הגיבור שלי..-פרק 42

הוא התיישב על מיטתי, קרוב אליי.
הרגשתי צמרמורות בכל הגוף. אלוהים, למה דווקא אותו ? הוא פאקינג השומר האישי שלי !
"מה עשיתם לו?" שאלתי אותו.
"הרבצנו לו" אמר באדישות,כאילו זה משהו בסדר.
"סאם, זה אסור!" מחיתי.
"ולאנוס אותך, זה מותר?" שאל כועס.
"אם יגלו שזה אתה…"
"אם גילו שזה אני?" שאל.
לא עניתי, זה לא באמת יזיז למישהו גם אם יגלו שזה הוא. אסור לעשות לו כלום. הוא הגן עליי מאונס, מותר לו.
"אבל לא על זה רציתי לדבר איתך" אמר.
"אז..?" שאלתי.
"מה קורה לנו?, בתקופה האחרונה אנחנו בקושי מדברים, אנחנו לא צוחקים ביחד כמו פעם,למה?" שאל.
כי אני אוהבת אותך,זה למה.
"לא יודעת" עניתי. "אולי זה בגלל שסוג של נימאס לנו אחד מהשני"
אוייי ג'זס! מה אמרתי !?
"כן אולי את צודקת, אבל אין מה לעשות, אנחנו חייבים לנסות לסבול אחד את השני" אמר בחיוך.
הוא לא נפגע ממני ?
"טוב אז… ניראה לי שאני אלך לישון" אמרתי.
"טוב, אז אני נכנס להתקלח, לילה טוב שיהיה לך" אמר ויצא.
מה עשיתי ? מה עשיתי ???
עכשיו הוא בטח ישנא אותי..למרות שלא ניראה לי שאני כלכך מזיזה לו.
החלטתי ללכת לישון בתקווה שמחר יהיה טוב יותר.
קמתי לבוקר קריר במיוחד.וואוו ולחשוב שלפני כמה חודשים היה קיץ.
התכסתי בשמיכת הפוף הנעימה לא רציתי לקום.
"איימי, איימי את צריכה לקום" סאם נכנס לחדרי. וואוו סאם למה??
הוא היה נטול חולצה לבוש רק במכנס משובץ שהחמיא לו בצורה לא נורמאלית!
"לא באלי לקום" מילמלתי.
"טוב, זה לא כלכך תלוי בך" אמר בקרירות, מה יש לו.
קמתי באנחה, אני חושבת שהוא קם על רגל שמאל היום.

היא אמרה שנימאס לה ממני. איך היא יכולה?
"כן אולי את צודקת. אבל אין מה לעשות, אנחנו חייבים לנסות לסבול אחד את השני" אמרתי בחיוך.
רק שלא תחשוב שאני נעלבתי ממנה. אסור לה לחשוב ככה, אני רק השומר שלה.
לא אמורים להיות לי רגשות אליה ! אז למה יש לי?
ולא מדווקא היא, שמרתי על עוד מיליון בנות לפנייה, וכולן התחילו איתי ודווקא היא,שאין לה טיפת רגש אליי. שאולי לפעמים אנחנו סתם יושבים וצוחקים. אבל לא משנה מה, בסף היא תמיד דואגת להזכיר לי שאני רק השומר האישי שלה. והיא צודקת.
חשבתי שהיא אוהבת אותי, היה לי קצת ביטחון אחרי הנשיקה, הייתי בשמיים על האומץ שלי.
אף פעם לא התרגשתי כלכך מנשיקה. הייתי בטוח שגם היא.
ואז דיברתי עם כריס, נימאס לי שהיא יותר קרובה אליו.נימאס לי שלו היא מספרת ולי לא.
נימאס לי שהוא תמיד מחבק אותה, שהוא תמיד יכול לצחוק איתה, נימאס לי שאותו היא אוהבת ואותי לא.
עד שסוף סוף אני אוהב מישהי באמת,. למה זה לא יכול להיות הדדי?
היא אמרה שהיא רוצה ללכת לישון, אז תרצתי שאני הולך להתקלח.
יצאתי מחדרה. נכנסתי לחדרי. לא יכולתי להפסיק לחשוב עלייה. הפלאפון שלי צילצל. כמו כל לילה,זה היה ג'רמי, אבא שלה.
לא הייתי מסוגל לענות לו. מה הייתי אומר לו? היום הזה היה אסון. הרגשתי כלכך פגוע.
דיי סאם, מה קורה לך? אתה אף פעם לא נפגע מבחורה! אתה רק פוגע בהן,אבל לא נפגע.
דמעה בודדה זלגה מעיניי. אני אף פעם לא בוכה! איך זה קורה עכשיו?
מחיתי אותה במהירות, סאם אתה גבר! גברים לא בוכים!! הייתי מזועזע מעצמי.
עשיתי הכל בשבילה. הייתי גבר החלומות.איך, איך זה יכול להיות?
אני כלכך אוהב אותה? אני מאוהב בה עד הגג. אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי.
אבל היא לא אוהבת אותי !
למה שאני אתנהג כאילו הכל בסדר אם כלום לא בסדר!!?
זהו ממחר אני הולך להתנהג כמו השומר האישי שלה, לא כמו אל חבר או ידיד טוב.
קמתי לבוקר קריר טיפה.
למי אכפת?
יצאתי נטול חולצה אל חדרה של איימי. היא התכרבלה בשמיכת פוך שלה,כלכך הייתי רוצה להיות שם איתה… לא,סאם,דיי!
"איימי ,איימי את צריכה לקום" אמרתי.
"לא באלי לקום" מילמלה בקולה הרך.
"טוב, זה לא כל כך תלוי בך" אמרתי בקרירות.
היא קמה באנחה, כלכך כאב לי להתייחס אלייה ככה.
אבל אין מה לעשות…אני הרי *רק* השומר האישי שלה.