הגיבור שלי..פרק 17

התעוררתי מוקדם בבוקר מצלצול הפלאפון שלי- מספר חסוי.
"הלו?" שאלתי בקושי.
"היי איימי,זאת מלאני,מה את עדיין ישנה???" היא שאלה בהלם.
"מין הסתם, עכשיו רק 5 לפנות בוקר??." שאלתי כשלא האמנתי שאני ערה בשעה כזאת.
"לא נורא, תתרגלי..שמעי אני רוצה שתעשי היום כניסה מיוחדת לבצפר אז תתארגני כי בשבע בדיוק אני מחכה לך אנחנו הולכים לעשות לך הליקס או טראגוס מה שאת בוחרת"היא אמרה ואפילו לא שאלה מה דעתי.
"רגע מזאת אומרת הולכת לעשות הליקס או טראגוס אני מפחדת ממחטים בקושי עגילים מסכנות עשיתי"אמרתי .
"אז נבקש שהוא יעשה לך באקדח..אין לך מה לפחד זה רק עגיל באוזן..,גם אני עשיתי"היא אמרה.
"אבל.." התחלתי להגיד. "בלי אבל.. יאאלה יש לך שעה להתארגן" היא אמרה וניתקה.
"אבל..אני מפחדת" המשכתי לומר את המשפט לפלאפון.
הלכתי להתאגן, התלבשתי בזריזות בדבר הראשון שאיתי בארון הברשתי את שיערי המקורזל מספר פעמים ופסעתי לעבר המטבח.יכולתי לראות את השמש מבצבצת לה בין תריסי החלון.
שתיתי ספל נס ביחד עם כמה עוגיות.
לקחתי ארנק ואייפון ובאתי לפתוח את הדלת. נזכרתי שאני צריכה לקחת גם תיק לבצפר הסתובבתי וראיתי את סאם יוצא מחדרו.
"בוקר טוב גם לך.." הוא אמר והתמתח.
"בוקר טוב" אמרתי מהר חטפתי את ילקוטי ומיהרתי לצאת מהבית אך בשנייה שהנחתי את ידי על הדלת סאם אמר "לאן זה?" והתחיל להתקדם לעברי.
"סתם אני פשוט קמתי מוקדם ואני רוצה לעשות טיול קצר ואת ללכת לבצפר לבד ברגל.." שיקרתי. וסאם עצר ואמר "או קיי"
הנחתי את היד שוב על הדלת.
"חכי שנייה איימי." הוא אמר ותפס בפרק ידי אשר החזיקה את ידית הדלת.
"תקשיבי, אני ממש לא רוצה שתחשבי שאת לא חשובה לי..את מאוד חשובה לי, עזבי את העבודה עכשיו בצד. העבודה שלי היא נטו להשגיח שלא יקרה לך כלום."הוא אמר את במשפט במהירות. ואז ניזכרתי באתמול, כמה אכזרית הייתי כלפיו וכלפי כריס. אבל..בעיקרון אני עדיין חושבת שסאם לא באמת דואג לי. זה רק העבודה שלו. הרי אני בטוחה שהוא שמר על הרבה בנות הרבה יותר יפות ממני בעבר.
השפלתי מבטי , "סאם , אני לא מבינה אותך. אתה רק השומר שלי. הדבר היחיד שאתה צריך לעשות זה להגן עליי מכל מיני פושעי ואנסים למיניהם אבל דוגרי, אנחנו אמורים להיות חברי ילדות ואנחנו לא יודעים אחד של השני כלום!"אמרתי וניסית להתנתק מאחיזתו.
"צודקת" הוא אמר ומשך אותי לעבר הספה, "מה את רוצה לדעת?"הוא שאל.
"מה?? כאילו..עכשיו??" שאלתי.
"כן, יש לנו זמן רק חמישה לשבע" הוא אמר. רגע הוא אמר חמישה לשבע??? דמאט עוד חמש דקות מלאני מגיעה!!.
"תביני איימי אם לא היית חשובה לי ,לא הייתי מדבר איתך! לא הייתי ממצמץ לכיוונך אפילו.." הוא אמר, המשפט שלו הרגיז אותי. אז שלא ידבר איתי! שלא ימצמץ לכיווני, מה הוא רומז שאני לא באמת שווה?
" אז למה? למה אתה מדבר איתי, למה אתה ממצמץ לכיווני?? אהה? הרי אתה לא חייב!!" התפרצתי עליו.
"כי אני–"סאם התחיל לומר אך ציפצוף מכונית מחריש עצר אותו מלהגיד את המשפט. הוא הציץ בחלון ואז הסתכל עליי במבט כועס אך יותר מזאת,מאוכזב. "מה היא עושה פה?" הוא שאל.
"סיכמנו שאתה לא מתערב!" אמרתי.
"מתי סיכמנו דבר כזה?" הוא שאל.
"עכשיו" אמרתי.
"מוזר כי אני זוכר ש*עכשיו* סיכמנו שאת חשובה לי!! כי הוכחתי לך את זה!" הוא צעק.
"לא איכפת לי מה אתה חושב אני עכשיו, ברגע זה ממש הולכת לצאת מהדלת הזאת לעשות *פירסינג* ואתה לא תעשה כלום בנוגע לזה!!" אמרתי והתקדמתי לעבר הדלת., אך סאם היה יותר קרוב ויותר מהיר והוא חסר עם גופו את הדלת.
"סאם!! תן לי לעבור!" צעקתי עליו בכעס. למרות בעמוק בתוכי הודתי לו על זה שהוא עושה את זה. אני מפחדת פחד מוות מכל עניין העגילים הזה.
"איימ את לא הולכת לעשות את זה, את לא עושה את זה , גם לא כדאי לך" אמר סאם.
"תראו מי שמדבר..אדון עגילים. לך יש שתי עגילי הליקס עגיל טראגוס ועגיל רגיל אז אל תדבר איתי על כדאי לא כדאי" אמרתי. וצדקתי הוא לא יכול להטיף לי מוסר כשהוא בעצמו עשה את אותה טעות.
"איימי אני מדבר מניסיון, זה יכאב לך מאוד וזה גם מסוכן לך לאוזניים יש לך אוזניים רגישות." הוא אמר.
"א..איך אתה יודע את זה?" שאלתי.