הגיבור שלי..-פרק 31

קודם כל אני חייבת להתחיל ולומר לתושבי הדרום אני משתתפת בצערם,הייתי בחו"ל עד אתמול [כן..אני יודעת שנסחפתי קצת.. שבועיים בכל זאת-התנחלות]
ולמזלי הרקטה או הטיל שפגע בתל אביב היה למזלי רחוק ממני..ואני חייבת לעודד אותכם שכל מדינת ישראל עומדת על הרגליים! ושכולם ינסו לעשות הכל כדי שלא שיקרא לכם משהו רע..
ובמעברררררר חד….

היא נישקה אותו,והוא..אהב את זה..זה מוזר,סאם שונא את מלאני. היא נישקה אותו בתשוקה..והם לא הפסיקו..אני אוהבת את סאם.ואני יודעת את זה.ואם היה לי צל של ספק עכשיו אני בטוחה.
הם מסתכלים עליי,מחייכים וחוזרים להתנשק.
קמתי בבהלה מהמיטה. זה היה סיוט! מזל.. מה השעה בכלל? קמתי מהמיטה. הנשיקה של סאם ומלאני אתמול הייתה יותר מידי בשבילי. הדבר היחיד שמרגיע אותי..הוא שסאם העיף את מלאני ממנו בשנייה שהיא נישקה אותו.
הרגשתי מסוחררת. התהלכתי בבית כמו מסוממת.הגעתי למטבח. להפתעתי,סאם היה שם.
הוא מזג לעצמו קולה לכוס זכוכית.הוא בא ללכת לצאת ואז ראה אותי.הוא הסתכל עליי וכיווץ את גבותיו.
"איימי?את בסדר"הוא הניח את הכוס על השולחן והתקדם לעברי.
"כן פשוט יש לי רק סחרחורת..זה הכל"אמרתי מנסה להישמע בסדר,רק שזה לא כלכך הלך לי..
"את לא ניראת טוב ,את חיוורת לגמרי."הוא אמר בדאגה והחזיק בשתי כתפיי כדי לייצב אותי.
הרגשתי שהכל עולה לי לגרון. הסחרחורת הציפה אותי וכאב ראש מטורף הופיע.
"סאם..אני חושבת שאני עומדת להק.."לא הספקתי לגמור את המשפט וכבר בגדיו של סאם היו מלאים כולם בקיא.
"בואי" אמר והוביל אותי לעבר השירותים.
הוא שתף את פניי וניקה אותי. לא יכולתי לזוז,בחיים שלי לא הרגשתי חולה ככה.
לבסוף הוא הרים אותי כמו כלה אל הספה בסלון..
"איימי קר לך?" שאל.
"לא"עניתי בלחש.
הוא הלך לחדרו והביא את שמיכת הפוך שלו,
"אמרתי שאני לא רוצה" אמרתי מנסה להתעצבן.
"גם אני אמרתי שאת חולה!"אמר קצת בכעס.
נאנחתי.
הוא נגע במצחי "יש לך חום" קבע והביא מהמטבח מגבת רטובה. הוא הניח את המגבת על ראשי.
"זהו,אני נכנס שתי דקות להתקלח..אל תקומי"אמר ונכנס להתקלח.
הבטתי בתקרה. איזה מזל שנטלי בסוף הלכה לישון אצל מלאני.
לפעמים אני מתגעגעת לליסה,תמיד כשאני חושבת על מלאני כחברה טובה. ליסה מופיעה לי בראש..זה הזוי כי ניתקתי איתה את הקשר כבר מזמן.
סאם יצא מהמקלחת. נטול חושצה ורק מגבת מכסה את פלג גופו התחתון. שיריו בלטו באופן מדהים .לסאם יש יופי מיוחד.יופי כובש..בוא הרבה יותר חתיך מכל הדוגמנים אלה..
הוא נכנס לחדר להתלבש. ותוך שנייה יצא.
הוא עדיין היה בלי חולצה,אבל היה לבוש במכנס.
הוא התקרב אליי,הרים את המגבת מראשי.
"יופי ירד לך קצת החום"אמר והלך למטבח. אחרי שלוש דקות הוא חזר עם שתיי ספלים.
הוא הניח אתם על השולחן והתיישב ליד רגלי.
"את יכולה להתיישב?"שאל
"סאם אני חולה לא נכה"אמרתי בגיחוח.
הוא עזר לי להתרומם. התיישבתי.
"נס?" שאלתי בשמחה ולקחתי את ספל הנס.
"תה!" אמר ולקח מידי את ספל הנס.
"תה?"שאלתי. "אני שונאת תה!"
"כשחולים שותים תה"אמר.
"הפילוסוף סאם" אמרתי "קדימה"האיץ בי סאם.
"טוב"אמרתי ולגמתי מהספל.זה היה כלכך טעים. אני שונאת תה..וזה היה..ט-ע-י-ם-!
"בואי"אמר לבסוף וסימן לי לשכב על ברכיו.
נשכבתי.עייני נעצמו מעצמן. הייתי מותשת.וסאם..הוא כלכך מושלם.
"סאם.."אמרתי שנייה לפני שנרדמתי. הוא הסתכל עליי בחיוך. "סליחה על..אתה יודע..מה שקררה במטבח"אמרתי מגמגמת.
"זה בסדר,אני לא מהנגעלים,אני מהדואגים"אמר.
"וזה מעולה!"אמרתי ונירדמתי..