנו לדבר, בזמן שהיא ממשיכה להצטער על כך שהשאירה אותי לבד.
"בפעם המאה!! אני סולחת לך ! ו..בואי נעביר נושא" אמרתי.
"אוככ בסדר" אמרה. "מה קרה בינך לבין סאם?" שאלה.
הרגשתי איך מערבולת של רגשות הורסת אותי מבפנים, רק עכשיו אני חושבת על זה..
מה? מה קרה ביני לבין סאם ?
זה הדבר שהכי פחות ציפיתי להתפרק ממנו. אבל הנה…
התפרצתי בבכי בלתי נשלט.
יהיה לליסה ממש ממש קשה לנחם אותי מהפגיעה של סאם.!