הגיבור שלי..-פרק 18

"איך אני יודע?" אמר סאם והתקדם לעברי. בעוד אני מתרחקת.
"אני יודע עלייך הכל אם את לא יודעת, אבא שלך כבר הספיק לעדכן אותי בהכל,ובהכל אני מתכוון ל-ה-כ-ל!" הוא אמר שוב ולפני שהוא הפך להיות ממש צמוד אליי.. אמרתי לו "אני שונאת אותך" ורצתי לחדרי.
אוף איתוווו!! אני שונאת,שונאת,שונאתתתת אותו!!! נזרקתי על מיטתי.
אז מה אם יש לי רגישות באוזניים?!זה לא אומר כלום!! חוץ מזה שהרופא אמר ש*לא מומלץ*!
אוף אני מרגישה כמו ילדה קטנה שממשיכה להתכחש למציאות. על מי אני עובדת? אם סאם לא היה איתי לא הייתי יודעת מה לעשות. מאתמול אני וסאם כל הזמן רבים!
מה יש לו? מהאכפת לו שאני מסתובבת עם מלאני, זה לא עניינו. כשאבא שלי אמר שסאם יהיה השומר שלי,בחיים לא חשבתי שאני אתחבר אליו כ"כ. אני שמחה שסאם איתי! למה אני כועסת עליו כ"כ?? אוף למה הכל מסובך בחיים שלי.? צילצול הפלאפון קטע את מחשבותיי- שיט מלאני!
"ה..הלו" עניתי במבוכה.
"איימייי! איפה את צפרתי לך שמונים פעם!!את יוצאת?!" צעקה מלאני.
"לא מלאני אני לא באה.."נאנחתי.
"למה?" היא שאלה.
"כי..החלטתי שאני לא עושה את זה..אני מפחדת ואל תנסי אפילו לשנות את דעתי, כי היא לא תשתנה" אמרתי.
"או..קי, נפגש בבצפר טוב?"היא ענתה בשוק.
"כן.." עניתי וניתקתי.
"פשש.."שמעתי וקול ואז מחיאות כפיים. הרמתי את ראשי וראיתי את סאם נשען על משקוף הדלת ומוחא כפיים עם חיוך מטריף.
"מרוצה?!" שאלתי והעברתי את האייפון ויד ליד בעצבנות.
"מאוד!" הוא ענה והתיישב מולי על המיטה. השפלתי ראשי והוא הרים את סנטרי עם אצבעו.
"מה?" שאלתי ביאוש.
"מה יש לך הזמן האחרון..את..מוזרה" הוא שאל.והביט ישר לתוך עיניי.
"לא יודעת,מאז מה שקרה עם ליסה..הכל פשוט..לא יודעת.." נאנחתי והורדתי עם ידי את אצבעו אשר עדיין נחה על סנטרי והרימה אותה.
"תמיד יש תקופה כזאת..של דיכאון, אני בטוח שזה יעבור לך. ובינתיים עד שהתקופה הזאת תעבור..אני כאן אם את צריכה אותי" הוא אמר וחייך ושתי גומות צצו להן.
הסתכלתי לתוך עיניו ונאנחתי שוב, "אני מניחה שאתה צודק." אמרתי והוא חיבק אותי.
"תודה שאתה *באמת* דואג לי.." אמרתי תוך כדי חיבק.
"אין בעד מה.."הוא אמר וחיזק את חיבוקו.