הגיבור שלי..-פרק 32

"כן אני בסדר אני סתם לא מרגישה טוב" הרגעתי את מלאני.
"ו..למה סאם לא בא היום?" שאלה,לפעמים ניראלי שהיא סתם מנצלת אותי כדי להגיע לסאם.
"לא יודעת..אני חושבת שהוא הלך לבצפר" שיקרתי. אני יודעת שאם היא תדע שסאם נשאר בבית,היא תבריז ותבוא אלינו. היא עושה את זה תמיד!
"מוזר,לא ראיתי אותו"אמרה.
"מה עם נטלי?הבאת אותה איתך לבצפר?" העברתי נושא.
"כן,היא מאוכזבת שהיא לא פגשה את סאם"היא לחשה לתוך הפלאפון.
"אהה..אז בגלל זה התקשרת?"שאלתי.
"כן..חח מה באמת חשבת שהתקשרתי כי שמעתי שאת חולה?" שאלה צוחקת.
"כ..כן..זתומרת..לא?..כאילו ..לא,ממש לא חשבתי ככה"אמרתי וצחקתי צחוק מזוייף.
כן,זה בדיוק מה שחשבתי..!
"ט..טוב נדבר אחר כך"אמרתי וניתקתי.
קמתי מהספה,התקדמתי לעבר המטבח. הכנתי לעצמי תה,איכס הוא מר. הוא לא כמו התה שסאם הכין לי אתמול.
אני חייבת להפסיק לחשוב על סאם,אני חייבת להתחיל להשלים עם העובדה שיש לי חבר. ושסאם ואני בחיים לא נהיה ביחד. אני חייבת להשלים עם העובדה. שבאיזשהו שלב,סאם יתפטר..או שאבא שלי יפטר אותו. ובאיזשהו שלב אני אצטרך לנתק איתו את הקשר-לתמיד!
אוףףףףףף! סאם,סאם וסאם! כל החיים שלי סובבים רק סביבו!אולי מלאני חברה שלי בגלל סאם אבל מעניין אותי מה יקרה כשסאם יבהיר לה שהוא לא רוצה אותה,אם זה יקרה בכלל..
דיי! אני חייבת להוציא את השטות הזאת מהראש. מלאני חברה שלי בגלל מי שאני ולא בגלל סאם!
"היי"לפתע סאם הופיע במטבח.לא עניתי לו.
"אני רואה שהשלמת עם המצב הזה שאת חולה"אמר בגיחוח כשראה את התה על השיש.
"עזוב אני שונאת תה.."אמרתי,מנסה להוציא את הדיכאון הלא מוסבר ממני.
"אתמול לא שנאת תה"אמר בחיוך.
"אתמול לא הייתה לי ברירה"אמרתי.
"איימי,הכל בסדר?"שאל פתאום בדאגה.
"כן" עניתי בשאננות עד כמה שיכולתי, "טוב אני בחדר"אמרתי ובאתי ללכת.
"איימי את לא מסדר"אמר והחזיק בידי. "מה קרה?" שאל. הוא הביט על תוך עייני הירוקות בעיניו הכחולות.
לא יכולתי לעמוד בזה,סאם מחרפן אותי,והדבר שהכי משגע אותי,הוא שאני לא יכולה לעשות כלום בנוגע לזה. שאני סתם עוד אחת שדלוקה על איזה חתיך..דיי זה כבר נימאס.
"כ-ל-ו-ם-!"אמרתי בתוקפנות והתנתקתי מידו.
הלכתי לחדר. כלכך הייתי רוצה לדעת על מה סאם חושב עכשיו,הוא בטח חושב שאני סתם משוגעת.
שכבתי ככה על המיטה,אולי איזה עשר דקות מביטה בתקרה שכבר מתחילה לזוז מרוב שאני בוהה בה.
דפיקה על דלת החדר שלי נשמעה.
לא עניתי. סאם נכנס עם שתי ספלים.
"לא תודה"אמרתי. עדיין שוכבת ומביטה בתקרה.
"שכחת לשים בתה שלך סוכר,אז..הכנתי לך חדש"אמר בחיוך.
"ושוב..לא תודה,אין לי כוח שב לשבת ולשתות תה בזמן שאתה שותה לי נס קפה מול הפרצוף"אמרתי בנוקשות.
"תאמת..שהכנתי לי גם תה.."אמר בחיוך כובש וחיכה לתגובה ממני. לא עניתי לו. רק המשכתי לבהות בתקרה.
"איימי אני לא יודע מה עובר עלייך אבל..אני ממש רוצה לעזור לך,אני לא יכול לראות אותך ככה"אמר בהתחננות ,הניח את הכוסות על השידה והתיישב על המיטה.
התרוממתי,חיבקתי את סאם חזק. אני חושבת שהוא חייך..ואז הוא חיבק אותי בחזרה.
הוא נשכב על המיטה. ואני בזרועותיו .מתכרבלים ביחד בתוך סמיכת פוך נעימה. זה היה כלכך כיף.
סוף סוף הרגשתי מאושרת.