הגיבור שלי..-פרק 27

"היי,גו'ש" צעקתי לגו'ש כשראיתי אותו מדבר עם איזה חנון במסדרון. רצתי אליו.
"היי" אמרתי מתנשפת.
"היי"הוא החזר."איימי תכירי זה ריף" הוא אמר והצביע על החנון שדיבר איתו.
"היי ריף" אמרתי בנחמדות.
ריף עזב אותנו והלך לכיתתו,בכל זאת-חנון!
"איזה מוזר חבר שלך"אמרתי לגו'ש.הוא באמת היה מוזר!התלבושת שלו!ההתנהגות שלו! הכל!פשוט מוזר!!
"הוא לא מוזר..את תילמדי להכיר אותו,הוא ממש נחמד"אמר וגילגלתי עיניים.
"זה מזכיר לי..את עדיין לא הכרת לי את חברות שלך.."אמר.
"אתה מכיר את כולן..אנחנו באותו כיתה..שכחת?"שאלתי.
"מה עם..מלאני?"שאל.
"אתה רוצה שאני אכיר לך את מלאני?"שאלתי בחיוך והוא הנהן.
"אינבעיה" אמרתי ומשכתי אותו לכיוון כיתה י"א.
"מלאני?"שאלתי כשראיתי אותה יושבת וכמה בנות ובנים סביבה.
"היי איימי" אמרו לי כמה ילדים וילדות מהכיתה שלה שמכירים אותי הודות לסאם,הרי כולם בבצפר הזה סוגדים לו,והרי אנשים חייבים להכיר את השותפה שלו..יש בבצפר הזה חוקי מקובלות מפגרים ביותר.
"היי" היא אמרה והתקדמה לעברי.
"מלאני,תכירי..זה גו'ש" אמרתי למלאני.
"היי גו'ש,נעים מאוד" אמרה בנחמדות..
היום עבר מהר יחסית הסתובבתי בעיקר עם מלאני וגו'ש.
"סאם,צעקתי לו כשראיתי אותו נכנס ורכב ומתכוון לנסוע. הוו הוא כ"כ לא נוסע בלעדי,לא שוב.
רצתי לרכב ונכנסתי לתוכו.
"אהה איימי..בדיוק התכוונתי להתקשר אלייך" אמר מופתע.
"כן בטח..אתמול הייתי צריכה לחזור ברגל,אתה יודע איזה קשה זה היה!?" התעצבנתי עליו. אתמול הוא שכח להודיע לי שהוא חוזר הביתה,ו..אופס.הנה אני ילדת כפות ששכחו לבוא לקחת אותה.
"איימי" אמר סאם וקטע את מחשבותיי.
"אף פעם לא הייתה לך בעיה ללכת לבד הביתה,כשעוד היית חברה של ליסה התחננת לפניי שאני ייתן לך לחזור הביתה לבד,פתאום עכשיו את כועסת עליי ששכחתי אותך,את אמורה לשמוח" אמר ברוגע והתניע את הרכב.
"פעם היה פעם,עכשיו זה עכשיו"אמרתי והתעסקתי בציפורניי.
"איימי השתנת!!" אמר והסתכל אליי.
"אני השתנתי??"שאלתי..
"את לא אותה איימי שראש הממשלה נתן לי לשמור עלייה,את-חייבת-להפסיק-להיפגש-עם-מלאני!" אמר.
"אני לא אפסיק להיות חברה של מלאני,תפסיק להחליט לי על החיים,אתה בסך הכל שומר שלי!!"צעקתי עליו ויצאתי מהג'יפ עוד לפני שסאם הספיק להחנות.
רצתי הביתה.
"איימי"צעק סאם כשניכנס הביתה."איימי"צעק שוב ונכנס לחדרי.
"מה אתה רוצה?אתה סתם מעצבן אותי עוד יותר!! אתה אמור להיות *רק* השומר שלי! תפסיק להתערב לי בחיים סאם,אתה אפילו לא שומר עליי! אני לא זוכרת באמת מקרה אחד שהצלת אותי ממשהו..אני בכלל לא צריכה אותך!!" צעקתי בעצבים,נימאס לי ממנו כבר!
אוף ושיפסיק לעמוד ליד הדלת ולבהות בי ככה,עם המשקפי שמש על הראש.והעיניים הכחולות האלה,והגוף השרירי,שיפסיק להיות כל כך חתיךךךך!
"בשביל מה אתה באמת כאן,אהה? בשביל לעצבן אותי??" צעקתי שוב.
"איימי את לא מבינה כלום!" נאנח בכעס.
"אני מבינה טוב מאוד!!" המשכתי לצעוק.
"לא את לא מבינה!! כי את לא יודעת שאם אני לא הייתי פה..את לא היית עכשיו בחיים!!את יודעת שכבר חמש פעמים פרצו לנו לדירה?את זה את יודעת??ואת יודעת שבכל הפעמים שפרצו לנו,מצאתי את הפורצים וכוונים אלייך רובה,או סכין??" הפעם הוא צעק,הוא היה כ"כ עצבני!
זה היה ניראה כאילו שמר את הכל בלב כ"כ הרבה זמן!
"מ..ה?" מילמלתי לא מבינה,זה לא יכול להיות,פשוט לא יכול להיות!
"כן" הוא אמר בשקט והתיישב על מיטתי.
צלצול הדלת נשמע..אויי בזמן כ"כ לא טוב..
קמתי לפתוח.
"חכי איימי" שמעתי את סאם.
הסתובבתי אליו.
"אז..אנחנו בסדר?" שאל.
הנהנתי בחיוך והלכתי לפתוח את הדלת. הרגשתי כך כך טוב שהשלמתי עם סאם..בזמן האחרון..
אני בוכה כשהוא זורק לי איזה הערה,אני כל הזמן רוצה להיות קרובה אליו,אני רוצה שוב להרגיש את חום גופו,את שפתייו. מה לא בסדר איתי??\
התנערתי ממחשבות ופתחתי את הדלת..
OMG!!!!!!