הגיבור שלי..-פרק 3

למזלי הרב,זאת הייתה מרתה. היא לא אמרה כלום..רק התיישבה לידי על המיטה.שכבתי על רגליה ופשוט התפרקתי.בכיתי ובכיתי ולא הפסקתי. והיא..לא אמרה כלום,היא רק ישבה,ליטפה אותי וחיכתה שאני ארגע-כמו אמא אמיתית!
כשנרגעתי קצת היא אמרה "בואי" וקמה. עמדנו אחת מול השנייה , היא נגבה את דמעותיי בידיה ואני חייכתי. היא חייכה אליי בחזרה ואז חיבקה אותי. "תבטיחי לי שתבואי לבקר!"היא אמרה והתנתקה ממני. חייכתי אליה ואז הנהנתי. "יופי עכשיו בואי לאכול..כולם מחכים לך.
ירדנו למטה ובאמת..כולם היו שם. אבי וריטה-העוזרת שלו ישבו בשולחן ובן-השומר האישי של אבא,עמד שם ויכולתי לראות אותו מחייך אליי.למרות המשקפיים השחורות וכל השרירים המוחבאים בחליפה,תמיד אהבתי אותו..
ישבתי בשקט בשולחן.לא רציתי לאכול..אבל הייתי ממש רעבה אז הבנתי שזה לא הזמן המתאים למרוד.
בשעה ארבע נשמע צלצול בדלת הבית הלבן.כשיש צלצול בדלת,כולם ישמעו את הצלצול..הוא ממש חזק.
ג'ון הלך כמנהגו לפתוח את הדלת,ואני ישבתי בסלון הענק עם רגליים על השולחן,את האמת אני יכולה
לשרוד בבית הלבן עוד כמה ימים. לפתע שמעתי את ג'ון אמר "שלום מה שלומך?" הוא היה ממש נלהב..כנראה שהוא ממש אוהב את מי שנכנס עכשיו בדלת.רגע..מי נכנס עכשיו בדלת??
לפתע ראיתי את אבא שלי הולך לכוון הדלת."אהה סאם בוא..אתה צריך עזרה עם המזוודה?" הוא אמר. "לא היא ממש לא כבדה."אמר סאם וסחב את המזוודה קלילות אל תוך הבית. לפתע אבי נכנס לסלון. "איימי,את עדיין לא מוכנה? קדימה,המזוודות שלך מוכנות?" הוא אמר. הסתכלתי עליו באדישות. "אבא המזוודות שלי מוכנות כבר מתחילת השבוע" אמרתי וקמתי.
עליתי לחדרי והבאתי את המזוודות.הם לא היו כבדות במיוחד..הבאתי שתי מזוודות-אחת גדול ואחת בינונית.
אבי,ריטה,בן,ג'ון,מרתה וכמובן סאם חיכו לי בכניסה לבית. מכונית גדולה חיכתה לנו בחוץ.
אחרי הרבה דמעות ומשפטי פרידה..אני וסאם עלינו למכונית ,הנסיעה כולה הייתה שקטה..אני חושבת שככה עדיף.
הגענו לשדה התעופה. "בואי" אמר לי סאם ולקח מידיי את המזוודה הגדולה. רצתי אחריו עם המזוודה הבינונית ביד והוא התקדם לעבר אישה בלונדינית עם אודם אדום ועיניים קטנות. "היי,אנחנו צריכים שתי כרטיסי טיסה לניו יורק" הוא אמר במהירות ואז חייך חיוך כובש לעבר האישה. "בטח" האישה אמרה בהסמקה. "אממ..תגידו אתם ביחד?"היא שאלה תוך כדי שהיא מעתיקה את התעודת זהות של סאם למחשב במהירות.
"ממש לא!"אמרתי במהירות לפני שסאם הספיק לומר משהו. היא חייכה ורגע לפני שהיא הביאה לסאם את הכרטיסים, היא אמרה לו "אז אולי..אממ..אני יוכל לקבל את המספר שלך?" היא פנתה לסאם. סאם הנהן במהירות והיא הגישה לו עט ודף.. הוא כתב במהירות..כאילו הוא כבר רגיל שבנות מבקשות ממנו מספרים. התחלתי לאבד את הסבלנות. "תגידי אנחנו נקבל את הכרטיסים שלנו היום?"אמרתי לה בכעס כשראיתי אותה ממשיכה לפלרטט עם סאם,שנראה חסר אונים לגמרי. "בטח"היא אמרה ושלחה אליי מבט מאיים. קול הקברניט נשמע,דבר שהלחיץ אותנו מאוד. "תגיד לה שתיקח לנו את המזוודות" לחשתי לסאם בלי לחשוב פעמיים. וואו הוא גבוהה הייתי צריכה למשוך אותו למטה כדי להגיע לאוזן שלו.
"מה?!"הוא שאל. "פשוט תעשה את זה אמרתי לו ודחפתי אותו לעבר האישה.
הוא אמר לה משהו והיא רק הנהנה בהסמקה-פוסטמה!
עדיין בהיתי בהם ופתאום יד משכה אותי. לא הבנתי מה קורה ואז גיליתי שזה היה סאם שרק ממש מהר למטוס.
הגענו למטוס והתיישבנו במקומותינו. ישבנו אחד ליד השני ולמזלי אני ישבתי ליד החלון. בהיתי בכל האנשים הרצים למטוס.
לפתע התיישבו מולנו שתי בנות. הם ראו את סאם והחלו לצחקק. "היי" אמרה אחת מהן. "אממ..היי" אמר סאם בהרמת גבה ולא הבין לעזאזל מה היא רוצה מהחיים שלו. הם התחילו לפתח שיחה עם סאם ואני רק התפללתי שהם לא יפנו אליי..
המטוס המריא והפלאפון של סאם החל לצלצל. "הלו..כן היא פה לידי..הנה קח אותה" הוא אמר והגיש לי את הפלאפון שלו. הבנות שהיו מולנו פערו פה בתדהמה.
"הלו"עניתי. "היי מתוקה,אתם בטיסה" אבי שאל. "כן..טוב אומרים לי שאסור לדבר פה אז ביי" אמרתי וניתקתי. "מה?!"אמר סאם כשלא הבין מאיפה המצאתי את השקר הדפוק הזה. התעלמתי ממנו.
"רגע..אתם מכירים?"לפתע התפרצה אחת מהבנות שהייתה מולנו. סאם הנהן. "אתם חברים?" שאלה השנייה. "לאאא" ענינו שנינו ביחד. הבנות הסתכלו אחת על השנייה בחיוך ואחת מהן פנתה אליי. היו לה עיניים חומות ושיער שחור וגלי. "נעים מאוד,אני נטלי וזאת אמה" היא אמרה. "נעים מאוד" אמרתי באדישות. "קוראים לה איימי" אמר סאם כשראה שאני לא משתפת פעולה. "אהה נחמד,איימי בת כמה את?" שאלה אותי אמה. "16" אמרתי. "רגע גם אתה בן 16?" היא שאלה את סאם. "לא אני בן 18"הוא אמר. אין לי מושג כמה דיברנו..הדבר היחיד שאני זוכרת זה שבאיזשהו שלב בשיחה פשוט נרדמתי..